בני שגיא, שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, הוא אחד מאותם שופטים אשר אינם מוגדרים כסנגוריאליים במהותם. ועדיין הוא שופט אסרטיבי, שניפק לאחרונה כמה החלטות אמיצות למורת רוחה של הפרקליטות במחוז תל אביב, החלטות המותחות קו אדום בכל הקשור לזכויות נאשמים ולכשלים בחקירות משטרה.

כך הוא נהג בחודש שעבר, כאשר החליט לשחרר נאשמים מרכזיים בפרשה 512, שבהם גולן אביטן, הנאשם באספקת שלט רחוק אשר שימש להפעלת מטען החבלה בפיגוע הפלילי ברחוב יהודה לוי (2003), וכך הוא נהג השבוע כאשר הורה להיערך לשחרור עבריינים מסוכנים מיפו, אשר נאשמים ברצח ג'יהד חאמד (2015), כנקמה על רצח חברם הטוב, תאאר לאלא.

את השחרור של אביטן נימק השופט בחלוף הזמן, בחולשת ראיות ובחזרה למוטב של נאשם אשר מכחיש את מעורבותו, ומאז הרצח הקים אימפריה עסקית ומשפחה כשרה למהדרין. פרקליטות המחוז מיהרה לערער ואפילו פעמיים, אבל בית משפט העליון לא התמסר ואף הציע למדינה לחזור בה מהערר (החלטה סופית צפויה בימים הקרובים), מה שלא מנע כעת מהשופט שגיא לקבל החלטה דומה גם לגבי היפואים, כולם עבריינים כבדים מליבת מלחמת הכנופיות בעיר הדמים. את השחרור הצפוי הוא מנמק בכשלים של חוקרי המשטרה, אשר הגיעו עד לבאר עם התיק החמור הזה, אבל ככל הנראה לא ישכילו לשתות ממנה.

"פוטנציאל ההרשעה בעבירת הרצח על יסוד התשתית הראייתית הקיימת אינו נמצא ברף הגבוה", קבע השופט והורה לשירות המבחן לערוך תסקירים לקראת מעצר בית באיזוק אלקטרוני של שניים מששת הנאשמים, אלה אשר הסנגורים שלהם העזו להתעמת כבר בשלב המעצר עם הראיות.

החלטת השופט נפוצה כמו אש בשדה קוצים בברנז'ה הפלילית, שם מכירים היטב את הנפשות הפועלות ואת העובדה שהנאשמים הצפויים להשתחרר מסובכים עם ארגון הפשע של עיזאת חאמד, שהוא עצמו אמור להשתחרר בקרוב ממאסר ממושך נוסף.




הב.מ.וו של לאלא. צילום: באדיבות פוסטה

מהיר ועצבני

תאאר לאלא היה בן לאמא חד־הורית ממזרח ירושלים, אשר התיישבה ביפו אחרי שהותירה ברמאללה את אביו והסתבכה עם מאהב נרקומן. תאאר, אחד מחמשת ילדיה, גדל בשוליים של שדרות ירושלים ופילס דרכו בין גנבים קטנים, סוחרי סמים וגובי חובות ודמי חסות. בשנות ה־20 לחייו הפך בעצמו לעבריין כריזמטי, אשר ריכז סביבו קבוצה אימתנית של עבריינים שיצאו מהגטו היפואי לבתי מלון יוקרתיים ולמגדלי דירות אופנתיים, ואיימו על ההגמוניה של ארגון הפשע המזוהה עם העבריין הבכיר בעיר, עיזאת חאמד.

על הרקע הזה הוצא חוזה על ראשו, וגזר הדין יצא לפועל בשבת חורפית שטופת שמש אחת ב־15 בפברואר 2014. הנער הפלסטיני שגדל ברחובות נסע להנאתו ברכב ב.מ.וו מפואר על הטיילת מכיוון יפו צפונה, ובדיוק מול מתחם התחנה ההומה הגיח לעברו אופנוע ועליו שני רוכבים אשר שלפו כלי נשק אוטומטיים וירו כמה צרורות אשר לא הותירו לו סיכוי.

