תופעת תג מחיר הייתה כאב הראש הגדול של השב"כ ושל המשטרה. אופי הפעולות, השלכותיהן, האידאולוגיה שעמדה בבסיסן ושמירת הסוד של מבצעיהן גרמו לרשויות אכיפת החוק לנקוט פעולות שמעולם לא ננקטו כלפי יהודים, בוודאי לא בהיקף כזה על מנת לשים קץ לתופעה. תג מחיר מוגדר על ידי המשטרה והשב"כ כפגיעה בגוף, בנפש או ברכוש של לא יהודים מתוך מניע גזעני או דתי. מקרים אלה מכונים גם "אירועי טרור יהודי", "פשיעה לאומנית" או סתם "פיגועים". המנעד של הפעולות עצום: מיידוי אבנים על כלי רכב של ערבים, דרך ריסוס כתובות על בתים, על מסגדים או על כנסיות ועד לפגיעה בנפש.
כשם שהפעולות שונות כך המניעים לביצוען מגוונים: המושג הוטבע כשנערי גבעות החלו לרסס כתובות מחאה בעקבות הריסת המאחזים שבהם התגוררו על ידי המשטרה. "זה היה לפני שלכל אחד היה סמארטפון, אז הם לא צילמו איך בלילה הגיעו כוחות, ריססו להם גז פלפל לתוך הפה והרסו להם את הצריף", טוען אחד מנערי הגבעות. ומכיוון שהם לא יכלו להגיב בתקיפות מול כוחות הביטחון הומצאה השיטה: הנערים היו יורדים לכפר ערבי סמוך ומרססים כתובת על בית או על מסגד.
השלב ההתפתחותי הבא של התופעה היה פגיעה ברכוש ערבי, לעתים כתגובה להתגרויות חוזרות של הערבים, לעתים על מנת ליצור הרתעה. במקרים מסוימים מדובר במשנה סדורה, המכונה בשב"כ "המרד", ושלה יש גרעין אידיאולוגי המטיף למלכות ישראל.
כשהכפפות הוסרו
ב־30 ביוני 2015 נרצח מלאכי רוזנפלד ז"ל. בדיוק חודש לאחר מכן הושלכו שני בקבוקי תבערה שהציתו את בית משפחת דוואבשה בכפר דומא הסמוך. ריהאם, סעד ובנם עלי נשרפו למוות. על ביתם רוססו הכתובות "יחי המלך המשיח" ו"נקמה".
באותו רגע הסירו כוחות הביטחון את הכפפות וגמרו אומר למגר את התופעה. גל המעצרים הגדול שהחל לאחר ההצתה היה שונה במהותו ממעצרים של חשודים ברצח פלילי. היה זה גל של מעצרים מינהליים, כלי קיצוני שהשימוש בו שמור למה שהשב"כ מכנה "פצצות מתקתקות", וכאלה שהדיון הפומבי בעניינם עלול לשבש את החקירה. גם קטינים נעצרו בגל זה, ונמנע מהם מפגש עם עורכי דין במשך 21 יום, התקופה המקסימלית שמתיר החוק.
לאחר הפגישות טענו עורכי הדין כי מרשיהם עברו התעללויות במרתפי השב"כ. התיאורים גררו תגובות חריפות בציבור, וגם בקרב אלה שאינם שותפים לאידיאולוגיה של העצורים.
מאז מעצרי החשודים בביצוע הפיגוע בדומא ניכרת ירידה תלולה במקרי הפשיעה הלאומנית כלפי ערבים בכל הרמות: פגיעה ברכוש, ונדליזם וניסיונות הפגיעה בנפש. האם מבצעי פעולות תג המחיר נבהלו מסיפורי העינויים?
הנתונים מבוססים על שלושה מקורות: האו"ם, השב"כ - העוסק רק במקרי פגיעה בגוף ונפש - ומחוז ש"י של המשטרה. גם אם המספרים שונים מעט בין גוף לגוף, המגמה ברורה. גם עמותת הימין חוננו מאשרת שחלה ירידה דרסטית במספר המקרים.
מנתוני השב"כ עולה כי בשנים 2012־2014 היו בין 16 ל־24 מעשי תג מחיר בכל שנה, וב־2015 עד לחקירת אירוע דומא בוצעו 24 אירועים. לאחר החקירה ועד סוף השנה בוצעו שני אירועים בלבד, ובשנה הנוכחית אירוע אחד עד כה.
