הדבר מתווסף למורת הרוח המתמשכת של ביידן ממדיניות נתניהו מאז פרוץ המלחמה, ולמעשה עוד במהלך 2023 נוכח חילוקי הדעות סביב קידום ההפיכה המשטרית. זו מתמקדת, בראש ובראשונה, ממה שמצטייר בוושינגטון, כקשיים שמציב ראש הממשלה על ביצוע עסקה חדשה לשחרור החטופים, מהיעדר אסטרטגיה ישראלית ל"יום שאחרי", ומהסירוב לשלב את הרשות הפלסטינית בתהליכי שיקום עזה ולהציג אופק מדיני לפלסטינים. זאת, באופן שלמעשה שם מקלות בגלגלי התוכנית האזורית הרחבה של הנשיא ביידן, שבבסיסה כינון נורמליזציה בין ישראל לסעודיה והעמקת הברית האזורית, בהובלת ארה"ב, כנגד הציר האיראני.
לכך יש להוסיף את האזהרות הנשמעות מצד הממשל כי ללא גיבוש עסקה חדשה שתוביל לסיום המלחמה בדרום ובצפון, עלולה להתרחש הסלמה אזורית רחבה, כפי שקורה בימים אלו. גורמי ממשל אף הבהירו כי לא עודכנו מראש על חיסול הניה וכי הפעולה עלולה להקשות על הסיכויים לגבש עסקה חדשה לשחרור החטופים.
דומה כי במציאות האזורית הכאוטית, ונוכח האיומים המוחשיים בפניהם ניצבת ישראל, ביידן ימקד את המאמצים של הממשל בהענקת כיפת פלדה ביטחונית וצבאית לישראל, לצד גיבוש הקואליציה האזורית והבינלאומית, בניסיון למנוע הידרדרות למערכה אזורית רחבה. זאת, תוך המחשת איתנות הברית האסטרטגית בין המדינות שהינה עמוד תווך בביטחון ובחוסן הלאומי של ישראל ונדבך מרכזי בדימוי העוצמה וההרתעה של ישראל.
בה-בעת, הממשל ימשיך מאחורי הקלעים במאמצים לקידום עסקה, מתוך הבנה שזו כנראה האופציה היחידה העשויה להחזיר את החטופים ולהוביל לסיום המלחמה. אמנם עוד חזון למועד, אבל בהחלט יתכן כי אחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב, הנשיא ביידן יהיה משוחרר מאילוצים פוליטיים ויהיה נכון להסיר את הכפפות ביחסו לנתניהו.