אולם המעצרים של בית המשפט המחוזי בתל אביב היה מלא מפה לפה ביום שלישי בצהריים, שעה ארוכה לפני שהשופט בני שגיא הוציא לאור עוד החלטה דרמטית, אם כי צפויה, מבית מדרשו, לשחרר תשעה נאשמים בשלושה מעשי רצח, כולם מזוהים עם ארגון הפשע מוסלי. בשורה הראשונה, צמוד למושבי התביעה, ישבו הוריו של בר כהן, צעיר בן 20 מראשון לציון שנרצח ב־30 בינואר 2012, בשיאה של מלחמת הצ'יינג'ים בין ארגון מוסלי לבין מי שהגדירו עצמם כיורשיו של ארגון יצחק אברג'ל. כהן המנוח היה מזוהה עם האברג'לים החדשים, אבל יחד עם חברו הטוב ג'ורדן אזולאי הוא סומן כמי שערק לארגון מוסלי, ושניהם חוסלו בשל כך.



שני ההורים, נורמטיביים לחלוטין, היו חיוורים כמו סיד לנוכח האווירה באולם, ועוד יותר מכך מבולבלים מהחלטת השופט, שהעביר למעשה את המסר הרשמי: הרוצחים של בנם אינם ליאור גרינברג והנאשמים האחרים באולם מארגון מוסלי, אלא חברי הנעורים של בר מהשכונה ליד הבית, אלה המזוהים לכאורה עם ארגון אברג'ל ונעצרו בשבוע שעבר.



ההורים ההמומים לא הסירו את מבטיהם מצהלות השמחה של בני משפחות הנאשמים. השיער המאפיר והמבט בעיניים של שניהם אמר צער וכאב, אבל גם תימהון על תהפוכות הגורל. כאשר שאלתי אם גם הם מרגישים שהפשע מנצח את המשטרה ביום הזה, הם הניעו את ראשם מצד אל צד והתקשו להשיב, רק מלמלו משהו על כך שבקרוב הם יעברו לעקוב אחר משפטם של נאשמים חדשים ברצח בנם, וביקשו להישאר מחוץ לטווח המצלמות.



לצדם עמדו צמד התובעות בתיק, מותשות וחיוורות אף הן. עם כל הכבוד למחויבות ולנחישות שבשגרת עבודתן, ועוד יותר מכך לאומץ שנדרש מהן כדי להוציא באולם עוין שכזה את הביטוי התבוסתני עבור כל תובע, "ניכר כרסום בראיות התביעה", צריך לזקוף לחובתן את העובדה שהן נטלו חלק מרכזי בהליך משפטי מזוהם מאין כמוהו. במקום להציב גבולות לעבודת המשטרה, למתן את להט החוקרים ולפשפש בספקות שזעקו מהראיות מלכתחילה, יחד עם הממונים עליהן בפרקליטות ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה, הן הלכו שבי אחרי אנשי השטח וחצו את הקו האדום בכל הקשור לגיוס עד המדינה, ב"ע, עבריין מעורר שאט נפש אשר ידיו מגואלות בדם.



רשימת המחדלים אמורה להוות את קו פרשת המים בכל הקשור לגיוס עדי מדינה מארגוני פשיעה, אם למישהו במערכת אכיפת החוק באמת אכפת מטוהר הנשק של המלחמה בפשע. הקריטריונים קיימים וכתובים, ואין משפטן שלא נבחן עליהם ב"צעירותו", רק שבלהט המאבק בפשיעה הגואה נראה כי התהפכו היוצרות. העבריינים נשענים על החוק כדי להרוויח את יומם בבתי המשפט, ואילו נציגי מערכת אכיפת החוק מאמצים ערכים של ארגוני פשיעה ומשבשים הליכים.



צריך לקרוא את הראיון כאן עם אב שכול אחר שנכח באולם, שאול שאטי מחולון, שבנו ירין בן ה־17 נרצח על ידי עד המדינה ואחיו, כדי להבין עם מי המשטרה כרתה ברית, ועל מי נסמכה הפרקליטות במשך שנתיים תמימות. אני מביא רק את תמצית הסיפור - אב שכול שסייע למשטרה לפענח את רצח בנו, ובסופו של דבר מצא עצמו נאבק לבד בהחלטה השערורייתית לגייס את הרוצח כעד מדינה נגד ארגון הפשע שאליו הוא השתייך. רק שעכשיו כבר ידוע לכל כי רוצח בנו הוא אותו עד מדינה שנחשף במערומיו השבוע.



