חזרנו אלייך, מטולה, שנית, והפעם בדרך לא דרך. ביקרנו במטעי השזיפים והאפרסקים הנושקים לגדר הגבול. העצים עמוסים לעייפה, אבל ללא קטיף הפירות נושרים או נאכלים על ידי מזיקים. הקפנו את חלקה הצפוני, ושוב השקפנו מרחוק אל מפל התנור, שהוא אחד הבודדים שנותרו ללא שינוי.
שבשבת חורקת באחד הרחובות, ונדנדת פח רועשת במשהו שנראה כמו גן ילדים, והן מעטרות את העיירה כפסלים סביבתיים. חתולה אובדת עצות חוצה בבהלה את הרחוב הראשי, אשר ספג פגיעה ישירה של טיל בורקן שהותיר מבנים הרוסים. הצמחייה צומחת פרא, כי אין גננים. בית הרב במעלה הרחוב הראשי נעול על סורג ובריח, כך שגם הדרך למבקשים את ברכת האלוהים חסומה.
מרכז קנדה בדרום־מזרח העיירה נבלע לתוך חומה. חמ"ל אזרחי מתוחזק על ידי מספר מתנדבים. כל זה היה כעת, ונדמה שלא חלפו להן ארבע שנים. מבין 1,600 תושבי המושבה נותרו 15 אמיצים שהחליטו שהם לא נוטשים בכל מחיר. כל האחרים אינם מעוניינים להפוך לקורבן רולטת בורקן של נסראללה. בתי הבודדים שנשארו ממוקמים במדרון אחורי דרומי של המושבה, והם אינם מטווחים במישרין על ידי ארגון הטרור.
1. חזרה לימי טרומפלדור
דובי אמיתי - חקלאי ויו"ר נשיאות המגזר העסקי הכניסה למטולה מותרת כיום אך ורק לבעלי תפקיד ובתיאום מראש. דובי אמיתי הוא מהבודדים שכניסתם מותרת, והתמזל מזלי להתלוות אליו. אף שגילו, 64, מזכה אותו בפטור מגיוס, אמיתי גויס כאמור ב־7 באוקטובר בצו 8 לחטיבה 769 הצפונית. את מרבית הזמן הוא עושה בצפון, ומעת לעת קופץ לתל אביב לטיפול במגזר העסקי. למשפחת אמיתי 500 דונם מטעים, שחלקם מעובד בקושי בגלל המלחמה, מה שגורם לפגיעה כלכלית.
הדרך למטולה בואכה קריית שמונה שוממת כמו ביום הכיפורים. לנוכח המצב הביטחוני השימוש בווייז הוא אמצעי ניווט סביר, אבל בפועל הוא מטעה. כשהקשתי בווייז מטולה, הברירה הראשונה הייתה ביירות ולאחר מכן רחוב חיים ארלוזורוב. אפשרות נוספת הייתה סרי לנקה. ויתרתי על האפליקציה ובחרתי בניווט ידני. לפני שהגענו למטולה, עלה אמיתי על אזרחי והסביר שחיזבאללה מכוון בדרך כלל לחיילים במדים.
"אני רוצה שתחווה את המצב לאשורו, ואיך נראים מי שאמורים להיות השכנים שלנו", אמר אמיתי והאיץ את הטנדר למהירות שיא של 100 קמ"ש, כשהתקרבנו ל"שער פטמה", הידוע לכל מילואימניק ששירת בצפון. "כאן יורים על כל מה שזז, ובוודאי שעל מטרה נייחת, וכבר ירו הרבה. אני מציע לך להסתכל דרומה ולא לכיוון לבנון", הזהיר.
"במקביל, הממשלה העלתה ב־1 ביולי את מחיר המים לחקלאות ואת ריבית הפיגורים ל־7%. שוחחתי עם שר האנרגיה ושאלתי: 'האם אתם נורמליים? הרי המים שומרים על אדמה ירוקה, ומכבים בהם שריפות. תתביישו לכם'. החלטתי שלא משלמים".
"היה גם מסלול אדום וורוד, שבו מקבלים מיידית את הכסף עבור תוצרת שלא נקטפה מהעונה מאוקטובר 2023 ועד אפריל־מאי 2024. זה כולל תפוחים, קיווי, אבוקדו והדרים. המסלול הזה נעשה בשיתוף מס רכוש ורשות המסים, ובקשת התשלום נעשית בלחיצת כפתור. לקח זמן לסגור את המסלול הזה, ועד אז החקלאים קיבלו מקדמות ביד נדיבה. אבל לגבי הפיצוי בעונה הנוכחית, שבה אי אפשר לטפל במטעים או לקטוף, אין עדיין הסכמות, והדרך עוד ארוכה. השבוע התקיימה ישיבה עם נציגי מס רכוש ורשות המסים, ובה הציגו לשר האוצר ולי מסלול תשלום פיצוי כולל לענפים השונים, ולא רק לחקלאות".
"אגיד לך את מה שיושב לי בלב. ב־21 באוקטובר מטולה פונתה על פי פקודה של מערכת הביטחון, ואבא שלי, בן 90, יצא משם על שתי רגלים ובראש זקוף. ביחס לגילו, הוא היה אדם בריא. כל יום שעבר הוריד לו כמה חודשים מהחיים, ובסוף הוא נפטר משיברון לב. אני מכיר עוד מאות בגיל הזה שכבר לא חזרו חיים למטולה".
