חלק מהחרפון התקשורתי סביבנו מתבטא בכך שבשם הגדרה מעוותת של "ניטרליות בדיווח", יותר מדי כלי תקשורת נוקטים כיום עמדה מאוד קיצונית. כלי תקשורת בינלאומיים שהפסיקו למשל להגדיר את חמאס וחיזבאללה כארגוני טרור, קיבלו למעשה החלטה בעייתית, שנוגדת את המדיניות הברורה של משרד החוץ האמריקאי. זאת לא ניטרליות.
ה"ניטרליות" כוללת גם עונשים למי שעושה עבודה עיתונאית נאמנה. המגיש היהודי שראיין לאחרונה את הסופר האנטי־ישראלי טא־נהסי קואטס - זכה ללינץ' ברשתות החברתיות ולנזיפה מבכירי CBS, כי העז לשאול את הסופר מדוע הוא לא חושב שלישראל יש זכות להתקיים. ב"ניו יורק טיימס" כיסו את האירוע עם כותרת שבישרה שהמראיין ננזף כי "לא עמד בסטנדרטים המערכתיים של הערוץ".
צורפו גם צילומי רנטגן שסיפקה רופאה פלסטינית, שזכו לביקורת צולבת ברשת בטענה גורפת שהם מפוברקים. "תחקיר" נוסף הכריז שישראל משתמשת בפלסטינים כמגינים אנושיים. לא חמאס - אלא צה״ל. כתבה מצולמת אחרת תיעדה נסיעה באוטובוס בשטחים כדי "להוכיח" שישראל מפלה פלסטינים בסגנון אפרטהייד, בלי להציג עובדות על התעצמות הטרור באיו"ש או לציין את הנסיבות הביטחוניות עבור הישראלים, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. הפגזה במידע חלקי היא שם המשחק.
אנחנו עדים לתופעה קשה שמשפיעה משמעותית על מדינת ישראל, אך אינה מטופלת על ידי הממשלה. כן, יש קצת פעילות הסברתית, אבל היא נערכת בקנה מידה קטן מאוד ולא מגרדת את הצרכים שהתעדכנו. העולם, מה לעשות, השתנה. הטראמפיזם תיכף חוגג עשור, והשילוב שלו עם התעצמות הרשתות החברתיות יצר עם הזמן מציאות חדשה.
פוליטיקאים מניפולטיביים משני קצוות הקשת הפוליטית מתקשרים ישירות עם הציבור באופן חסר גבולות, משפיענים חסרי ידע מפיצים מידע שגוי ומטעה, ובוטים מפריכים מידע אמיתי ומפיצים שקרים מוחלטים. אין לדעת מה עומד מאחורי מישהו פופולרי ברשת חברתית, על ידי מי הוא נתמך, ומהי מטרתו האמיתית.
בתוך האנדרלמוסיה הזו אמצעי התקשורת המסורתיים חייבים להתעשת. הרי הם אלה שאמורים לאזן את האנדרלמוסיה ולתקף מידע אמיתי. אבל בינתיים, רבים מהם נוקטים עמדות יותר ויותר קיצוניות, בעודם מעמידים פנים שהם מקצועיים ואובייקטיביים, וששום דבר לא השתנה.
לצד כל הכתבות האנטי־ישראליות, פורסמה ב"טיימס" גם כתבה מקצועית של העיתונאי הישראלי רונן ברגמן, שהציג מסמכים סודיים שחושפים את תוכניות חמאס. הכתבה תפסה כאן הרבה תשומת לב וכותרות, ואכן הכילה לא מעט מידע מעניין: תוכנית תקיפה שתוכננה עוד ב־2022, אבל נדחתה בניסיון לגייס הבטחה מאיראן ומחיזבאללה להצטרף למתקפת הפתע. בסופו של דבר, ה"מצב הפנימי" בישראל הוא זה שהוביל לעיתוי לתקיפה.
אבל הנתונים החשובים האלה נפלו מיד קורבן לכדורעף פוליטי של התנצחויות. מי שרצה "לזכות" את הממשלה הנוכחית מאחריות לטבח, הסתכל רק על כך שהתוכנית נרקמה עוד ב־2022, בזמן ממשלת השינוי. מי שרצה להרשיע את הממשלה הנוכחית כאחראית בלעדית – התייחס רק לנתונים האחרים. אבל הסתכלות חלקית והשמטת המידע שלא מתחשק לנו לראות הן בדיוק הדבר שיצר את ה"קונספציה". החוכמה היא לדעת להסתכל על כל הנתונים, לא רק על אלה שנוחים לך פוליטית.
איך יכול להיות ששכחנו מהי מחלוקת לשם שמיים? הרי יש במסמך הזה מסקנות חשובות עבורנו כמדינה, ולא נראה אותן אם נתנצח סביב איזו מחצית מהתמונה נכונה יותר. התמונה חייבת להיות שלמה. המסקנה הברורה היא שישראל נתונה למתקפות אויביה בלי קשר לזהות הממשלה שמכהנת ברגע מסוים, משום שכל ממשלות ישראל נתפסות כלא לגיטימיות על ידי ארגוני הטרור ועל ידי משמרות המהפכה באיראן. שקט תמיד צריך להיבחן בחשדנות, כי בשנים האחרונות הוא מה שאפשר לחמאס את התחבולה.
המטרה של איראן והפרוקסיז היא להפוך את ישראל למצורעת בעולם המערבי. כשהם מצליחים, זה קורה לא בגלל ליברליזם אמריקאי, אלא בגלל ספין אסלאמיסטי על ליברליזם אמריקאי. האויבים שלנו מנצלים את תדמיתה הגרועה של ממשלה קיצונית, המסייעת להם להבעיר שנאה ערבית כלפינו מצד אחד, ומחזקת סנטימנטים פרו־פלסטיניים במערב מצד שני. כל זה יושב על פעילות אינטנסיבית של BDS שממשלת ישראל לא באמת הצליחה למגר, על הסברה צולעת ולא מספקת, וגם על סנטימנטים של אנטישמיות קלאסית.
את הבעיה הזאת אי אפשר לפתור בלי יושר אינטלקטואלי שבוחן את כל הנתונים, גם אלה שאינם נוחים – ומתייחס לאמת. בלי יושר אינטלקטואלי, אין באמת אינטלקט. זה נכון שבכל העולם המצפן קצת התחרפן. זה קורה גם ב"ניו יורק טיימס", וגם ב־CBS, וגם בעוד רשתות. אבל זה לא תירוץ. הלכנו לאיבוד בתוך הספינים זה על זה, והגיע הזמן לחזור ליושר האינטלקטואלי, ומהר. אין לנו את הפריבילגיה לאבד את האינטלקט שלנו, כי הקיום שלנו נסמך עליו.
התרעות פיקוד העורף