לא שמע, לא ראה



"תכף נדע אם יש עד מדינה נגד עד המדינה שהוא הרוצח של הבן שלי", אמר לי שאטי, זמן קצר לפני שנודעו פרטים נוספים על הפרשה החדשה. "בסוף השקרן הזה, הפסיכופת, הוא הרוצח הראשי, הרי הוא עצמו טען בעדות הניקיון שלו שהוא היה שותף של אחיו לשלוש רציחות, של רונן גבריאלי, של שי דעבול ושל הבן שלי. רק אחרי שהאח שלו נרצח והעדות שלו נפלה עשו אותו עד מדינה בשלוש רציחות אחרות (בר כהן, דניאל סמרה, אוהד פרנקו) על בסיס שמועות, בלי שהוא היה נוכח בביצועים. זה עוד כישלון גדול גדול של ימ"ר תל אביב".



לשאטי יש בטן מלאה על חוקרי ימ"ר תל אביב, וסיפור ארוך ומפותל שמתחיל בהיעלמות בנו ב־5 באוקטובר 2011 ומסתיים בגילוי גופתו בינואר 2014. צריך לשמוע אותו מספר איך "בשבעה של הבן שלי באו אלינו עד המדינה ואחיו, שניהם 'ניחמו' אותי וחיבקו, אבל אני כבר אז חשדתי בהם. ירין עבד כשליח על אופנוע בקו ההלוואות שלהם. תוך זמן קצר הבנתי שהם אחראים לרצח של ירין. ביום שהוא הלך לעבודה ונעלם, נרצח שי דעבול בחולון. אנשים מסוימים הביאו לידיעתי שדעבול היה מסוכסך עם עד המדינה ואחיו, ושיתפתי במידע הזה כל מי שצריך במשטרה".



פה החל הרומן של שאטי עם חוקרי ימ"ר תל אביב, וההמשך ידוע - נמשכה מלחמת הצ'יינג'ים עם עוד עשרה חיסולים במילייה של שוק ההלוואות הקטנות וגביית החובות. בקיץ 2013 יצרו החוקרים קשר ראשוני עם אחד משני האחים בכלא, וגייסו אותו כעד מדינה נגד אחיו ובני משפחה נוספים על שלושה מעשי רצח ועושק, ונגד שי מוסלי על עבירות כלכליות. אלא שבמהלך המו"מ, ועל רקע מלחמת הצ'יינג'ים המשתוללת, אחיו הצעיר ושי מוסלי יצאו מישראל לאימפריית ההימורים המשפחתית ברומניה בלי שאף אחד יחסום אותם בנתב"ג. בחודש אוקטובר, כאשר נחשף רשמית שהאח הגדול הוא עד מדינה, נמלטו השניים מרומניה, "הידידותית" למשטרת ישראל, והתיישבו בדרום אפריקה "העוינת". דווקא שם חוסל האח, לפי החשד כדי לנתק את הרצף בעדויות של האח הגדול על האח הצעיר, שהיה יד ימינו של שי מוסלי.



מיד לאחר רצח אחיו, שאותו הוא עצמו הפליל על שלוש רציחות שביצעו יחד, עד המדינה השתולל מזעם: גם נחשפה ערוותו וגם קרסה עדותו. בשלב הזה הוא עוד היה במתקן כליאה אי שם, אבל חוקרי ימ"ר תל אביב, ששמרו איתו על קשר יומיומי, הרגיעו אותו, ויחד טיכסו עצה. על הפרק היה מספר מעשי רצח לא מפוענחים, ועד המדינה המובס שלף מידע על שלושה מהם, מידע שמשום מה הוא לא חשף בעדות הניקיון המקורית.



לדבריו, הוא היה נוכח בהתארגנות יחידת החיסול המיוחדת, שבראשה עמד אביאל וואהל מהרצליה, כאשר הם תכננו ויצאו לרצח הכפול של דניאל סמרה ואוהד פרנקו מארגון אברג'ל ב', ונכח גם במעמד שבו ראש הכנופיה וואהל אישר לשי מוסלי לשלם 50 אלף דולר לחברו מהרצליה, ליאור גרינברג, עבור ביצוע החיסול של בר כהן.



