ממלכת הפסוליה: צריך לפרגן למערכת ששלחה את אולמרט ושות' לכלא

1. תרשו לי לסיים את שנת 2015 ולקבל את שנת 2016 עם שיר שכתב רמי פורטיס, שם השיר "?1900".

“סוטים מסוכנים רוקדים באפלה

וילדים מוכים שוב מבקשים סליחה

מטורפים אוחזים בנשק ומשחקים במלחמה

רוצחים, אונסים, סדום ובבל בכל פינה

רודפי בצע וכבוד עד כלות הנשמה

שוחט ושחיתות הם קנה מידה

ולכל גנב יש תואר אצולה

אנשים הם סרט מצויר

על עולם מסריח ואכזר

ואהבה זה עסק שיצא מהאופנה

מה שנשאר זו קצת בושה

חולים מעורערים שרים באפלה

וזקנים בוכים מפחד ואימה

אחוזים בשיגעון לכוח, כסף ושליטה

לוקחים, דורסים, רק רוע ושנאה

והשקרנים סופקים כפיים בשמחה

טמטום ואטימות זו הגישה

ודעת הקהל נשארת אדישה

אנשים הם סרט מצויר..."

בעוד חודש וחצי יגיע ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, לשערי בית הסוהר. אני מרחם על איש היחידה לאבטחת אישים שיתלווה אליו וייכנס למאסר על לא עוול בכפו.

צחוק הגורל הוא שבעת ובעונה אחת יישבו בבתי סוהר בישראל ראש ממשלה לשעבר ורוצח ראש ממשלה לשעבר, שהפך לשעבר שלא מרצונו. יגאל עמיר רצח את יצחק רבין כדי “להציל" את עם ישראל מהנכונות של רבין להגיע להסדר ולוותר בעבורו על דברים שהיו מקודשים לרוצחו עמיר. סביר להניח שיגאל עמיר היה רוצח את אולמרט אם היה אדם חופשי, בתקופה שבה הציע את הוויתורים הגדולים ביותר לפלסטינים בזמן שהיה ראש ממשלה.

מאחורי סורג ובריח יושב גם נשיא המדינה לשעבר, ראש עירייה לשעבר ובקרוב בעזרת השם יישב בכלא גם רב ראשי לשעבר.

רצה הגורל האכזר ולקראת סוף השנה עפו מהמשטרה סדרה של קציני משטרה בכירים שחלקם היו מועמדים למפכ"לות ולא משום שעשו מצוות ומעשים טובים, ויש סיכוי־חשש יותר מסביר שיהיה מי מהם שיגיע אל מאחורי חומות הכלא ולא בתור ניצב משטרה אלא בתור מורשע בפלילים.

בסייעתא דשמיא מרצה עונש מאסר מנכ"ל בנק גדול לשעבר, ובימים הקרובים יצטרפו אליו אנשי עסקים מהשורה הראשונה שנחשבו לדמויות המובילות במשק הישראלי. אנשים שהורגלו שהנהג מחכה להם ברכב המפואר מחוץ לבית, ששומר ראש מגן על ביטחונם, שבמחלקות הראשונות של חברות התעופה נותנים להם כבוד מלכים, ששועים ורוזנים, נשיאים ומנהיגים ממתינים להם בארצות נכר ומנסים לפנקם ולהעתיר עליהם מכל טוב ארצם.

לאורך שנותיה המעטות יחסית של מדינת ישראל המוני עברייני צווארון לבן ביזו את החוק, המשפט והצדק, לעגו לאמות המוסר, התגלו כחזירים תאבי ממון, כחולי מין מהרמה הנמוכה ביותר, כמנוולים שמעלו באמון המדינה והעם שלהם, בחלק מהמקרים נשבעו אמונים מעל דוכן הכנסת ושבועתם לא הייתה שווה קונדום משומש.

על אף כל הטענות והמענות שהיו נגד משטרת ישראל, הפרקליטות ובתי המשפט, חייבים לומר שהעובדה שנושאי המשרות הבכירות הגבוהות ביותר בישראל נעצרו על ידי המשטרה - הכינו נגדם כתבי אישום על ידי הפרקליטות ושופטי ישראל ללא מורא וללא משוא פנים ושלחו אותם לכלא לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח - ראויה לשבח. נגמר סיפור הסוויטות במלונות, אין את חדר השינה המפנק בווילה, אין ג'קוזי על מרפסת הפנטהאוז, אין קוניאק צרפתי משובח וארוחות של שפים בעלי שם עולמי, ברוכים הבאים לממלכת הפסוליה.

