הוזמנתי פעם להופיע בפני קבוצה שמתכנסת פעם בחודש בפאב תל אביבי בפרויקט חברתי ששמו “בר שיח”. הקהל היה צעיר, וטבעי ששאלו על מחירי הדיור. אמרתי: דירה בישראל צריכה לעלות חצי ממחירה היום - החצי האחר איננו עלות הדירה אלא תשלומים לממשלה.

בין הדוברים באותו יום בפאב הייתה גם דפני ליף, וחשבתי לעצמי שאולי נשמעתי כמישהו שנסחף בגלל האווירה ורצון להתנאות כמהפכן של צדק חברתי.
בימים האחרונים קראתי ראיון (ב”גלובס”) עם מהנדס העיר הרצליה מייק סקה, שאומר אותו הדבר. מדובר באדם שיודע טוב ממני על מה הוא מדבר, וגם מסוגל ליישם זאת, אם ייתנו לו. שוחחתי איתו. כשסיפרתי על המחירון שלי לדירות בישראל, הוא אמר: “סוף־סוף עוד מישהו שאומר מה שאני טוען”.
 
הוא פירט: “ההצעה שלי היא לעשות פרויקט לאומי של שנתיים לבניית 100 אלף דירות, כאשר הממשלה מוותרת על חלקה במחיר הקרקע, ועל מסים נוספים הקשורים בבנייה. כך אתה מגיע לדירת ארבעה חדרים בת 90 מטר במחיר 650,000, עד 900,000 שקל לאותה דירה במפרט גבוה”.
 

נדהמתי לגלות בשיחה שהחלק של מחיר הקרקע בדירה בהרצליה הוא 1.2 מיליון שקל. להזכירכם: מדובר בקרקע לאומית. לא קרקע פרטית של שר האוצר או ראש הממשלה. זו ממשלה ציונית; מה ציוני יותר מאשר בית ליהודי בארץ ישראל? הרי הכרזנו על בית לאומי לעם היהודי, ולא על שכירת בית במחיר מופקע לעם היהודי. מה שיפה בפרויקט שמציע מייק סקה הוא שהממשלה לא תוציא שקל, היא רק תפסיק לסחוט מאיתנו כסף על הדירה שלנו. כיום יש לי הרגשה שהממשלה רואה במי שרוצה לקנות דירה אויב, עד שעוד מעט יופיע במחשב הממשלתי בפרטים של זוג צעיר אייקון מהבהב: בר”ה – בית רוצים הנבלים.
“אני חושב שטרם החליטו להכריז על בעיית הדיור כבעיה לאומית ולבצע את הפתרון בכל הכוח”. אומר לי מייק סקה, “כרגע מחיר הקרקע והמסים לדירה חדשה הוא 60% ממחיר הדירה, ויש עוד בעיות. יש לנו שכונה בהרצליה של 4,000 דירות שלכאורה אנחנו יכולים להתחיל לבנות, אבל מקורות לא מעבירה לשם קווי מים, ובמקומות אחרים ייתכן שלא יהיה כביש או שאין מחלף. יש גם בירוקרטיה, וגם אנחנו, הרשות המקומית, לא פטורים מטענות. בגדול הבעיה היא שאין איגום מאמצים של כולם יחד לבנייה, לכן בכל פעם שאני שומע שיש באזור המרכז 50,000 דירות מאושרות, אני אומר ‘בולשיט, הן על הנייר אבל אי אפשר להוציא אותן לפועל’. צריך להכריז: נעשה מבצע לאומי של שנתיים־שלוש, ואז נקבל את הפתרון לבעיית הדיור”.
אנחנו מתקרבים לתחילת שנה ששמה מאיים על בעלי תפקידים שאינם עושים את תפקידם: תשע”ו. את מי נשעה בשנת תשע”ו? יש פרשנים פוליטיים החוזים שכל הכנסת תושעה ושיהיו בחירות חדשות. אני מקווה שלא, כי אנחנו צריכים יציבות שלטונית. אנחנו צריכים יציבות שלטונית מול האלימות והשנאה שבאזורנו, ואנחנו צריכים יציבות שלטונית גם כדי לטפל בבעיה שנראית קטנה מול אלה, אבל גדולה לישראלי הנאנק: מחירי הדיור.