לצד הצטרפותה הצפויה של בריטניה לחרם פורמלי או לא פורמלי שמטילות מדינות שונות על ישראל מאז פרוץ המלחמה בעזה, ובהן איטליה, ספרד, בלגיה, הולנד וקנדה, מהלך זה משקף מורת רוח מהמשך ההתנהלות הישראלית במלחמה בעזה. המהלך, המתבצע בין היתר על ידי הפסקת הנפקת הרישיונות למכירת נשק לחברות ביטחוניות שונות הפועלות ברחבי הממלכה הבריטית ומחוצה לה, עלול ליצור הידרדרות חמורה ביחסי המדינות - הידרדרות שתוביל למשבר אסטרטגי עתיר משמעויות.
לא זו בלבד שכבר עתה ראשי המערכת הביטחונית הישראלית תרים אחר עסקאות ושוקי יעד חלופיים ברחבי מזרח אירופה, אסיה ואמריקה הלטינית, ההקפאה עלולה להגביל את שיתוף הפעולה ההדוק המתקיים בין המדינות בתחומי המודיעין, הסייבר והטכנולוגיות הצבאיות, לגרום להחלשה נוספת בתמיכת דעת הקהל הבריטית והאירופית בישראל ולהגברת השנאה וגלי האנטישמיות המתחוללים ברחבי אירופה והעולם. בתוך כך, בידודה של ישראל בזירה הבינלאומית עלול להחמיר.
בנקודה זו חשוב להבהיר כי הקריאות להקפאת יצוא הנשק לישראל מאז תחילת המלחמה גברו לאחרונה נוכח פסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בנוגע לאי־חוקיות שליטתה ופעילותה בשטחים מעבר לקו הירוק.
בתוך כך, החשדות להפרת זכויות אדם במהלך המלחמה בעזה הובילו לקמפיין אלים: Campaign Against Arms Trade, CAAR, המתנהל בבריטניה. מדובר בקמפיין פוליטי־תקשורתי רחב היקף, שדחף בין היתר ארגונים בינלאומיים, ובהם Green Peace ואמנסטי, לקרוא לממשלת הלייבור לדבוק בחרם בינלאומי על מכירת נשק לישראל, ואף להרחיבו לחברות בריטיות הפועלות ברחבי העולם ומספקות לה, בין השאר, חלפים למטוסי קרב (כגון F35).
סקר דעת קהל, שפרסם ארגון YouGov בחודש מרץ, אף מראה כי 56% מהציבור הבריטי רוצים שהממשלה תבלום את היצוא הביטחוני לישראל, ו־59% סבורים שפעילות צה"ל בעזה מהווה הפרה של זכויות אדם. אין ספק כי מדובר בנקודת מפנה מהותית בעמדה ובמדיניות הבריטית.
בראייה אסטרטגית כוללת, כבר עתה מתברר כי היענות ללחצי הפרלמנט והציבור בבריטניה ושינוי הגישה והמדיניות כלפי ישראל נושאים גלי הדף רבים. בהיותה היצואנית השנייה בגודלה בעולם של סחורות, פריטים ורכיבים ביטחוניים חשובים, בריטניה ממלאת תפקיד מרכזי בסחר הנשק העולמי.
פרסום רשמי מינואר 2023 מראה כי שוויו של יצוא הנשק הבריטי ברחבי העולם בשנים 2013־2023 מוערך ב־61 מיליארד דולר. כל זאת בזמן שהמזה"ת היה השוק הגדול ביותר עבורה, והיווה 43% מסך היצוא הכולל בשנים 2018־2022, כשישראל ומדינות ערב, ובהן סעודיה וקטאר, נחשבו ליבואניות המרכזיות שלה.
כמו כן, מאז שהעניקה רישיונות ליצוא ביטחוני לישראל בשווי כולל של כ־730 מיליון דולר בשנת 2008, היקף הסחר הצבאי בין המדינות הלך ופחת והגיע לכ־25 מיליון דולר בממוצע, שהם כ־0.4% בלבד מסך היצוא הכולל של בריטניה וכ־1% מסך היבוא הצבאי הכולל של ישראל לשנת 2022.
