אנחנו במדרון מוסרי חלקלק. הם לא רוצים אותנו שם בחברון ובשכם. גם אנחנו לא רוצים אותם בחברון ובשכם. הם לא הולכים לשום מקום ומתברר שממשלות ישראל חושבות שגם אנחנו נשאר שם לנצח נצחים. ובינתיים הדם ניגר, והשנאה יוקדת. הם אומרים "שלנו", אנחנו אומרים "שלנו". מי צודק - לא חשוב. במשוואה הזו: אנחנו החזקים, אנחנו השליטים, אנחנו גוליית. הם דוד. הם דוד עם האבן, עם הסכין ולפעמים דוד משיג רובה. הצדק איננו אבסולוטי. מה שעשו הלוחמים באצ"ל ובוודאי בלח"י לא היה נחמד כשהרגו כאקט של נקמה שני חיילים (סרג'נטים) בריטיים שהיו שבויים חסרי אונים וגם לא כשחוסלו אזרחים, נניח בפיצוץ שעשה האצ"ל במלון קינג דייוויד ב-22 ביולי 1946. במלון לא היו אלה אזרחים עם מספריים שלופים, אלא סתם אזרחים.
הצדק איננו אבסולוטי והוא בעיניי המתבונן, ומבעד לפרזימה שלו, הוא לעיתים עובר דרך אמונה יוקדת, דרך כבוד והשפלה, דרך אגו, ודרך תחושה שנעשה עוול לצד זה או לאחר, הצדק לא אבסולוטי כי הוא מתגמש אל מול ערכים שונים ולסיפור שכל אחד מספר לעצמו. אבל יש משהו שהוא אבסולוטי בעיניי: לקיחת חיים של אדם אחר כאשר הוא חסר ישע - זה לא מוסרי בעיניי (גם על זה יתווכחו איתי למשל אנשי דאעש ודומיהם. אבל המוסר שלהם ושל השרעייה רחוק מהמוסר של בני תרבות - מרחק רב). כל הרג של מי שאיננו מאיים על חיינו כאן ועכשיו ברגע זה, הוא מעשה לא מוסרי. גם לגבי עונש מוות אחרי משפט ועדים והחלטת שופט או חבר מושבעים - גם בעניין זה יש שאלה מוסרית גדולה, שעכשיו האפיפיור נדרש לה. את אייכמן תלינו. בעיניי היה בזה משום צדק. אבל גם לגבי זה אפשר להתווכח.
תיעוד הפיגוע סמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים
כששוטר יורה בילדה ששוכבת על המדרכה כשהיא מכסה את פניה גם אם תקפה במספריים דקה לפני זה, הילדה כבר שוכבת על המדרכה. היא כבר חסרת ישע. הוא מכוון והוא יורה. הוא "מחסל אותה", הוא "נטרל" אותה, הוא יורה בה על מנת להרוג, איזה אדם הוא? האם הוא אדם מוסרי? הילדה-ילדה. היא לא בגירה ולא באמת יודעת מהו רצח. היא גם לא יודעת היסטוריה לעומק, אלא שונאת את השוטר או החייל או היהודי. היא שונאת אותו כי כך לימדו אותה, כי אולי ירו באח שלה בהפגנה, ואולי בדוד שלה, או שאולי הרגו בטעות מישהו שנקלע להפגנה או במצב אחר באישה שתלתה כביסה על גג הבית. ואולי היא שומעת הסתה באינטרנט, שהיהודים גונבים לה את אלוהים שלה באל אקצא. היא עדיין ילדה, והיא שכבה שם על המדרכה וירו לה בראש.
הקם להורגך, השכם להורגו הוא פסוק מסוכן. כי איפה פה הגבול? האם מותר לירות ללילדה בראש בזמן שהיא שוכבת על המדרכה והיא כבר לא מסוכנת או מסכנת? ברמה התיאורטית כל בית עם כל ילדה שיש בו מספריים בשכם או בחברון הוא בית מסוכן. אולי נפשוט על כל בתי הערבים בשטחים ונחרים את כל המספריים, וכל סכיני המטבח והמזלגות, והמברגים והחבלים ונשאיר שם רק כפיות וצמר גפן? כי אלה כלי רצח ועם קצת כוונה הם יהרגו איתם יהודים?
המרחק בין לירות בראש של ילדה ששוכבת על המדרכה ומגוננת על פניה לבין להצית בית של אנשים חסרי ישע שישנים הוא למראית עין הבדל גדול, אבל הוא רק נראה כזה. זה חלק מרצף והוא הוא, המדרון החלקלק. ההבדל הוא במרחק של גפרור אחד.