שאול שאטי, אינסטלטור ושיפוצניק מחולון, כועס מאוד מאז נודע לו על גיוס עד המדינה, זה אשר במו פיו סיפר איך הוא ואחיו חיסלו את שי דעבול, ומיד לאחר הרצח שלחו את השליח - את בנו ירין - לאסוף מחסנית שנפלה במנוסתם. מיד לאחר שירין הביא את המחסנית הוא הובל במרמה לחולות ראשון לציון, שם נורה למוות. רוצחיו התעללו בגופתו. עד המדינה שהתוודה טען בשוויון נפש כי הוא נשאר ברכב ושמע מוזיקה בפול ווליום כאשר אחיו הלך עם המנוח לחולות, וחזר לבד. חוקרי המשטרה אימצו את גרסתו והביאו אותה לפרקליטות, שניקתה את הדם מידיו של השותף לרצח הברוטלי - כאילו ניתן לערוף ראש לבד ולפזר חלקי גופה - והכשירה אותו לעדות.



"תראה, לי אין שום דבר עם האנשים של מוסלי, ואני לא עובד עם המשטרה, אני איש עבודה. גם ירין לא היה משויך אליהם, הוא בסך הכל היה נער בן 17 שהוציא רישיון על אופנוע ועבד כשליח אצל שני האחים האלה. אבל המעסיק שלו, עד המדינה, תפר הרבה מאוד תיקים לאנשים של מוסלי, את זה אני אומר מההתחלה ועכשיו זה רשמי. הוא רצח את הבן שלי, ומבחינתי הוא לחץ על ההדק, הרי אי אפשר לחתוך ראש של בן אדם לבד. באותו הלילה הם היו שם בחולות הרבה זמן, והוא אומר שלא ראה ולא שמע שאחיו הרג וערף את ראשו של הבן שלי? הוא טוען שהיה באוטו ושמע מוזיקה, במשטרה ובפרקליטות לא יודעים שאי אפשר לערוף ראש לבד? מה, לא שמעת? לא עזרת? לא ניקית? אני לא משפטן, אבל איך מגייסים אחד כזה, ואיזו אמינות יש לו בכלל?".




היועמ"ש נזעק



שאטי טוען שהפרקליטות מסרבת להראות לו את תיק רצח בנו, בדיוק כפי שהיא מסרבת לחשוף אותו בפני הסנגורים במשפט הקורס של וואהל ואחרים. "פעמיים הייתי בפרקליטות ונזפתי בהם על גיוס הרוצח של בני לעד מדינה. עו"ד נאוה שילר הסכימה להראות לי את התיק, אבל למחרת חזרה בה, היא אמרה 'אם תראה את התיק ותתעצבן, אתה תדבר ותפיל את התיק'. דיברתי גם עם פרקליט המחוז, מומו למברגר, הוא אמר לי ש'במחוז דרום שחררתי אדם עם דם על הידיים כדי לתפוס קודקוד'. השבתי שאצלי זה לא יקרה".



בשנה האחרונה שאטי עבר לפסים אחרים של מאבק. מרגע שפורסמו בעיתונים חלקים מעדויות הניקיון של עד המדינה, הצליחו הוא ואלמנתו של שי דעבול להגיע אף הם אל העדות המלאה שבה מתוודה עד המדינה על חיסול יקיריהם. על בסיס הווידוי הם הגישו תביעות נזיקין נגד העד, ובמקביל ביקשו וקיבלו סעדים זמניים הכוללים צו עיכוב יציאה מהארץ וצווי עיקול על כספים שהוא מקבל מהמדינה ועל רכושו, כולל ירושת אביהם של שני האחים הרוצחים, הכוללת נכסי נדל"ן.



מעבר להתקף זעם נוסף של העד, שבינתיים שוחרר מהכלא וחי בדירת מסתור מלווה במאבטחים, ההליכים האזרחיים שאותם נקטו שאטי ודעבול מאיימים לשנות סדרי עולם. אם התביעה תתקבל וכסף שהמדינה מעבירה לעדים יועבר בצו לקורבנות עבירות, ייקבע תקדים משפטי שימוטט את כל תורת הלחימה שעליה מתבססת משטרת ישראל בעבירות פשע חמור וצווארון לבן.