התבוננות מקרוב מראה כי בטווח הזמן המיידי לא תהיה להקפאת הנשק, ככל הנראה, השפעה על יכולותיו הצבאיות או המבצעיות של צה"ל, כפי שמעריכים גורמי צבא בכירים. עם זאת, מדובר באקט פוליטי עתיר השלכות גיאופוליטיות, ביטחוניות ואסטרטגיות מרחיקות לכת.
מהלך מתריס זה עלול לדרבן מדינות נוספות בעולם, ובהן ארה"ב ובעלות בריתה באיחוד האירופי, דוגמת צרפת וגרמניה, לעצור עסקאות רכש, יצוא ביטחוני והעברת נשק ואמל"ח לישראל. הן עלולות לעכב או למנוע אספקת חלקים ורכיבים חיוניים לתעשיות הביטחוניות, למנוע או לבטל שיתופי פעולה והסכמים צבאיים ומסחריים, ולהטיל סנקציות דיפלומטיות או אחרות, שיובילו, בתורן, להגברת הלחץ, בין היתר מצד גורמי טרור נוספים, שינצלו את פגיעותה.
מנגד, דווקא משום הפוטנציאל הכרוך בהחלשתה ובהחלשת החזית האנטי־איראנית, לא מעט גורמים בבריטניה סבורים כי אמברגו בריטי, שיפגע בין היתר בייצור הביטחוני ובתעשיות הביטחוניות של שתי המדינות, יוביל בהמשך לתוצאה ההפוכה - היינו, להגברת החימוש של ישראל מצד גורמים חלופיים, להאצת מרוץ החימוש האזורי ולשינוי הדינמיקה ביחסים במזה"ת.
התבוננות מקרוב אף מראה כי גרמניה, שסיפקה כ־30% מיבוא הנשק של ישראל בין 2019 ל־2023, נותרה ספקית הנשק האירופית הגדולה ביותר שלה. שכן משלוחי הנשק הגרמניים, שגדלו פי עשרה, הגיעו לשיא של 353.8 מיליון דולר בעקבות המתקפה ב־7 באוקטובר.
בנוסף, ועל רקע החרפת המאבק ברצועת עזה וגל השינויים העצומים המתחוללים במאזן הכוחות האזורי, הודו הודיעה על הידוק השותפות האסטרטגית עם ישראל. לצד גינוי חמאס ותמיכתה בהפסקת אש בעזה, ראש הממשלה נרנדרה מודי, שהדגיש את מחויבותה של הודו לרעיון "שתי המדינות", אף קרא לקידום שיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני נרחב עם ישראל. שיתוף פעולה זה, הכולל יבוא הודי של מל"טים, טילים ומכ"מים בשווי של 2.9 מיליארד דולר במהלך העשור האחרון, צפוי להתרחב כעת, במיוחד נוכח ההזדמנות שמקנה להודו חרם הנשק הבריטי.
בראייה מערכתית רחבה, אין ספק כי הפסקת יצוא הנשק, הגבלתו או השעייתו הזמנית, טומנות בחובן משמעות סימבולית רבה. מעבר לאיתות על דאגה לאינטרס הפלסטיני ולזכויות אדם בעזה, מהלך זה – שנועד לאזן בין המשך תמיכתה הגלויה של בריטניה בישראל לבין חיזוק תדמיתה בעיני הציבור הפלסטיני, הערבי והמוסלמי בבריטניה ובכלל – עלול להתברר כ"חרב מתהפכת" שתוביל לתוצאות הרסניות.
זאת, לא רק משום שהוא לא יוביל לריכוך עמדתה הלוחמנית של ישראל במאבקה נגד איראן ושלוחיה ב"ציר ההתנגדות". אמברגו נשק, שנועד להגביר את הלחץ עליה, צפוי להוביל להסלמת הסכסוך במזה"ת, המקרין על המתיחות הפנים־מוסלמית באירופה.
יתרה מכך, הטלת חרם נשק, במיוחד כעת לאחר חיסול מנהיגיהם הבכירים של חמאס וחיזבאללה, עלולה להיתפס כ"מתנה לטרור" - מתנה שתעודד גורמים קיצוניים נוספים, ובהם ארגוני הג'יהאד העולמי, לפגוע בישראל, לזרוע כאוס אזורי ולהבעיר אף יותר את האזור.
התרעות פיקוד העורף