בימים הטרופים הנוראים האלו, כשעל הפרק עומדת השאלה הקריטית: עסקת חטופים או ציר פילדלפי, חזרתי 20 שנה אחורה בסיוטי הלילה שמטריפים אותי. זה היה ב־12 במאי בשנת 2004. צוות המנהרות של חיל ההנדסה הוזעק לציר פילדלפי בין רצועת עזה למצרים, לאחר קבלת התרעה ומידע מודיעיני על הימצאות מנהרת תופת בסמיכות למוצב טרמית על הציר.
בדרכו של הצוות לביצוע המשימה, ספג הנגמ"ש שלהם פגיעה ישירה של טיל אר־פי־ג'י, שגדע את חייהם של סמ"ר ליאור וישינסקי ז"ל, סרן אביב חקאני ז"ל, סמ"ר זאור (זוהר) סמיילייב ז"ל, רס"ר אימן גדיר ז"ל וסמל אלעד כהן ז"ל. התמונה שצולמה לאחר האירוע חוזרת אליי מדי לילה ומדירה שינה מעיניי.
את שלמה וישינסקי ובני משפחתו השיר ריגש. הם שמעו אותו והשמיעו אותו. אני מודע לעובדה שאיני משורר או פזמונאי דגול ושיכולת כתיבת השירים שלי דלה למדי, אבל לפני 20 שנה האירוע הנורא בציר פילדלפי הארור זעזע אותי, חששתי שיהיו עוד אירועים כאלו אם ממשלת ישראל והעומד בראשה יתעקשו על המשך השארת כוחות צה״ל בציר וסביבתו. כיום אני יודע שאם הם ימשיכו להתעקש על הציר, ויתעקשו על אי־קיום עסקת החטופים, ניחשף לעוד מראות נוראים ולתמונות זוועה. ומשוררים ופזמונאים טובים ממני יכתבו שירי דיכאון וכאב על המתרחש סביב המקום הארור הזה, ציר המוות והשכול.
התרעות פיקוד העורף