בדיוק בגלל זה נכנס לתמונה היועץ המשפטי לממשלה, שנציגיו התייצבו בפני השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי, החתומה על הסעדים הזמניים, ואף זימנה לדיון מקדים את הנתבע, עד המדינה בכבודו ובעצמו. "מכוח סמכותי, ולאחר שראיתי כי זכות של מדינת ישראל או עניין ציבורי עלולים להיות מושפעים בהליך שלפני בית המשפט הנכבד, הריני להודיע על התייצבותי בהליך זה", נזעק היועמ"ש יהודה וינשטיין במכתב לשופטת בחודש ינואר. הנימוקים נמסרו בדלתיים סגורות, אבל בהחלט ניתן לומר כי בפרקליטות בטוחים שעדות הניקיון נמסרה למשפחות נפגעי העבירה על ידי גורמים מארגון מוסלי, אשר גם דחפו להגשת התביעה במטרה לערער את עד המדינה.



"התביעה מבוססת אך ורק על הודעת הניקיון של עד המדינה במשטרה, שנמסרה לנאשמים בפרשת מוסלי ובאי כוחם לצורך ניהול הגנתם במשפט הפלילי בלבד ולא הייתה אמורה להגיע לצדדים שלישיים", מסרה דוברת פרקליטות מחוז תל אביב, עדי לבני. "עצם העברת ההודעה מההליך הפלילי כדי לקדם תביעה אזרחית נגד עד המדינה, משקפת ניסיון מובהק להפעיל מכבש לחצים על עד המדינה... קבלת גרסאות שלו בהליך אזרחי טרם העיד בהליך הפלילי יכולה להביא לשיבוש תיק פשע חמור.



"המדינה אינה טוענת כי משפחת שאטי מתכוונת לשבש הליך פלילי, אך נראה כי 'גורם עלום' שהעביר את הודעת הניקיון משתמש במשפחה לפגוע בהליך. הפרקליטות ביקשה לעכב את ההליך האזרחי כדי לשמור על האינטרס הציבורי ולמנוע שיבוש ההליך הפלילי. התובעים הגישו בקשות לעיקולים, וככל שיש נכסים הם לכאורה נתפסו בעיקול, ולכן גם אין אינטרס מובהק בהכרעה מיידית בהליך האזרחי".



בפרקליטות מכחישים שלא הועברו לשאטי חומרי החקירה: "לאחר שהועברו חומרי החקירה לסנגורים נשלח למר שאטי מכתב ופרקליטה אף הזמינה אותו בטלפון לעיין בחומר על רצח בנו".



המונולוג של שאול שאטי בנושא ההליך האזרחי מקומם לא פחות מאשר בנושא גיוס רוצח בנו לטובת המשטרה. "השופטת המחוזית, דליה גנות, שהוגשה לה עדות הניקיון שבה הוא מודה ברצח, ביקשה שעד המדינה הנתבע יגיע, וקבעה תאריך", הוא משחזר. "אבל הסנגור הממונה מהמחלקה לסיוע משפטי הודיע שהוא נוסע לחו"ל והדיון נדחה. נקבע מועד נוסף, ושוב נדחה לבקשת הסנגור. ואז היועץ המשפטי שלח את המכתב שלו. ברגע שנודע לשופטת שוינשטיין מעורב בתיק הזה, הכל השתנה. היא התחילה לכתוב שהיא מתלבטת, ופתאום יצאה לפגרה והודיעו שהיא בכלל פורשת, אז העבירו לשופטת מחוזית אחרת, שלומית יעקובוביץ', ומה היא כתבה בשבוע שעבר, כאשר היה ברור שעד המדינה הנתבע הוא שקרן פתולוגי? 'התיק הועבר לטיפולי ב־3 ביולי, החלטה בבקשה (לעיכוב הליכים) תינתן על פי סדרי עבודתי, בהינתן העובדה כי לטיפולי הועברו למעלה מ־120 תיקים'.


"זה שלא פרסמתי הכל בפייסבוק זה רק בגלל שאני מכבד את בית המשפט, אבל זה שקוף שיש יד אחת בין בית המשפט לבין הפרקליטות והמחלקה לסיוע משפטי, שמייצגת את עד המדינה".



רשימות נוספות של אמיר זוהר ב-POSTA.CO.IL