ספרות הטיקטוק: השנה שבוע הספר יראה אחרת

למען האמת, גם אני לא בעניינים כל כך. גם אני לא קראתי ספרים שלמים של הסופרת הזו, ויש עוד סדרה מוּכרת ומוֹכרת שלה בשם “הבחורים של טומן”. קראתי רק קטעים ועמודים ראשונים, לא מספיק כדי שאוכל להתרברב שאני מכיר ממש את הספרים או את הסוגה. אחרי שהבנתי את גודל התופעה בספרותנו, ומפני שאני עצמי לא מצוי בכל העלילות והגיבורים, ובכל זאת בא לי לכתוב על הספרים האלה פרודיה, ביקשתי מבינה מלאכותית לעשות לי את זה. הקטע שנכתב היה כל כך גרוע, שוויתרתי.

הספרים האלה, שבשפה המו”לית נקראים רומנטיקה צעירה, הם חלק מתופעה של השנים האחרונות. בשבוע הספר אתם צפויים לראות תורים של נערות ליד הדוכנים של ההוצאות לאור שמוכרות את הספרים האלה. בעוד בהוצאות אחרות יש טפטוף מכירות של ספר פה ספר שם, הבנות הקוראות קונות חבילות של ספרים.

קניות גדולות כאלה נרשמות גם כל השנה בחנויות ספרים רבות בארץ. “קוראים אותם הרבה מאוד, קוראים חזק”, אומרת לי מנהלת חנות ספרים גדולה של אחת הרשתות, וכך העידו בפניי גם מוכרי ספרים אחרים. אותה מנהלת חנות ספרים הוסיפה שיש גם סוג ספרות כזה המשותף לנערות ולנשים מבוגרות יותר: “אלה ספרים מסדרת ‘הלביאה הלוחמת’ למשל, ואת זה קוראות לא רק נערות אלא גם עורכות דין, רופאות ונשים אחרות. זה קצת כמו ‘חמישים גוונים של אפור’ אבל פחות”.

את ספרי “הלביאה הלוחמת” כתבה שרון חיון גינת. זו ספרות עברית, לא ספרות מתורגמת.

אומרת לי עוד מנהלת חנות הספרים: “זו ספרות שחיה מאוד חזק בטיקטוק. הבנות רואות את זה בטיקטוק ובאות לקנות”.

אכן, יש המון טיקטוקים המוקדשים לספרים האלה. שמו של אחד מהם: “זאת שאובססיבית לספרים”. שם שהוא חלומו של כל אוהב ספרות שרוטן שהנוער לא קורא. לא קוראים? הנה אחת שאפילו אובססיבית לספרים. קלואי וולש מוזכרת מאוד בטיקטוק הזה, אבל גם סדרות ספרים כמו “משחקי הירושה” מופיעות שם. זה עולם שלם שצריך להכיר טוב יותר מאשר אני מכיר ברפרוף מעל פניו.

העולם הספרותי הזה, שבו יש שטף מכירות גדול של ספרים, הוא עולם שיש בו קהל גדול של קוראות (כמעט שאין בנים). זהו עולם צעיר שקורא ספרים שלא ידועים כמעט לאלה שמקובל לכנותם “אנשי ספרות”. בעצם כל הדיונים הספרותיים וכל המאמרים בשבוע הספר מוקדשים רק לספרים המכונים, בצדק או בהתנשאות, “ספרות יפה”.

התואר “ספרות יפה” הוא תואר מחייב. הכוונה היא לספרים המתיימרים להיות בעלי משמעות, אלא שאם בודקים את עולם הספרות, הרי למען האמת רוב השיח הספרותי ורוב המכירות, גם בעולם ה”ספרות היפה”, הם על ספרים שהופיעו בשנה האחרונה. זה למעשה סותר את התואר “ספרות יפה” שאמורה להיות יצירה ארוכת טווח, אחרת מה ועל מה כל קידות הכבוד מולה? תקראו הרבה בימים אלה על “ספרים שכדאי לקנות השנה בשבוע הספר” ורובם המכריע יהיו ספרים שהופיעו בחודשים האחרונים.

מעניין כמה ספרים של פרנץ קפקא ייקנו השנה בשבוע הספר. כידוע, העולם חוגג 100 שנה למותו, כולם מדברים עליו. כמה יקנו? ומדובר בסופר ענק וקסום, וגם מענג, שאפילו עשרה פרסי נובל לא יספיקו לו, והוא אקטואלי מאוד. יצירתו “המשפט” מתארת את חוסר האונים של האדם מול יהירות, אכזריות וחוסר הפשר של בתי המשפט. משפטנים ישראלים בכירים, ודווקא מהשמאל, אמרו לי, ובפני קהל, שהתיאור הקרוי “קפקאי” הוא פשוט תיעוד המציאות המדויקת במערכת המשפט הישראלי.

בשבוע הספר הייתי רוצה לראות קנייה, וקריאה, של ספרים על פי איכותם ולא רק על פי תאריך הכתיבה שלהם. אם מדברים על קפקא, אי אפשר בלי לדבר על מקס ברוד. והנה, ספר של מקס ברוד, למשל “ראובני שר היהודים”, לא יימכר, כנראה, בשבוע הספר, למרות שגם הוא ספר נפלא, ואקטואלי לזמננו מאוד.