יש שיאמרו כי בג"ץ לוקח לו סמכויות חדשות כשהוא מתערב באופן ישיר במינוי מנכ"ל לחברה פרטית, וכי מדובר בתקדים. מאידך, יהיה מי שיטען כי בג"ץ התייחס בעיקר לחלקם של נציגי הציבור בדירקטוריון וכי יש מאפיינים ציבוריים בחברה אשר הופכים את חדשות 13 לגוף דו מהותי.
בשורה התחתונה, בג"ץ הוציא צו על תנאי, כלומר העביר את נטל ההוכחה לכתפי המשיבים ורמז בכך על כך שעמדתו הנוכחית נוטה לקבלת העתירה. ייתכן ועמדתו של מי שטוען כי חברת החדשות היא גוף דו מהותי הנתון לביקורת שיפוטית נכונה, אבל במידה ואכן זה המצב, איפה עובר הגבול?
בג"ץ יונק עוד ועוד סמכויות אפשר להצדיק את כולם. לכל דבר אפשר למצוא תירוץ. אבל איפה עובר הגבול? מי עוצר את בג"ץ? הרי אפילו הכנסת לא יכולה להגביל את בג"ץ, גם באמצעות חקיקת חוקי יסוד. כוחנו זוכרים איך האירוע של חוק הסבירות הסתיים. התיקון השלישי לחוק יסוד השפיטה, חוק היסוד שמקנה לבית המשפט את הסמכות והלגיטימציה הדמוקרטית, בוטל על ידי שופטי בג"ץ.
אז מי עוצר את בג"ץ? מי יכול לשים לבית המשפט תמרור עצור? כרגע אנחנו משחקים באש. חופש העיתונות נמצא על השולחן. נכון שמנכ"ל יכול לפגוע בחופש העיתונות, אבל האם לא מסוכן יותר להגדיר חברת חדשות כגוף דו מהותי הנתון לביקורת שיפוטית? אם בית המשפט יקבע האם מנהל זה או אחר של חברת חדשות יכול לכהן בתפקיד, מה ימנע ממנו לרדת מטה, גם לעורכים ולכתבים?
אני לא מכיר את הסוגיה של מינוי יוליה שמאלוב ברקוביץ, ולכן אני לא מביע את דעתי באופן ספציפי לגבי מינויה. חבריי מחדשות 13 טוענים כי היא תביא לפגיעה קשה בחופש העיתונות. הם מכירים את הסוגיה טוב ממני, כך שייתכן והם צודקים. עם זאת, לדעתי, בהיתכנות סבירה הרבה יותר, התערבות של בית המשפט בתפקידים בכירים ורגישים בעיתונות, יכולה לאיים על חופש העיתונות בצורה רחבה הרבה יותר.
התרעות פיקוד העורף