שתי תופעות הפוכות אך בעלות משמעות זהה התרחשו לאחרונה במערכת הפוליטית. נבחרי שתי המפלגות הגדולות הורידו את הכפפות, וריח צחנה התפשט. ראשי הליכוד עשו זאת בניסיון לקבץ את המכנה המשותף הנמוך ביותר שיגביר את התמיכה בהם. ראשי העבודה עשו זאת מתוך נטיות אובדניות המפנות עורף לכל מה שיכול לשקם את התמיכה בהם.
המפלגה שציינה בשבוע שעבר 76 שנה למותו של מייסדה, זאב ז’בוטינסקי, דאגה לצרף לשורותיה את “הצל” ולהתנער בעיתוי הסימבולי הזה מכל יסודותיה הערכיים. מלבד בני בגין, איש מבכירי הליכוד לא מחה על הצטרפותו. אחרי הכל, אורן חזן, המגדלור המוסרי של המפלגה, הכריז ש”הצל” שווה חמישה מנדטים. איש לא מעוניין להסתכסך עם מאות גורי אריות העומדים לנהור למפלגה ועלולים לשבצו במקום לא ריאלי. ולעזאזל עם ערכי הדמוקרטיה.
ההתנהגות ההישרדותית הזאת הייתה רק המשך לסאגת ניסיונות השתלטותו של ראש הממשלה על התאגיד הציבורי. גם כאן אין שום מניע של טובת הציבור, פלורליזם וכל הג’אז הזה, שנתניהו ושרת התרבות מנותקים ממנו. אחרת אולי היו דואגים שגם מי שידו אינה משגת להתחבר לערוץ הספורט יזכה לצפות בשידורי המשחקים האולימפיים.
יותר מכך, גורי האריות של נתניהו, דוד ביטן, מירי רגב ועמוס רגב, בשם “הדאגה לציבור”, אינם בוחלים לתת יד לניסיונות הפירוק של גוף שידור שאמור לספק לאזרחים עיתונות החפה מאינטרסים מסחריים או פוליטיים. בשם תרבות הרייטינג, הגדיל לעשות עורך “ישראל היום” וקבע שגרב הוא נקבה. בהתייחסו לקוראיו כנבערים מדעת, זרק גם את העריכה הלשונית לפח.
מפלגתו של בן־גוריון ניצבת היום קרועה לגזרים. הדם הרע בין ראשיה, הרצוג ויחימוביץ’, זרם בשבוע שעבר במלוא עוצמתו בוויכוח על מועד קיום הפריימריז. השיא היה בוועידת המפלגה. מאות פעילים קראו בוז לראש המפלגה והניפו כרזות של פוטין וארדואן. הוא מנגד איים לסלקם מהמפלגה. התקנון נזרק לפח, אבל גם האמון הציבורי ביכולתה של מפלגה להנהיג.
זה זמן מה ששני ראשיה של המפלגה אינם מדברים זה עם זה. עסוקים בשמירה על תומכיהם, הם שוכחים את כלל מצביעי המחנה הציוני שנתנו את קולם על מנת שייצרו סדר יום אלטרנטיבי. בשונה מהליכוד, מפלגת העבודה אינה מתחנפת לבוחריה או עושה בהם שימוש ציני. היא פשוט מתעלמת מהם ומתעסקת בענייניה הפנימיים. ראשיה עסוקים בסכסוכים אישיים ובניסיונות ניגוח. על הדרך הם מרחיקים מעליהם אזרחים המבקשים מפלט מ”הצל”.
זלזול בהמון או התעלמות ממנו בשם ההישרדות הפוליטית מבטאות דרכים שונות שבהן הדמוקרטיה הישראלית פושטת את הרגל. שמעתי שמישהו הציע אשפוז.