"אני לא מאמין בהסכמים עם חיזבאללה, וחייבים להילחם. אני מאמין בחקלאים ובתושבים, כי אין לנו אלטרנטיבה. אני מאמין שהגליל יהיה הרבה יותר מפותח מאשר במצבו עד היום. אני רוצה לראות כבר עכשיו תוכניות להאצת הצמיחה ליום שנחזור. דבר עם החברים שאתה מכיר, ותשמע מה הם עוברים". עשיתי כהמלצתו - וחזרתי לחבר'ה שפגשתי מהעבר.
2. אסון רודף אסון
"מה שלומך היום?", אני שואל את גרינברג. "היו לנו שני צימרים, והעמדנו אותם חינם לרשות חיילי מילואים ששהו במטולה. הכריזו עלינו כעל שטח צבאי סגור, ונאלצו לעזוב את המקום יחד עם מרבית התושבים. הגענו למלון בטבריה, אבל עזבנו והעדפנו לשכור דירה תמורת 4,000 שקל לחודש, לא כולל חשמל. יש לנו בעלי בית הוגנים, אבל לצערי, הרבה בעלי בתים רבים מנצלים בצורה מחפירה את המצב לרעה ומעלים את דמי השכירות. לאחר סיום המלחמה הם יצטרכו לעשות חשבון נפש".
3. שלום ולא להתראות
יומיים אחרי 7 באוקטובר קיבלו מרים וחיימק'ה הוד הודעה המחייבת אותם לעזוב את מטולה. חיימק'ה סירב להתפנות, כי הוא ראה בכך בגידה במורשת של אביו וסבו, שמעולם לא עזבו את מטולה. בסופו של דבר שוכנע לעזוב, לאחר שהוסבר כי שמדובר בסוף שבוע בלבד. סוף השבוע הארוך לאין קץ הזה נמשך מ־9 באוקטובר ועד היום. "חזרו למטולה לביקור פעמיים, והלב נשבר איך הכל נהרס. אנחנו הראשונים שקיבלנו טיל מיד עם תחילת המלחמה בכניסה של הבית שהתרסק, והמכונית נהרסה. הדשא במקום גדל פרא, והכל מוזנח", אומרים השניים.
בית הארחה בית שלום שבבעלות השניים נחשב לאחר ממוסדות האירוח הידועים בצפון בכלל ובמטולה בפרט. הוא ידוע בזכות החדרים האותנטיים, הנוף היוצא מן הכלל והקולינריה המשובחת. יצא לי להתארח שם עם חברים מספר פעמים, ולא התאכזבנו. "לפני שנתיים עשינו שיפוץ מקיף בבית ההארחה - וחשפנו את הקירות העתיקים, בדומה לעיירות באירופה. בקומה השנייה יש גלריית אומנות. בהפסקת האש הראשונה נתנו לנו שעתיים להגיע למטולה, ואז ארזתי ולקחתי מה שיכולתי. לא יכולתי להסתכל על ההרס", מספרת מרים.
"חיימק'ה הגיע לפני חודש וחצי להשקות את מטע הפרי כדי שלא ימות. עכשיו העצים מפוצצים בפירות עסיסיים, שאף אחד לא יכול לקטוף. כל דבר שזז באזור - מטווח. הבת שלי שהגיעה מארה"ב בנתה מקום אירוח בצמוד אלינו, ובזבזה את כל החסכונות - אבל היא לא מקבלת אפילו אגורה, כי לא עבדה בשנה האחרונה. כרגע היא עברה לגור בהר חלוץ".
"בקיצור, מייבשים אותנו. זה היה עסק שחי ובועט, ולא צריך לספר לך על המלון שלנו. עד מרץ השנה שילמנו משכורות לכל הצוות כרגיל, כדי לא לאבד אותם. בסוף לא יכולנו יותר, כי כבר שילמנו 85 אלף שקל כל חודש. גמרנו חסכונות והוצאנו את העובדים לחל"ת. את הכסף נראה רק אחרי המלחמה, וזה ייקח הרבה זמן. יומיים לפני המלחמה בדיוק עשינו קנייה גדולה לקראת החג, של בשר ומוצרים נוספים, אבל הכל נרקב בגלל הפסקות החשמל".
"אישית, אני מתנגדת למלחמה, ובוכה על כל חייל שנהרג. אבל בלבנון חפורים עמוק באדמה, ושום הסכם מדיני לא יחזיר את הילדים. חיימק'ה מוכן לחזור אתמול, אבל אני מרגיעה אותו. אנחנו לפחות מאושרים בגלל השהות יחד עם הילדים והנכדים".
4. טוחנים מים
גם מגיפת הקורונה שפרצה קודם לכן לא הועילה. במקביל למסעדה פתח אמיתי עם שותף לפני ארבע שנים מפעל בשר באזור התעשייה במטולה, בקרבת הכפר קילה הלבנוני, והחליט למקד את עיקר פעילותו במפעל. "היו לנו בעיות במסעדה בתקופת הקורונה, ולאחר מכן היו בעיות ביטחוניות. קשה להחזיק מסעדה במקום. החלטנו לסגור ולהתמקד במפעל. המפעל, שבו הושקעו 4 מיליון שקל, התמקד באספקת בשר למסעדות באזור המרכז, והצליח למדי.
"הקמנו מפעל מדהים בעלות מטורפת. יש לנו חנויות במרכז, אבל כעת המפעל סגור, והוצאנו את העובדים לחל"ת. בלית ברירה ניצלנו מפעל במקום אחר כדי שהוא יספק את השירות לחנויות. לא רצינו להשאיר אותם ללא סחורה".
התרעות פיקוד העורף