פול צלאן, יהודי שעבר את השואה ואחד מגדולי המשוררים המודרנים בשפה הגרמנית, כתב את הפואמה המצמררת "פוגת המוות" הידועה יותר בשם "חלב שחור". השורות הפותחות את הפואמה, וכל בית שבה, אומרות: "חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותו בערב, אנחנו שותים אותו צהריים ובוקר, שותים אותו בלילה, אנחנו שותים ושותים". הפואמה מספרת על דמותו של האדם הגרמני המגלם בניגודיו התהומיים את החלב השחור: פסגת האיכות התרבותית מול תעשיית המוות ותהומות הרשע והרוע של מעשיו.
האם צריך להתייאש, האם צריך בשל כך לוותר על החתירה לשלום כציווי עליון שלנו? לא רבתי. אך צריך להבין טוב יותר בפני איזו חומת ברזל פלסטינית אנו עומדים.
התרעות פיקוד העורף