בלשי ימ"ר תל אביב, בחוסר רגישות משווע, עצרו ביום המחרת על בסיס מודיעיני בלבד וללא כל ראיות, שני זוגות אחים בחשד לביצוע הרצח: אוסמה ונידאל חנון, וזיאד וג'יהאד חאמד. הארבעה שוחררו בחלוף מספר ימים, אבל אז הם סומנו על ידי חבריו־מעריציו של לאלא, לפחות שלושה מהם נעצרו כעבור מספר ימים עם אקדח, כשהיו בדרכם לחיסול של מי מארבעת החשודים ברצח.

במשטרה היה ברור כי הניסיון הבא בוא יבוא. ואכן, ב־28 במאי אשתקד חוסל ג'יהאד חאמד באירוע ירי מתוכנן היטב ברחוב אד קוץ' על גבול יפו־בת ים. שלוש מכוניות שימשו את המתנקשים: סיטרואן ברלינגו, מאזדה 3 שחורה וטויוטה קורולה.

באחד הרמזורים חסמה המאזדה 3 את נתיב הנסיעה של המאזדה 2 שבה נסעו חאמד ונהגו האישי, אשר חזרו ליפו מביקור ברמאללה. באותו הרגע הטויוטה התנגשה קלות מאחור במאזדה הקטנה, ומיד יצאו ממנה שני רעולי פנים אשר ירו לעבר חאמד והנהג שנפצע קלות. חאמד התעשת במהירות. הוא פתח את הדלת והחל לברוח ברגל לעבר הרחובות ממערב לשדרות ירושלים, אבל המתנקשים רדפו אחריו בשלוש מכוניות, עד שסגרו עליו. שניים מהם ירו לכיוונו עשרות כדורים מתת מקלע ואקדח. חאמד עוד הצליח ללכת מרחק קצר, אבל התמוטט ופונה לבית חולים וולפסון, שם נקבע מותו.

המתנקשים נמלטו עם שלושת הרכבים למקום מסתור בדרום תל אביב, הם הותירו בטויוטה את כלי הנשק, הציתו אותה ונמלטו במאזדה השחורה ובברלינגו.

רשת עם חורים

בלשי ימ"ר תל אביב חקרו ומצאו כי חברו הקרוב של לאלא, עבד עייש, עמד מאחורי תוכנית החיסול יחד עם ארבעה חברים ואיש טכני, אשר סייע למבצעים לשתול מכשיר עיקוב במכונית שהייתה ברשות הנהג הצמוד של חאמד.

בכתב אישום שהגישו עו"ד ראאד ענוז ועו"ד לילך שלום מפרקליטות מחוז תל אביב בחודש פברואר, נטען כי חמשת הקושרים - עבד עייש (30), עבד מחאג'נה (46), עלי חאמד (37), חליל עספור (28) וחאלד זיינב (34) - תכננו את המארב באמצעות מכשיר עיקוב שקנה האיש הטכני של החבורה, מוחמד אטרש (27), שהתגורר מול הבית של נהג הבוס, והפעיל גם מצלמות אבטחה אשר צפו על ביתו.

במסגרת ההיערכות לדיונים בהארכת המעצר עד תום ההליכים, התברר כי הבסיס לכתב האישום הוא ראיות נסיבתיות. החוקרים הגיעו לעשרות צילומים ממצלמות אבטחה על אם הדרך, שמתעדים את המנוח ואת הנאשמים בשבועיים שקדמו לרצח. המומחים גם איתרו שלל ראיות סלולריות: איכונים רלוונטיים בזמן העיקוב, לרבות הדממות יזומות לכאורה של המכשירים בזמן הרצח ולאחריו; שיחות טלפון בין הנאשמים לצד נגישות וירטואלית של חלק מהם אל השרת ואל אתר האינטרנט אשר בו הוצגו האותות ששידר מכשיר העיקוב.

החוקרים טענו כי הצליחו לקשור בין הנאשמים לבין הסיטרואן ברלינגו, אשר שימשה כרכב המילוט מזירת הרצח אל מלון "אורכידאה" ברחוב הירקון, אשר ממנו יצאו הנאשמים למשימה. הראיה הפורנזית היחידה שנמצאה היא דנ"א של האיש הטכני על מתג ההפעלה של מכשיר העיקוב שהושתל ברכב של המנוח, ועוד כמה מילים מיותרות שלו עם מדובב בתא המעצר. כל אלה, טענו בפרקליטות, מובילים למסקנה אחת ברורה ויחידה כנדרש בתיק של ראיות נסיבתיות: הנאשמים ביצעו בצוותא את הרצח.

