שוטי הנבואה
התחושה היא שהכל קורס. המערכה בעזה חשוכת מרפא. ברפיח לא ממתין לנו ניצחון מוחלט. טרור מוכנע בעקשנות ובשיטתיות לאורך שנים. הרוב עוד לפנינו. העסקה לשחרור החטופים תקועה. סנוואר רגוע ומכתיב את הקצב. בצפון המצב לא יותר טוב. להפך, הוא יותר גרוע. האויב שעומד שם מולנו חזק פי כמה מחמאס. לצה"ל אין פתרון לכטב"מים מנמיכי טוס, ומתקפה על לבנון תמיט אסון לא רק עליהם, גם עלינו.
הכוחות הלוחמים, סדיר ומילואים, נשחקים. המחסנים לא מתמלאים. המחסור בכוח אדם חריף. השב"כ ומתאם הפעולות בשטחים מזהירים מאינתיפאדה שלישית ביו"ש בטווח המיידי. הייאוש בקרב הפלסטינים שובר שיאים, הגחלים לוחשות, וחומר הנפץ מצטבר. מעמדה הבינלאומי של ישראל בקריסה מהירה. ספרד הצטרפה לתביעת דרום אפריקה בהאג, אבל זו הצרה הכי קטנה שלנו. אנחנו מנודים ומגורשים כמעט מכל מקום על פני כדור הארץ. מקדם הסיכון של האג"ח הממשלתיות שלנו ממריא במהירות. אנחנו מתומחרים כבר כמו מרוקו. כתוצאה מזה, בעוד שלוש שנים נשלם 12 מיליארד שקל ריבית על החובות שלנו. רק ריבית.
ובכל זאת, כשמעיפים מבט על הצד הביביסטי, החבר'ה נראים רגועים. מה רגועים, מבסוטים עד הגג. אולפן "הפטריוטים" נראה כמו ההילולה במירון (בתקופה שהיא עוד התקיימה). האנשים מתקשים להבליע את חיוכיהם. בראייתם, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. הגאולה בדרך.
נביא הגאולה העקבי והמשפיע ביותר הוא ינון מגל. בזמן האחרון הוא חוזר על זה פעמים רבות: "את ביבי יחליף רק המשיח", הוא משנן פעם אחר פעם, "אתם חושבים שאחרי ביבי יהיה פה טוב?", שאל באחת הפעמים, "אתם צודקים, כי אחרי ביבי מגיע המשיח". לפעמים נדמה שהוא אומר את זה בצחוק. לפעמים זה נשמע רציני יותר. השבוע הבנתי שהוא לא צוחק. הוא רציני. וזה לא רק הוא. זו תופעה. היא לא חדשה, אבל היא מתחדשת. עד 7 באוקטובר ביבי היה "שליח האל". או "מי שהשם נגע בו". מאז הטבח, העסק תופס נפח והבנה אחרת. אנחנו במלחמת גוג ומגוג. אפוקליפסה. על פי הנבואות, אחרי המלחמה הזו יגיע המשיח. כלומר, כל האסונות סביבנו הם בעצם פעמי הגאולה. הכל מתוכנן. הכל מידי שמיים.
שאלתי את מגל אם הוא רציני. אם הוא באמת מאמין שהזוועות סביבנו הן בעצם מלחמת הגוג ומגוג שאחריה יגיע המשיח. "כן", הוא ענה בפשטות, "אבל אני אקבל את זה גם אם זה לא יקרה...אני מאמין שכן אבל לוקח בחשבון שהמשיח יכול להתמהמה עוד קצת". איך זה קשור לנתניהו, שאלתי. "נתניהו הוא שליח השם", ענה. שליח השם, או המשיח? שאלתי. "הוא השליח, לא המשיח", ענה. בהמשך הוסיף שהתפיסה הזו היא אכן תפיסה שגורה במחנה הביביסטי. האם הם מאמינים שאנחנו אכן מתקדמים לקראת ימים גדולים, שאלתי. "כן, בוודאי", ענה, "זו מהותו של יהודי, אנחנו בתהליך גאולי, אין בזה ספק, הנבואות מתקיימות".
