1. האיחוד האירופי נזף בישראל והביע דאגה בגלל חוק העמותות שאושר השבוע בכנסת. "החוק החדש מגביל את פעילות החברה האזרחית בישראל ומסכן את יסודות הדמוקרטיה ואת הערכים המשותפים עם אירופה", מסרה דוברת האיחוד. אני מבקש להצטרף לדאגה האירופית, אך מסיבות שונות כמובן. באירופה של היום יש רק דברים מעטים שנותרו משותפים לנו ולהם. וההבדל העיקרי הוא ברצון החיים. משאלת מוות טבועה עמוק באירופה, וישראל חפצת חיים.



ומדוע החוק רע? אין שום קשר כמעט בין החוק המקורי שיצא לדרך לפני שנים אחדות ובין מה שאושר השבוע. החוק בגלגולו הראשון קרא להטיל מיסוי על תרומות ממדינות זרות לעמותות בישראל, וקבע תיוג נציגיהן הפועלים בציבור. אחרי שחיקה מתמשכת בלחץ ארגוני השמאל (שרבים מהם ממומנים בידי מדינות האיחוד) ובלחץ דיפלומטי לא מבוטל מצד המדינות עצמן בוטלו רוב הסעיפים החשובים בחוק, ורק שמו עוד דומה לכוונת יוזמיו. הוא הפך ל"חוק שקיפות", המתיר למדינה לפרסם את שמן של עמותות הזוכות למימון מדינות זרות בשיעור של יותר מ־50% מתקציבן.



חוק כזה הוא נלעג. הוא מאפשר למדינות אירופה (ומי יפריע לטורקיה או לרשות הפלסטינית לעשות זאת?) להמשיך לפעול בתוך ישראל ככל העולה על רוחן. מדינות אירופה מטיפות דמוקרטיה ושקיפות לכל העולם. אבל הן מסמנות סחורות מיו"ש ולא משום מדינה ערבית הרומסת זכויות אדם ורוצחת רבבות. השקיפות היחידה ההולכת ונחשפת באירופה עצמה היא התגלות האיחוד ככלי ריק, ההולך ומתפרק למרכיביו תחת גלי לחץ חיצוניים ופנימיים. בריטניה כבר נמלטה מן הספינה הטובעת, והאיום הדמוגרפי הכפול מאיים להשמיד את אירופה. זה החיצוני בדמות מיליוני המהגרים מאסיה ומאפריקה, וחמור ממנו - הפנימי.



אירופה היא ציביליזציה גוועת, כפי שמגדיר אותה דיוויד גולדמן בספרו "ציביליזציות גוועות - מדוע אירופה והאסלאם נעלמים?". גם בלי להיכנס לסיבות העמוקות שחוללו את התהליך הזה - העובדה היא שברוב מדינות אירופה יש היום הרבה פחות ילדים ממה שנדרש להמשך קיום הדורות הבאים של העם. בעוד שניים או שלושה דורות הפולנים, ההונגרים, הספרדים והצרפתים יהפכו לאומות זקנות בלא ילדים כמעט, ולא יהא אף מי שיפרנס את כל הזקנים, אלא אם כן גלי המהגרים ירצו לכלכל את זקני אירופה הנכחדת.



הכל יודעים שפושע הנמלט מן החוק מסוכן הרבה יותר אם הוא משוכנע שהמשטרה מתכוונת לחסל אותו אם ייפול לידיה, והוא לא יזכה להמשיך לחיות - ולו כאסיר. וכך כבר למדנו כי דווקא אומות הנמצאות בסכנות הכחדה עלולות להיות מסוכנות הרבה יותר מאשר אומות משגשגות, שעתידן לפניהן. למדינות גוועות אין שום צורך להתחשב באינטרסים ארוכי טווח. הללו אינם קיימים כלל עבורן.



משהחליטה הציביליזציה האירופית להתאבד, היא החלה דואגת רק לאינטרסים המיידיים שלה. ממש כשם שיחיד שמחליט שלא להינשא או לא להביא ילדים לעולם אינו דואג למה שיהיה בעוד מאה שנים - שהרי לא הוא ולא צאצאיו יצטרכו לשאת בתוצאות מעשיו או מחדליו בטווח זמן רחוק כל כך. לעומת זאת, הוא ישמח לייבוא כוח אדם זול מקצות העולם שיהפוך את חייו בהווה לנוחים יותר. ולכן יעדיפו מדינות אירופה להיכנע לסחטנות ערבית - כי אין מחר. היום הערבים והמהגרים המוסלמים יכולים למרר את חייהם במהומות ובטרור. להפעיל לחץ אלקטורלי של קהילות מהגרים מגובשות להפלת משטרים קיימים והחלפתם בממשלות כנועות יותר. מחר הם כבר עשויים לשלוט בארצות אירופה.



