לפני כמה חודשים, כשנעשה ניסיון להכניס לחוק רשות השידור סעיף האוסר על עיתונאים להביע את עמדתם ואת דעתם האישית, קמה כאן מהומת אלוהים. אנשי תקשורת יצאו בשצף קצף נגד הממשלה. השר אופיר אקוניס, האיש שעמד מאחורי המהלך, נטחן לפירורים. "עיתונאי הוא לא טכנאי", קראה המקהלה במידה רבה של צדק, "עיתונאי איננו רובוט. זו סתימת פיות". כל מגיב בחר לו פינה אחרת על הגלובוס כדי להבהיר עד כמה המצב חמור. "הפכנו לאיראן", קרא האחד, "השלטון פה מזכיר את טורקיה של ארדואן", קבע השני, וכולם יחד קראו: "זה חוק ההשתקה".
"ראש הממשלה מסרב להגיב", הדגיש דני קושמרו. וכי למה שהוא יגיב? בגלל שקושמרו לא אוהב את הפוסט הזה, אז ראש הממשלה צריך להגיב?
נזכרתי בעוד משהו בהקשר הזה. בסיפור שסיפר פעם משה פייגלין על אירוע שבו הגיעו אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה לקדומים ערב ההתנתקות, בניסיון לשכנע את המתנחלים לקבל עליהם את הדין בשם הדמוקרטיה. "כשאהיה ראש ממשלה, ואם, אחליט לפנות כפר ערבי ישראלי", שאל פייגלין, "האם אוכל לסמוך עליך שתרוץ אל הערבים הישראלים ותבקש מהם לקבל את הדין - בשם הדמוקרטיה?". קרמניצר השיב בשלילה. נדמה לי שזה חלק גדול מהסיפור.
התרעות פיקוד העורף