עורכי הדין משה שרמן, ירום הלוי ואורית חיון, אשר מייצגים ארבעה מהנאשמים, עייש, מחאג'נה, אטרש ועספור, ויתרו על הזכות לטעון לראיות בשלב המעצר ושמרו את התחמושת לשלב המשפט. בינתיים הם מקווים שתסקיר שירות המבחן יספיק לשחרור בתנאים מגבילים. לעומתם עורכי הדין יקי קהן, ווליד כבוב ושאדי כבהא, אשר מייצגים את הנאשמים חמאד וזיינב, החליטו להתעמת לאלתר. לטענתם הראיות לוקות בחסר ואין בהן כדי לקשור את מרשיהם לרצח.

הסנגורים טענו כי נפלו כשלים חמורים באיסוף נתונים מרכיבים מהותיים בתיק החקירה, כמו מצלמות האבטחה, איכונים סלולריים ומכשיר העיקוב, ובמקביל ניתנה פרשנות מרחיקת לכת לחומרה בנוגע לאותם הרכיבים כמו הקשר של הנאשמים לרכב המילוט, או הטענה על דפוס פעולה מתמשך של הדממה משותפת במכשירים הסלולריים של הנאשמים במועדים קריטיים לתכנון החיסול, וביום הביצוע.

"כאשר מתארים לנו יחידת חיסול מובחרת, אני מצפה לראות חיילים ממושמעים", טען עו"ד כבהא בציניות, בניסיון להפריך את התזה הסלולרית באמצעות מקרים רבים מרשימת האיכונים ופלטי השיחות של הנאשמים בשבועיים של המעקב הסלולרי אחר המנוח, הגם שבאופן מחשיד ביותר כל הנאשמים דוממו סלולרי בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים בערב הרצח.

עורכי הדין קהן וכבוב התמקדו בכשלים שלומיאליים ממש של חוקרי המשטרה. למשל, הם לא השכילו לאסוף את מצלמות האבטחה אשר יכולות להוכיח מי מהנאשמים נכנס לברלינגו אשר שימשה למילוט הרוצחים, וכאשר חיפשו אותן כעבור מספר חודשים גילו שהסרטונים הרלוונטיים כבר נגרסו.

לא פחות חשוב, טוענים הסנגורים, החוקרים התרשלו בחובה להוכיח שהנאשמים לא שהו במלון בזמן הרצח. הסנגורים הראו כי במזכרי הפעולה של המשטרה נרשם כי לאחר הרצח נשלחו למלון "אורכידאה" שוטרי סיור לבדוק אם הנאשמים, שהיו חשודים מיידיים, שוהים בחדריהם. אלא שבמקום לשלוח בלשים מיומנים וחדורי מוטיבציה, נשלחו שוטרי סיור מנומנמים אשר הסתפקו בדפיקה על כמה דלתות ופסחו על דלתו של הנאשם עלי חאמד, ומשלא נענו עזבו את המלון. "הפרקליטות קובעת בביטחון מופרז כי הנאשמים יצאו מהמלון לביצוע רצח, אבל אין לה כל ראיה לכך שחאמד יצא מהמלון או חזר אליו", טען עו"ד קהן.




בלתי מספיק באיסוף ראיות

השופט שגיא הודיע על כוונתו להורות על שחרור הנאשמים חאמד וזיינב לחלופת מעצר, רק לאחר שסקר אחת לאחת את הראיות לצד טיעוני הצדדים, והגיע למסקנה קרובה מאוד לטיעוני הסנגורים דווקא, תוך שגם הוא מותח ביקורת על חקירת המשטרה ועבודת הפרקליטות, שהולכת לאבד תיק נוסף בסדרה.

"מארג ראיות נסיבתיות יכול לשמש בסיס להרשעה רק במקום שבו מדובר בראיות בעלות עוצמה, שמשתלבות ויוצרות מסכת ראייתית רצופה של עובדות", הסביר השופט את פסיקת בית משפט העליון. "במקרים שבהם קיים סימן שאלה בדבר עוצמתן המצטברת של ראיות נסיבתיות, על בית משפט לשקול היטב אם יש הצדקה להורות על מעצר עד תום ההליכים... לצורך הכרעה אבחן כל אחת מהראיות הנסיבתיות וכיצד היא משתלבת במארג הכולל".