האינטרס ארוך הטווח היה מחייב מלחמת חורמה במוסלמים ובאינטרסים שלהם, אך מדינות אירופה ויתרו על המחר, ולכן הן יפעלו בקו המשרת להערכתן את האינטרס המיידי שלהן. והאינטרס הזה, גם על רקע האנטישמיות האירופית עתיקת היומין, כולל את הקרבת ישראל על מזבח התביעות הערביות.



מילא אירופה, התרבות שהחליטה להתאבד ואינה מביאה ילדים לעולם בשיעור הנדרש לקיומה. אך מדוע ישראל, תרבות חפצת חיים שמגמות גידול האוכלוסייה שלה כתוצאה מילודה הפוכות לאלו של אירופה והעולם המוסלמי - מדוע היא נכנעת לתכתיבי אירופה והשמאל, ונוהגת כאילו אין מחר? במקום לקום ולומר בשפה ברורה ופשוטה כי שום מדינה לא תממן בישראל גופים החותרים תחת עצם קיומה, כאלו הפועלים להחלשתה. להצהיר כי ממש כשם שישראל אינה רשאית לממן בבריטניה גופים הפועלים להיפרדות סקוטלנד או צפון אירלנד מהממלכה המאוחדת, או לעצמאות חבל הבאסקים או קטלוניה בספרד - כך אסור גם למדינות אירופה.



אבל אולי דווקא כיוון שצעד כזה הוא לא לגיטימי, יש צורך להמחיש לאירופים שהם מתערבים בגסות בעניינים פנימיים של מדינה ריבונית. במקום לרכך את חוק העמותות היה צריך להחזירו למתכונתו הקודמת, כולל מיסוי התרומות המגיעות ממדינות האיחוד לעמותות השמאל, ותוך הצהרה ברורה: כל הכסף שייגבה ממסים אלו יוחזר לאירופה. אך לא לקופת האיחוד אלא לעמותות אירופיות, הפועלות למשל לפירוק בלגיה למרכיביה. להודיע כי ישראל תתרום ביד נדיבה לגופים הפועלים למען עצמאות פלמית ועצמאות ואלונית. אולי אז תתחיל בריסל לדאוג לענייניה ותחווה על בשרה מה משמעות התערבות בעניינים פנימיים.



2. ומעניין לעניין באותו עניין. והמכנה המשותף יתברר במהרה. עוד ערבי חצה את גדר ההפרדה ועבר לרצועת עזה. בשעת כתיבת הדברים התמונה עדיין אינה ברורה, ומקצת הדיווחים מדברים על בדואי מעורער בנפשו. לו יהי כן. הרי ראוי היה שהמדינה תתעלם לחלוטין מאירוע כזה, אלא שהאירוע חושף שוב פרצה חמורה בחומת הביטחון הלאומי שלנו: הרגישות האבסורדית ממש ל"חיי אדם" של ישראל.



ארגוני הטרור בטוחים, וההיסטוריה מוכיחה שהצדק עמם, כי ישראל מוכנה לשלם מחירים כבדים, לשחרר רוצחים תמורת סוחרי סמים, חלקי גופות, וכנראה גם תמורת ערבים מעורערים בנפשם המעדיפים את גן העדן העזתי על פני הגיהינום הישראלי. על ישראל לפרסם לאלתר הודעה שהיא מברכת כל ערבי המבקש לעבור לעזה ולא תמנע ממנו להגשים את שאיפתו זו, ובלבד שידע שמדובר במסע לכיוון אחד.



לא זו בלבד שאיננו מתכוונים כמובן לשלם משהו עבורו - אנו גם מודיעים שהוא יצטרך להישאר שם. אם לא נעשה כן, תיחשף ישראל שוב במלוא חולשתה - כמו בשחיקת חוק העמותות עד שהפך לריק מתוכן. עלינו להפסיק לשאת את המוניטין של מדינה הנכנעת ללחצים וסחטנות.