סאגת תאגיד השידור הציבורי הפכה להצגה הטובה ביותר בעיר. אילו חייזר מכוכב אחר היה נוחת כאן בימים אלה ורואה את המאבק הסוער על "כאן", התאגיד החדש, הוא היה משוכנע שנחת בגן עדן. הנה מדינה שכל בעיותיה הן איך ייראה ויישמע השידור הציבורי. מדינה שאין לה בעיות של ביטחון, חינוך, חברה ועוד. מדינה ששריה מוכנים לטרוף זה את זה רק כדי שערוץ השידור, הלב הפועם של המדינה, שמזרים את הדם בעורקי החיים שלה, ישדר את המנגינות שלהם, ושמאחורי המיקרופונים ישבו אנשיהם ויעבירו את המסרים שלהם. כנראה שרק פגרת הקיץ הלוהט הצילה את הממשלה ואת המדינה ממערכת בחירות נוספת, בפרק זמן של כשנתיים.
כשעל סדר היום מונחת יוזמת יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן מהליכוד, לביטול חוק תאגיד השידור החדש (שיכול להיות שתזכה לרוב כשתובא להצבעה) צריך לשאול את ביטן: איפה היית עד כה? לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין שהפתרון הטוב ביותר להבראת רשות השידור המסואבת והישנה, הוא הקמת ועדה מקצועית של מומחים לדבר, שתכין ותגיש את המודל החדש של רשות השידור ואת לוח הזמנים לביצוע תוכנית ההבראה והשינוי. הדבר היה חוסך זמן וכסף ובעיקר היה חוסך מאיתנו את כל הקרקס שהתנהל כאן בימים אלה לעין השמש.
פיפטי-פיפטי ואת השאר לזרוק
הקרקס סביב תאגיד השידור לקח אותי השבוע במנהרת הזמן להסכם "הפיפטי-פיפטי" בספורט הישראלי. ההסכם נולד ונחתם ב־1951 במדינת ישראל הצעירה והענייה, כשהספורט, כמו כל דבר, היה נגוע בפוליטיקה. ליגות הכדורגל פוצלו לשניים: ליגת "יד לעשרה" של מרכז מכבי, וליגת "מגן שלושים שנות הסתדרות" של הפועל. את בית"ר ואליצור, שהיו מרכזים קיקיוניים, לא ספרו אז.
על מנת להפסיק את הפיצול הזה, נולד הסכם ה"פיפטי-פיפטי" שהביא להקמת ליגה אחת. בהסכם נקבע שהייצוג בליגת הכדורגל הבכירה, בכל מוסדות הספורט, וגם בנבחרת הלאומית, יהיה פיפטי-פיפטי. כלומר, מחצית מהשחקנים בהרכב הנבחרת הלאומית יהיו מהקבוצות של הפועל ומחציתם ממכבי. הבדיחה הזו הסתיימה ב־1954, אבל במוסדות הספורט היא נמשכה עד 1965.
אז למה לא ללמוד מהעבר, מההיסטוריה שלנו? במקום המאבקים המכוערים על הרכב ותכני תאגיד השידור החדש, ובמקום לשמוע אמירות כמו: "מה שווה גוף שידור אם אנחנו לא שולטים בו"? על ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו ועל שר החינוך נפתלי בנט, להגיע להסכמה של "פיפטי-פיפטי" בתאגיד.
50 אחוז מהעיתונאים, השדרים והפרשנים יהיו חובשי כיפות מהזרם של בנט, ומחציתם אנשי ליכוד בעלי זיקה לנתניהו. כך נוכל לשמוע ולראות בתאגיד החדש עמדות, דעות, ביקורות ותכנים מאוזנים.
היה והמודל הזה של ה"פיפטי־פיפטי" יצליח, ימשיכו בשיטה: יחלקו את הצבא, את החינוך, את מערכת הבריאות, הכל יתנהל במדינה על מי מנוחות, בחלוקה צודקת וללא ויכוחים ומתחים. ומי שישאל מה עם אלה שלא חובשים כיפה ואינם ליכודניקים בעלי זיקה לנתניהו? התשובה ברורה: מי סופר אותם בכלל?
שיחפשו להם ערוץ ציבורי אחר.