באחד מעיתוני סוף השבוע נתקלתי במודעה מטעם אחת המכללות. קראתי, שבתי וקראתי, ולא הבנתי מה הם רוצים. כך היה כתוב: "קול קורא למתן הצעות לקידום הכשירות התרבותית בקמפוס. משרד הדיקן לפיתוח חברתי מבקש לקבל הצעות למתן הכשרות לקידום הכשירות התרבותית... הגופים המציעים נדרשים להיות בעלי מומחיות מוכחת בכל הקשור לרגישות תרבותית... בעלי מומחיות מוכחת בנוגע לתרבותם הייחודית של חברי אחת או יותר מהקבוצות הבאות: חרדים וחרדיות, יוצאי ויוצאות אתיופיה, ערביי וערביות ישראל, דרוזים ודרוזיות... יתרון לבעלי ניסיון בהנגשה תרבותית של מוסדות אקדמיים באזורי סכסוך".

בפעם השלישית הבנתי: מחלת התקינות הפוליטית (תפט"ת) התפשטה עד כדי כך שכבר אסור אפילו להזכיר את שמה, שלא תיעלב חלילה, לכן המציאו מונח חדש: "כשירות תרבותית". עכשיו הקמפוס מחפש קבלן שילמד אותם ללהג ולברבר בתפט"ת כילידי המקום, בלי שמץ מבטא ישראלי גס ומחוספס, וגם כדי שלא יצטרכו להקצות חמישה תקנים של יועצים משפטיים, שלושה דוברים ושני מתנצלים מקצועיים כדי לנהל את המשברים המתעוררים כל שני וחמישי, בכל פעם שמישהו מרגיש עצמו נעלב בגלל משהו.

וזה קורה למשל כשפמיניסטית נעלבת כשמאשימים את כל החרדים בהשתמטות משירות צבאי (ולא מזכירים את החרדיות); או כשמרצה שמאלני אנטי־ציוני אומר "חיילי צה"ל רוצחים!" (ולא מתייחס גם לחיילות צה"ל); או כשסטודנט/ית מתלהם/ת צועק "כל הערבים אותו דבר" (במקום לומר "מקצת האפרו־פלסטינים הילידים מתאפיינים לעתים בדפוסי התנהגות חמולתיים־שבטיים"); או כשמרצה מן החוץ (שפוטר מיד כמובן) אומר שסאדו־מזוכיזם היא סטייה מינית (במקום לשתוק).

התקינות הפוליטית, שהחלה מתוך כוונה שלא להעליב, הפכה לדיקטטורה צמאת דם התובעת עריפת ראשים בכיכר. חברה קולטת עלייה היא בהכרח רב־תרבותית, אך החולים בתפט"ת הפכו את הרב־תרבותיות למפלצת, שבשמה מוכנים להקריב עקרונות וערכים, ולהשלים עם זוועות.

לפני שנים אחדות קבעה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כי הרב־תרבותיות פשטה את הרגל. אבל אצלנו סוגדים לה כאשתקד, גם כשכולנו מבינים כי התקינות הפוליטית הפכה למחלה ממארת המונעת ממדינות אירופה להגדיר את הטרור המוסלמי והערבי כאויב. כאשר נשיא ארצות הברית אינו רוצה לומר "טרור מוסלמי", אין הוא יכול להקצות את המשאבים הלאומיים הדרושים למאבק, מכיוון שהכסף יגיע בטעות למתנ"ס בנברסקה העוסק גם הוא "בשילוב רב־תרבותי של אוכלוסיות מוחלשות" או זבל תפט"י מסוג זה.

מטעמי תקינות פוליטית נמנעת ישראל מלעסוק בתופעת הפוליגמיה בקרב הבדואים בארץ. ואלו - באוזני שמעתי! - למדו את פתפותי הביצים שלנו. כשאחד מחברי הכנסת שלהם, המחזיק מספר נשים, נדחק לפינה והואשם בפוליגמיה, הסביר שהוא בעצם נשוי רק לאישה אחת והשאר הן "הידועות בציבור שלו...".

והשמאלנים שלנו מוכנים להקריב ערך אוניברסלי של שוויון האישה על מזבח הרב־תרבותיות, מושכים/ות בכתפיהם/ן, ופונים/ות להתגולל על "אקיבוש" ועל המדינה המדכאת מיעוטות ומיעוטים. שבתי ועיינתי במודעה ונתקפתי גל געגועים ליצחק שמיר שאמר "הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו הים". אמר, וכולם הבינו אותו.