2. רצף האירועים ההיסטרי במדינת ישראל גורם לכך שהרבה סיפורים, שבימים רגילים היו זוכים לכותרות גדולות בעמודים הראשונים של העיתונים ולחלק הפותח בחדשות הרדיו והטלוויזיה, נזרקים לפח הזבל או מופיעים בפינה נידחת בכלי התקשורת השונים.

ביום שני, ודאי פספסתם, הוגש אחד מכתבי האישום המזעזעים ביותר מאז הקמת המדינה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עורך הדין אורן פז מפרקליטות מחוז תל אביב מגולל בכתב האישום את סיפורם של הזוג רם וסימה גרנות מרמת השרון. בני הזוג נישאו בשנת 1969. בזמן האחרון התגלע ביניהם סכסוך שבעטיו, בחודש נובמבר, פתחה סימה גרנות בת ה־67 בהליכים משפטיים לחלוקת רכוש ולגירושים מבעלה רם בן ה79.

בשתי הזדמנויות התלוננה האישה במשטרה בגין אירועים אלימים ואיומים, שנקט כלפיה בעלה, ובעקבותיהם הגישה בקשה למתן צו הגנה מפני בעלה.

על פי כתב האישום, עקב הצעדים שנקטה האישה גמלה בלבו החלטה להמית את אשתו. לשם מימוש כוונתו הכין מבעוד מועד פטיש, שבאמצעותו תכנן לבצע את הרצח. בשעות הערב המאוחרות של 8 בדצמבר, בעת שבני הזוג ישבו בסלון ביתם, נטל רם גרנות על פי כתב האישום את הפטיש, ניגש אל אשתו שישבה על כורסה בסלון הבית והכה באמצעותו בחוזקה בראשה לפחות 19 פעמים, בכוונה להמיתה חרף זעקותיה וחרף ניסיונה להתגונן מפניו בידיה.

בשלב מסוים דחף גרנות את אשתו, וזו התמוטטה על רצפת הבית. משסבר גרנות כי אשתו עדיין בחיים, נטל בקבוק המכיל חומצת מלח ושפך את תכולתו על ראשה ולתוך פיה. לאחר מכן חנק אותה בידיו ובאמצעות מגבת עד שהשתכנע שאינה בין החיים. הוא כיסה את גופת אשתו באמצעות שטיח וכך היא נותרה עד הבוקר למחרת.

בשעות הבוקר התקשר גרנות לבנו והודיע כי הרג את אשתו, הבן הגיע לבית זמן קצר לאחר מכן כשהוא מלווה בשוטרים. עשרות שנים אני כותב על אירועים פליליים, מקרי רצח, חיסולים, אונס, שוד. המקרה הזה, כפי שהוא מתואר בכתב האישום, הוא אחד המזעזעים ביותר שאירעו בישראל, והוא מצטרף לשורה ארוכה של מקרי רצח בתוך המשפחה. מקרים שבהם הורים הטביעו את ילדיהם, אב ששרף את שני ילדיו בעודם בחיים, אב אחר שדקר את אשתו וילדיו למוות, אב שזרק את בנו הקטן מגג בניין, והרשימה ארוכה כאורך הגלות. פשעים מזעזעים באכזריותם שמתרחשים כאן אצלנו, בארץ הקודש, הארץ של עם הסגולה.

בכנסת ישראל יש ח"ככ אחד שהכריז בשבוע שעבר בהקשר לרצח משפחת דוואבשה שיהודים לא יכולים לרצוח תינוקות, כי זה לא בדנ"א שלהם - זה בדנ"א של המוסלמים אמר הח"ככ הגאון בראיון למגזין "מעריב־השבוע". אחרי שהבאתי בפני הח"ככ הלא נכבד רשימה של כעשרה מקרי זוועה שבהם יהודים רצחו את ילדיהם, הוא התנצל על דברי ההבל שלו. לפחות היו לו ביצים להודות בטעות.

ארכיון פרטי

בין האירועים שבימים רגילים היו זוכים לכותרות והתערבות פוליטיקאים יש סיפור שהופיע השבוע בתחתית עמוד 26 ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת “אימה בכלא באדיס אבבה: סודני תקף עציר ישראלי". בכותרת המשנה לכתבה סופר כי איש העסקים הישראלי מנשה לוי, העצור בגין העלמת מס גדולה, נפצע והובהל לבית חולים.