מנתוני המשטרה המטפלת בפשיעה לאומנית, כולל פגיעה ברכוש, עולה כי ב־2013 היו 220 אירועים, ב־2014 היו 122 אירועים, ואילו ב־2015 היו רק 97 אירועי תג מחיר. במשטרה מסבירים את הירידה גם בכינונה של היחידה לפשיעה לאומנית, שהוקמה בסוף 2012.
האו"ם מפרסם דוח אחר, ובו מספרים גבוהים בהרבה. עם זאת, גם כאן ניכרת צניחה במספר הפיגועים, מיותר מ־300 בכל אחת מהשנים 2012־2014 עד ל־24 בארבעת החודשים הראשונים של 2016.
תג מחיר כאירוע טרור
לפי עמותת חוננו, שפרקליטיה מייצגים רבים מהעצורים המינהליים, כדי להביא לירידה הדרסטית נקטו כוחות הביטחון בפעולות השמורות למחבלים מסוכנים בלבד. לטענתם, מאז האירוע בדומא חל גידול חריג במספר צווי ההגבלה המינהליים שהוציאו אלופי פיקוד העורף והמרכז נגד יהודים. מדובר בכ־60 צווים הכוללים מעצרי בית ליליים או מלאים, הרחקות מיהודה ושומרון ומאזורים אחרים, ואיסור יצירת קשר עם עשרות אנשים. הגיל הממוצע של הנערים שנגדם הוצאו הצווים עומד על 17. היעד הושג, רק הכלים שנויים במחלוקת.
השב"כ תולה את הירידה במספר המקרים בכמה גורמים: מעצרים וחקירות שהובילו לכתבי אישום (פיגוע דומא, תשתית טרור בנחליאל ופיגוע בכפר יפיע), מעצרים וצווי הרחקה מינהליים, הרתעה שאותה, כך מאמינים בשב"כ, הצליחו ליצור לאחר שכשלו בשבירת רוחם של אותם נערים בעלי תשתית אידיאולוגית חזקה, וכן תפיסת היישוב יצהר, שמוגדר על ידי השב"כ כמוקד פעילות ו"תדלוק רוחני" של נוער הגבעות.
מנגד מנסים כמה מנוער הגבעות לצנן את האופטימיות של כוחות הביטחון. "השקט עכשיו לא אומר שאנחנו לא עושים כלום", אמר אחד הפעילים שבהם. "אם הייתי שב"כניק, דווקא הייתי נלחץ מהשקט הזה. אין להם מושג מאיפה זה יבוא להם. השאננות מעוורת אותם", הוא מאיים.
נער גבעות אחר, מאזור בנימין, אמר ל"מעריב־סופהשבוע": "בנתניה, למשל, יש חיסולים פליליים. אם תסגור את כל הפיצריות והשיפודיות ותעצור את כל העובדים במעצרים מינהליים, ברור שתהיה ירידה משמעותית באירועים, אבל ל־90% מהעצורים אין כל קשר למעשים. כך גם כאן. ולראיה: בחור שהיה במעצר מינהלי תובע סכומי עתק מהרשויות, שאינן שוללות את טענותיו ומנסות להגיע איתו להסדר. הן מודות שהוא ואחרים נעצרו סתם".
בניגוד לסברה שלפיה הפעילות האגרסיבית נגדם מרתיעה את בני הנוער, מספר הפעיל כי האחרונים דווקא זוכים לכבוד בקרב חבריהם. "אנחנו מתנגדים לתג מחיר", הוא ממשיך, "זה רק עוזר לערבים ולמי ששונאים אותנו, אבל לא צריך בשם זה לעצור את כל החפים מפשע. יש כלים שרשויות במדינה דמוקרטית יכולות להשתמש בהם. אבל כשהאירוע מוגדר אירוע טרור, ארגז הכלים מתרחב. ההגדרה של תג מחיר כטרור יהודי אפשרה לכוחות הביטחון להשתמש בצווים מינהליים, למשל, להאריך מעצר בלי להביא את העצור בפני שופט ולמנוע מפגש עם עורך דין".
בהכנת המאמר השתתפה טובה לזרוף
[email protected]