נו, טוב. מאז שהטור הזה נכתב, זכינו להיווכח עם איזה שליח יש לנו עסק. יכול להיות שההשגחה העליונה לא השגיחה מספיק לפני שבחרה את השליח? ממתי הקב"ה בוחר חילוני אדוק, זולל שרצים ונושא שיקסות, לשליחו עלי אדמות? ומה עם ההצלחות, הכוחות, היכולות, הרעננות והשרידות, שלא ממש עמדו במבחן הזמן? הרי עם הביצועים האלה, אם השליח הנ"ל היה עובד בוולט, הוא כבר מזמן היה מקורקע. נכון, הוא שורד בינתיים. הבעיה היא שהמדינה שורדת פחות.
כמה אנשים מאמינים בהבלים הללו? לא יודע. מעריך שכמה עשרות אלפים מאמינים בכל לב וסביבם מעגל מעובה יותר של כאלה שמהרהרים בזה מדי פעם. התהליך הזה במגמת עלייה, במקביל לקריסת האמונה העממית הקודמת שלפיה בנימין נתניהו הוא "מר ביטחון" ו"חזק מול חמאס". אין מה לעשות, במצב הנוכחי הסיכוי של נתניהו לתחזק את תדמיתו כ"חזק", שעליה שקד שנות דור, שואף לאפס. אז מה עושים? מתהפכים: זה לא שהוא חלש, זו הנבואה. זה מה שצריך לקרות. לזה חיכינו כל הדורות. ביבי הוא שליח האל, הוא מביא את האפוקליפסה ואחריו יגיע המשיח. זה תפקידו ההיסטורי.
צאו לחיפוש במרחבי הרשת ותגלו הכל. רבנים שמטיפים בערוצי היו־טיוב שלהם שנתניהו הוא ראש הממשלה האחרון לפני המשיח, קבוצות פייסבוק בשם "נתניהו שליח האל יתברך". ספרים כמו "מרחל אמנו ועד נתניהו: המלכות, אז והיום". אני בכוונה לא מביא כאן את שמות המחברים והרבנים כדי לא להגדיל להם את הטראפיק, אבל הנוכחות של התופעה במרחביה ההזויים יותר של הרשת בולטת ומגוונת. "השם נגע בו", הם משוכנעים, "ההשגחה העליונה איתו", הם משננים, ומה שנותר לשאול זה מה איתנו. מי איתנו, בינתיים. "האם נתניהו הוא ניצוץ של שאול המלך והרבי מלובביץ', או ניצוץ של שמואל הנביא?", שואל מקובל אחד. לא הייתה לי סבלנות לקרוא את התשובה. אני מביט סביב ומבין שהדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו זה ניצוץ.
אז לסיכום: אם אתם שמאלנים או שונאי ביבי, יש לכם סיכוי מצוין להירצח. אם אתם ביביסטים או ימניים, יש לכם סיכוי מצוין לשרוד ולזכות להגיע לימות המשיח, שמתקרבים אלינו בצעדי ענק, מיד לאחר שכולנו נמות במלחמת הגוג ומגוג שביבי ובן גביר, לאו דווקא בסדר הזה, ימיטו עלינו בשעה טובה.
מ"מ המשיח
זו לא ההערכה המופרכת ומופקרת הראשונה של הברדוגו הנ"ל. אני שואל את עצמי למה יהודי שטובע בסנטריו וכרסו משתפלת קילומטרים לפניו, צריך לתאר את גדי איזנקוט, שבילה 40 שנה מחייו כדי להגן על טיפוסים כמותו, בדרך שבה הוא מתאר אותו. אבל לא זה העניין. העניין הוא הזחיחות. היוהרה. האדנות וההתנשאות. הביטחון העצמי החלול, המזויף, היודע־כל, שאינו יודע דבר. הרי ברדוגו מדקלם את קול אדוניו (בלי הבריטון). הוא פולט מה שהוא קולט, אחרי ערבול עילגות הכרחי. הוא לא ממציא את הדברים. הוא שומע אותם ומעביר אותם הלאה. זה מה שהוא שמע באותם ימים מנתניהו. המשפחה, לא האיש. שמע, ומכר גם לנו.