כשקראתי את הידיעה חטפתי מכה בכנף והמחשב שלי במוח נכנס לפעילות שכעבור שניות הזכירה לי למה השם מנשה לוי הקפיץ אותי. מעשה שהיה כך היה: אי שם באחד מימי 2011 ישבתי בבר האהוב עלי, "ברבוניה", ברחוב בן יהודה בתל אביב עם כמה חברים טובים. לידנו ישבו כמה חבר'ה בגילי 30־40, אוכלים, שותים וצוהלים. אחת הנשים בחבורה קלטה אותי וניגשה אלי, ותוך שהיא מתגלגלת מצחוק ציטטה לי איזו יציאה שהייתה לי ברדיו. בשם החבורה היא הזמינה אותי לדרינק, ולשאלתי מי הם, היא סיפרה לי שהיא ובעלה גרים באתיופיה ועוסקים בחקלאות. בעלה עדי מומחה בהקמה ובתחזוק של חממות פרחים בכל רחבי אפריקה.

נדלקתי, אני אוהב את אפריקה, אוהב חקלאות, מת על פרחים. אמרתי לה שזה מסקרן אותי, אמרה לי תבוא, אמרתי שאבוא, וכעבור חודש עשיתי את דרכי בנתיבי אוויר אתיופיים לאדיס אבבה. כתבתי בהרחבה ב"מעריב" (במתכונתו הקודמת) על הביקור באתיופיה. בין השאר סיפרתי שהכרתי כמה ישראלים שאחד מהם שמו מנש (קיצור של מנשה) לוי, ירושלמי אוהב חיים ומומחה בסלילת כבישים ועבודה עם כלים כבדים ובניית תשתיות.

במשך יומיים מנש הראה לי את האימפריה שהקים בזמן קצר באתיופיה, ובה מפעל למלט ומרצפות ומתקן לאחזקה וטיפול בכלי עבודה כבדים. הבן אדם הוא מכונת עבודה, ולצדו עובדים בני משפחה וחברים המעסיקים מאות עובדים, ובימי השיא אלפים. מוכרח לומר שהתפעלתי מהיכולות שלו. מעבר לשעות העבודה הבן אדם יודע לחיות, לבלות והוא סוחף את מי שנמצא על ידו.

אחד מבני משפחתו צילם את שנינו למזכרת ונתן לי את הצילום. כשראיתי את הידיעה בעיתון, לא היה לי ספק שמנשה הוא מנש. בידיעה כתוב שלוי בונה באתיופיה גשרים, מנהרות, מחלפים. השלטונות טוענים שהעלים מס בסדר גודל של 26 מיליון שקל. הוא טוען שרודפים אותו ורוצים להשתלט לו על העסקים. אני זוכר שגם כשהייתי באתיופיה הוא אמר לי שיש גורמים מקומיים וזרים שעינם צרה בהצלחתו והם עושים כל מאמץ כדי להשתלט לו על העסקים.

בידיעה מסופר שמנש נמצא במעצר כבר כמה חודשים, השלטונות עיקלו את חשבונות הבנק שלו ו־38 כלים כבדים ששווים המוערך הוא עשרות מיליונים. לפני כחודש הכניסו לתאו של מנש אזרח סודני שתקף אזרח ישראלי בטיסה של אתיופיאן איירליינס בדרך מצ'אד לאדיס אבבה.

מנש דיווח לשגרירות הישראלית וביקש שיוציאו את הסודני מתאו וכך נעשה. לפני כעשרה ימים שיחק מנש שש־בש (שיחקתי אותו בביתו וקרעתי אותו) בחצר בית הסוהר, הסודני התנפל עליו עם קרש, תקף אותו ופצע אותו. מנש אושפז בבית חולים עם צלעות שבורות ואיבד את השמיעה באוזן אחת שנחבטה.

בני משפחתו המודאגים מנסים לעשות הכל כדי לחלץ אותו מהכלא מחשש לחייו, אנשי השגרירות משתדלים לעזור. בימים טרופים אלו של מאורעות מקומיים ובינלאומיים, מדינת ישראל שאין לה שר חוץ בפועל לא יוצאת מעורה במאמץ להגן על אזרח ישראלי בכלא האתיופי. אם כן היו עושים מאמץ, היה דובר משרד החוץ דואג לפרסם את זה בתקשורת בעזרת כתבלבי העיתונות הזוכים ממנו למידע שמאדיר את פעילות המשרד שאותו הם מכסים. גברת חוטובלי, מנש לוי הוא פעיל ליכוד ידוע ומוכר בירושלים (זה הקטע שעצבן אותי בו), ולו רק בגלל זה מן הראוי שתירתמי במלוא כוחך לנסות לעזור לו.