חידוש היחסים בין שתי הציוויליזציות הוותיקות בעולם (הציוויליזציה המצרית בת 8,000 השנים, וזו הפרסית בת 6,000 השנים) והמדינות המוסלמיות המאוכלסות ביותר במזרח התיכון פרט לטורקיה (שאוכלוסייתן יחד מגיעה לכ־200 מיליון בני אדם) דווקא כעת – בעיצומו של אחד המשברים החמורים והמסוכנים ביותר שידע האזור – נושא משמעויות רבות לצד השלכות גיאו־אסטרטגיות מרחיקות לכת. הוא משרת אינטרסים אסטרטגיים, פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים שונים של שני הצדדים, והוא מצטרף לתהליכים גיאופוליטיים חשובים, ובהם תהליך הנורמליזציה בין איראן ומדינות ערב, ובראשן סעודיה, וגם מושפע מהיקף מעורבותה המדינית, הצבאית והכלכלית של וושינגטון, בעלת בריתה הקרובה של קהיר ואויבתה המרה של טהרן.
מדובר בתהליך מורכב, ממושך ועתיר חשיבות, שהשפעתו הפוטנציאלית על כל אחת מהן בנפרד, ובכלל זה על ישראל, על המזרח התיכון והעולם המוסלמי, היא עצומה. כל זאת, בנוסף לשלל השינויים הצפויים להתרחש במרחב הגיאופוליטי, הביטחוני, הכלכלי והאנרגטי, הנובעים בין השאר מהתחזקות האיום האיראני והשפעתה האזורית של טהרן, לצד היחלשותה הפוטנציאלית של הברית הביטחונית והקואליציה האנטי־איראנית.
לצד זאת, מסתבר כי הלחץ המאסיבי שמפעיל ממשל ביידן על איראן והחרפת הסנקציות הבינלאומיות המוטלות עליה (כגון, הקפאה מחדש של 6 מיליארדי דולר), גורמים לפגיעה בפעילותה הכלכלית (כגון אינפלציה של כ־38%), כמו גם בהיקף הסחר שלה, הכולל יצוא נפט וגז בעיקר לשווקים באסיה במחיר מופחת. לדוגמה, היקף היצוא האיראני שאיננו נפט ירד ב־10.7% משנה לשנה והגיע ל־40.4 מיליארד ב־2023; היקף יצוא השירותים הסתכם ב־780 מיליון דולר בלבד (לעומת כ־4 מיליארד מדי שנה); והיקף ההון הזר פחת ב־15 מיליארד דולר לעומת 2022. כל זאת בזמן שטורקיה, סין והודו, שותפות הסחר המרכזיות שלה, צמצמו את היקף יבוא המוצרים האיראניים ב־33%, 28% ו־7%, בהתאמה.
לא בכדי על רקע זה גובר הצורך הן בקהיר והן בטהרן ביישום רפורמות כלכליות דרסטיות. הפשרת המתיחות ביניהן, הנובעת בין השאר משיקולים כלכליים, עשויה לספק להן הזדמנויות להרחיב את קשרי הכלכלה והסחר הבילטרליים והמולטילטרליים עם מדינות האזור - כגון אספקת נפט איראני דרך עיראק למצרים, רתימת לבנון וסוריה לשיתוף פעולה מסחרי איתה בתחום הגז, וכן הזרמת הון זר והשקעות פיננסיות בכלכלות מצרים ואיראן מצד נסיכויות המפרץ ומדינות באסיה בהובלת סין.
יתרה מכך, בראייה אסטרטגית רחבה, גל השינויים שפוקד את המזרח התיכון, ובהם חידוש היחסים כאמור בין ריאד ואבו דאבי לטהרן ושיפור יחסיה הבילטרליים של אנקרה עם כל אחת מהן, הפסקת החרם המסחרי מצדן על קטאר, חידוש חברותה של סוריה ב"ליגה הערבית" וחתימת "הסכמי אברהם" בין ישראל ומדינות ערב, הם תמריץ ו"מנוף לחץ" על ממשלות קהיר וטהרן.