איזנקוט צעק, אבל לא היה מי שישמע. כמו שאף אחד לא שמע את האזהרות של אמ"ן ואף אחד לא רצה להקשיב לרמטכ"ל ואף אחד, בעיקר לא נתניהו, לא התרגש מהדרישות של ראש השב"כ להנחית מכת מנע על חמאס. המערכת כולה התהוללה, סבאה, שבעה וטבעה בתוך משמניה. כשבנימין נתניהו הגיע ערב הטבח לאותו ערוץ 14, עם אותו ינון מגל, ונשאל על ההתרעות למלחמה, הוא ענה תשובה קצרה וקולעת: "יש כאן הגזמה". ואחר כך הוסיף שאנחנו מוכנים לכל תרחיש.
עכשיו, הם טוענים שלא ידעו, שלא הוזהרו, שאף אחד לא העיר את נתניהו בלילה ואף אחד לא משך בדש מעילו בבוקר. נזכרתי בתירוצים האלה למחרת ליל השריפה הגדולה בגליל. גם הפעם, עושה רושם, אף אחד לא העיר אותו, לא הזהיר אותו, לא הסביר לו. מסכן, ממש תינוק שנשבה.
בצוק העתים מתנפלים על הצבא. הרצי הלוי הפך לשק החבטות הרשמי. הלוי לא חף משגיאות והאחריות שלו לפארסת 7 באוקטובר ברורה ומרכזית. מכאן ועד מה שעובר עליו בידי מכונת הרעל, ארוכה הדרך. השבוע פומפם סיפור פייק שלפיו בימים הראשונים לאחר הטבח הייתה תוכנית מבצעית מוכנה לפשיטה נועזת של שייטת 13 על בית החולים שיפא, שם הוחזקו חטופים רבים. מי שסיכל אותה, על פי הסיפור, היה הלוי. פשוט פסל אותה. למה? ככה. יכול להיות שהרצי הלוי הוא בעצם בעלה האמיתי של שקמה ברסלר והשותף הסמוי של יחיא סנוואר, אהוד ברק וג'ורג' סורוס, שמכרו בחשאי את ישראל לקטארים?
כן, קיים מודל פשיטה של יחידת עילית ישראלית על בית החולים שיפא, שהוכן כבר לפני שנים ועובר מדי פעם עדכון ושיפור. נכון, היה מידע מודיעיני ראשוני אחרי הטבח שלפיו חלק מבני הערובה מוחזקים בשיפא. זה היה מידע חלקי מאוד, ראשוני מאוד, לא מפורט, גלמי, כזה שלא מאפשר פשיטה ולא מאפשר אפילו הרהורים על פשיטה. הכרתי את זה בזמן אמת וגם השבוע, בבדיקה חוזרת, הפרטים לא השתנו. ממפקד הפיקוד ירון פינקלמן, יהודי שחותר לפשיטות ולמגע, שקבע שמדובר במבצע בוסר שרחוק מהבשלה מרחק רב, דרך כל הדרגים: כולם היו תמימי דעים שכדי לשלוח את שייטת 13 וחצי צה"ל לפשיטה בעומק עזה (לפני התמרון) צריך מודיעין מדויק מאוד, צריך לדעת כמה בני ערובה יש, איפה הם בדיוק, באיזה חדר, באיזו מנהרה וכו'. ורק אז מתחילים להצטבר הסיכויים לאשר פשיטה כזו. מה שהרמטכ"ל עשה זה נתן הנחיה להמשיך איסוף מודיעין והכנות, במטרה להגיע להיתכנות, שמעולם לא באה. עכשיו הפכו את זה נגדו.