השופט אבחן קיומו של מניע לרצח רק מצדו של הנאשם עבד עייש, אבל הדגיש כי מחומר הראיות לא עולה קיומו של מבנה היררכי בינו לבין יתר הנאשמים, כזה אשר מצדיק ביצוע רצח על ידם תחת מרותו, כך שטיעון התביעה לקיומו של מניע (הגם שאין בו חובה במשפט הישראלי) הוא מוגבל ביותר.

עכשיו ניתח השופט את מחדלי המשטרה באיסוף מצלמות האבטחה מחניון המלון, וכיצד מחדלים אלה משפיעים על ההוכחה שהברלינגו שעמה נכנסו חלק מהנאשמים לחניון המלון בשעה שלוש אחר הצהריים היא אותה ברלינגו אשר תועדה יוצאת ב־17:10 מאותו החניון, ולפי כל הסימנים היא זו שב־18:19 תועדה בזירת הרצח כרכב המילוט.

הסיבה: אוסף סרטוני האבטחה של קומה 0 בחניון, שהמשטרה תפסה באותו יום, אינו כולל את טווח הזמנים הקריטי לרצח, בין 15:00 ל־17:10, כך שלא ניתן להוכיח כי הברלינגו שיצאה מהחניון היא זו שהנאשמים נכנסו בה למלון בשעה שלוש. יותר מכך: מנהל המלון שהתבקש לזהות את הברלינגו שנראית יוצאת ב־17:10, העריך כי מדובר ברכב השירות של עובדי המלון.

עד כמה הייתה קרובה המשטרה להוכיח את הקשר של הנאשמים עייש וזיינב לברלינגו המפלילה, ועד כמה נוקשה ומקובע העידן הדיגיטלי, מעיד סרטון אבטחה אחר שבו נראים השניים ב־17:04 צועדים בקומה 1 של החניון לעבר קומה 0. אלא שבהיעדר הצילומים של הנעשה בקומה 0 לא ניתן לקבוע כי הם נכנסו לאותה ברלינגו שכעבור שש דקות תועדה יוצאת מהחניון בדרכה לזירת הרצח ביפו.

"בהקשר זה ראיתי טעם בטענת הסנגורים לקיומו של מחדל חקירתי בלתי ניתן לתיקון המשליך על עוצמת הראיות... בוודאי כאשר עסקינן בחמישה נאשמים אשר היו במלון ונטען שהם יצאו לפעולה משותפת בעוד שהתיעוד רלוונטי לשניים מהם, ואף הוא אינו חד־משמעי".

אחד הטיעונים של התביעה הוא שחמשת הנאשמים תועדו במלון בפעם האחרונה ב־16:45, יצאו למשימתם ב־17:10 וביצעו את הרצח ב־18:19 בדיוק. השופט מייחס את "החור" בתיעוד הנאשמים - השעה שחלפה מאז פגישתם במלון ועד לשעת הרצח - דווקא לזכותם. "מתי הצטיידה החבורה בכלי רכב, בכלי נשק, באביזרים שיקלו על שריפת רכב החיסול, וכיצד הצליחה 'להתחבר' עם רכב המנוח עת נכנס לעיר יפו באזור עמוס מכוניות? האם המתינו בצד הדרך? האם במקום אחר? כאשר עסקינן בחור כה משמעותי ברצף האירועים, ובהיעדר ראיות משמעותיות לזהות היורים, לא ניתן לשלול מעורבות אנשים אחרים שלחצו על ההדק".

עו"ד אורית חיון המייצגת את עספור: "מדובר בהחלטה תקדימית המשליכה על כל ששת העצורים בתיק. בית המשפט מצא כי מחדלי החקירה מצדיקים שחרור, על אף שמדובר בעבירת רצח. לגבי עספור, שאותו אנו מייצגים, התייחס בית המשפט בהחלטתו וקבע כי לא ניתן לשייך אליו החזקת הג'י־פי־אס רק בשל איכוני טלפון ללא ראיות נוספות".

רשימות נוספות של אמיר זוהר ב-POSTA.CO.IL