לא זו בלבד שחידוש היחסים ביניהן מהווה הישג מדיני חשוב בעבור איראן והתרסה בוטה מצד מצרים כלפי ישראל וארה"ב, קידום הנורמליזציה צפוי לשאת "דיבידנדים אסטרטגיים" משמעותיים לכל אחת מהן. למשל, פתיחת שוקי יעד חדשים למצרים ברחבי אסיה והקווקז, הגדלת היקף הסחר והתיירות ביניהן תוך הגברת נגישות הקהל המצרי לאזורי השפעה איראניים בעיראק ובסוריה ונגישות הקהל האיראני לאתרים שיעיים במצרים ובדרום סיני. תהליך זה צפוי להשפיע מהותית על הדינמיקה הביטחונית ועל מאזן העוצמה וההרתעה האזורי, בדגש על זה של איראן מול ישראל. בנוסף, הוא ישפיע גם על מפת האיומים וההזדמנויות במגוון תחומים נוספים (כגון אנרגיה ירוקה וגרעינית, השקעות ובנקאות, טכנולוגיה וחלל), ברחבי המפרץ הפרסי והמזרח התיכון כולו.
בתוך כך, הכרה מצרית במשטר האיראני – חרף תמיכתו בחמאס ובאחים המוסלמים, הנחשבים לאיום מרכזי על מצרים, חתרנותו האזורית והתעצמותו הגרעינית – צפויה לפרוץ את החרם והבידוד הממושך שבהם נתונה איראן. שיפור הקשר עם שחקנית מפתח בעולם הערבי דוגמת מצרים, בראייה איראנית, עשוי לחזק את מעמדה בקרב המדינות הסוניות ונסיכויות המפרץ (GCC) ולמצב מחדש את דימויה הבינלאומי. כמו כן, מהלך זה צפוי לתקוע טריז בתהליך הנורמליזציה של ישראל עם מדינות ערב ולהחליש את "הסכמי אברהם".
כל זאת בזמן שמבחינת קהיר, התקרבות לטהרן, שנבחנת במיוחד כעת, בשיא המתיחות בעימות מול ישראל והסלמת המלחמה ברצועת עזה, מהווה הימור קריטי ועתיר סיכונים. מדובר בהפחתה פוטנציאלית של העוינות האיראנית כלפי משטר א־סיסי, בהגבלת איום הטרור החות'י במצרי באב אל־מנדב ובמרחב הים האדום ובחופש השיט בתעלת סואץ (שמהווה מקור הכנסה מרכזי בעבורה, שסיפק לה כ־9.4 מיליארד דולר תמלוגים ב־2022). מצרים, שחוששת מחתרנות שיעית וטרור איראני, מהתרחבות המלחמה ברצועה וכניסתם של כ־1.4 מיליוני פליטים עזתים לשטחה או לצפון סיני ומהגברת שיתופי הפעולה בין חמאס וארגוני טרור נוספים – שחלקם אף מקבל סיוע פיננסי, צבאי או אופרטיבי מאיראן – פועלת לקידום הפסקת אש.
בראייה גיאופוליטית רחבה, אין ספק שמדובר באחת הדילמות האסטרטגיות המורכבות ביותר שאיתן מתמודד א־סיסי, נשיא מצרים. גם אם נראה שהמלחמה ברצועת עזה פגעה ביחסים עם ישראל ועודדה אותו לטפח קשרי ידידות עם איראן, מדובר ב"מחיר" גבוה מאוד עבור מהלך זה. הקשרים האסטרטגיים בין ארה"ב ומצרים והלחצים הכבירים שמפעילה וושינגטון על קהיר עשויים להכריע, לפחות לעת עתה, את העמדה המצרית.
עם זאת, שילוב בין וקטורים שונים עשוי להוביל לשינוי המדיניות האמריקאית כלפי טהרן. מדובר בהתעצמות איראן מבחינת יכולותיה הגרעיניות, יכולות הסייבר ומערך הטילים והמל"טים הקטלניים שברשותה, חיזוק תמיכתן של רוסיה וסין בה וב"ציר ההתנגדות", הרחבת תהליך הנורמליזציה בינה לבין מדינות ערב, החרפת העימות מול ישראל, היחלשות מעמדה הגיאופוליטי הגלובלי של ארה"ב, צמצום מעורבותה במזרח התיכון והתקרבות מועד הבחירות שם. כל אלה צפויים "לטרוף את הקלפים", להשפיע על עיצוב האסטרטגיה הגיאופוליטית של מצרים ומדינות נוספות כלפי איראן ולשרטט מחדש את מפת המזרח התיכון.
התרעות פיקוד העורף