בואו נתעלם רגע מהזלזול בארגון שהוריד את ישראל על הברכיים, טבח בחייליה ואזרחיה, עשה לה תרגיל הונאה קלאסי מהסרטים וכבש בתוכה יישובים ובסיסים למשך כמעט יממה, דבר שלא קרה כאן מאז 1948. כל זה קרה בדיוק בגלל טון הזלזול וההתנשאות האלה שאתם מזהים בדבריו של תא"ל וינטר. אבל יש כאן עוד משהו. כפי שפורסם כאן בעבר, בין טבח 7 באוקטובר לתחילת התמרון של צה"ל ברצועה חלפו מספר שבועות. בזמן הזה היו שני קצינים שהסתובבו בין מקבלי ההחלטות בצבא ובממשלה ועשו נפשות כדי לבלום את התמרון. לא לצאת לפעולה קרקעית.
הם דיברו על מלכודת מוות שחמאס מכין לצה"ל, על זה שהצבא לא מוכן ולא כשיר (בעיקר בריק), על זה שצריך להתמקד באש מהאוויר ולא להיכנס פנימה (וינטר). הם ישבו גם על הראש של נתניהו וכמעט הצליחו. הרי את נתניהו לא קשה להפחיד. לאיפה נעלם הסוס הדוהר? לאן חתר החותר למגע? לא ברור. בזמנו הרמתי טלפון לווינטר, שלא הכחיש את הנטען כאן. זה פורסם גם במקומות אחרים. אז מה? זה לא מפריע למכונת הרעל והשטנה להמשיך לקדם את התיאוריה שלפיה הרצי הלוי, ירון פינקלמן, דן גולדפוס, איציק כהן, דדו בר כליפא וברק חירם הם עצלנים ונרפים ורק עופר וינטר וביבי הם סוסים דוהרים. אני נוטה להסכים שהם דוהרים. השאלה היא, לאן.
גפני לא ידע
זה קרה אחרי שבראיון לאסף ליברמן, ששאל אותו על העובדה שבשנת 2027 הריבית שנשלם על חובותינו תגדל ב-12 מיליארד שקל מ-48 מיליארד כעת, ל-60 מיליארד הוא אמר משהו כמו "מה אתה עושה דרמה, השמש תזרח גם מחר".
זה אמיתי. היא מתפארת בזה ש"כל כך הרבה אנשים נמצאים בבתי מלון". טוב, זה היה יכול להיות מוצדק לו הייתה שרת התיירות. אבל היא שרת התחבורה. ואם יורשה לי, אז לפני שתהיה רכבת מקרית־שמונה לאילת, עדיף לדאוג שתהיה קרית־שמונה. ונכון לעכשיו, הגשר ההוא מעל כביש מספר 1 מחובר יותר ממנה. וגם חכם יותר ממנה.
ואם כבר הגענו לגשר, הרי שחברת סולל בונה, שאמורה לבצע את עבודת החיבור שלו, שיגרה השבוע מכתב דחוף לרכבת ישראל ובו אזהרה חמורה שביטול העבודה בשבת ופיזורה על פני ימים רבים בשבוע הביא לשינוי שיטת הפירוק. "במקום לפרק את הקונסטרוקציה במהלך סוף שבוע אחד, החלטתם לבצע את הפירוק במשך שבעה לילות, כשכל לילה נשאר חלק שאינו מפורק והתנועה בכביש למטה נמשכת. השינוי הפך את הפירוק למורכב ומסוכן בהרבה ויצר בהכרח סיכון לציבור הנוסע בכביש מספר 1".
האם פרסום המכתב הזה בחדשות 12 הזיז למישהו? לא. אז נהגים יכולים להיהרג, ביג דיל. זה מפחיד, אבל החרדים מפחידים יותר. אחרי שיקרה אסון, הם יגידו שלא הזהירו אותם. שלא משכו בדש בגדם. שהייתה קונספציה, אבל לא שלהם, של השב"כ.
מפלגת הרמזורים
התרעות פיקוד העורף