"במלחמת יום הכיפורים לא הופתענו", אומר דוד ארבל, בכיר לשעבר במוסד, המנסה לכפור במוסכמה שהתקבעה בציבור. כמו בטקס פולחן שההתנהלות בו ידועה מראש, בסמיכות לכל יום כיפור מאז 1973 מוצפת התקשורת בכתבות ובפרשנויות החוזרות ומנתחות כיצד הופתענו במלחמה. לפי אותה מוסכמה שגויה, היא נחתה עלינו בהפתעה גמורה. אך לפי ארבל, העובדות אחרות לגמרי. "בידי המעריך הלאומי, אגף המודיעין, היו ידיעות רבות מכלי איסוף שונים ובהם מקורות מהימנים, כי המלחמה בשער. הצמרת המדינית-ביטחונית עודכנה בהן. ובכל זאת מדינת ישראל וצה"ל לא היו ערוכים לקדם את פני המלחמה".

"יודעי ח"ן מרחיקים לכת וטוענים שישראל נפלה קורבן להפתעה אסטרטגית וטקטית", ממשיך ארבל. "בלי לפטור את ראש אמ"ן אלי זעירא מאחריותו להתנהלות הקלוקלת של אמ"ן, האמת היא שלא הופתענו. כיצד פוטרת הצמרת המדינית והביטחונית את עצמה מאחריותה למחדל? אחדים, בהם ועדת אגרנט, תולים זאת בקונספציה. אחרים מטפחים את תיאוריית הסוכן הכפול, לדבריהם שחקן מרכזי בתוכנית ההונאה שהפעילה מצרים".

דוד ארבל. צילום: אריאל בשורדוד ארבל. צילום: אריאל בשור

ארבל התגייס למוסד בשנות ה-60 המאוחרות. הוא שירת במגוון תפקידים באגף המחקר "תבל", האחראי לקשרים עם שירותי ביון עמיתים ומדינות וארגונים שאין להם קשרים רשמיים וגלויים עם ישראל, ושימש גם כראש אגף הדרכה. במסגרת תפקיד זה היה אחראי על קורס הצוערים של המוסד ב-1984, והוא זה שקיבל את ההחלטה להדיח ממנו את ויקטור אוסטרובסקי. בתפקידו האחרון היה ראש שלוחת המוסד בצפון אמריקה. במהלך עבודתו היה גם חבר בצוות שבדק אם סוכן המוסד אשרף מרואן היה סוכן כפול. מסקנתם הייתה שלילית, ועל כך בהמשך. גם באמ"ן בדקו את הנושא ומצאו כי הסוכן ודיווחיו אמינים.

לפני יותר מעשור חיבר יחד עם אורי נאמן (לשעבר ראש אגף המחקר במוסד) ספר בשם "שיגיון ללא כיפורים", שבו הם מפרטים ומנתחים את הידיעות שהצטברו במערכת המודיעין לפני המלחמה. בשנים האחרונות כעסו של ארבל יוצא על חבריו בקהילת המודיעין שמעניקים לגיטימציה לאלי זעירא, המפיץ הראשי של תזת "הסוכן הכפול", שכל כולה נועדה להסיר מעליו את אחריותו.

לדברי ארבל, הצמרת המדינית והצבאית הבינה היטב שמצרים וסוריה לא השלימו ולא יקבלו את המשך השליטה הישראלית בסיני ובגולן. נשיא מצרים סאדאת אמר זאת בפומבי פעמים רבות. ההצטיידות המואצת של צבאות מצרים וסוריה במערכות נשק חדישות לא נעלמה מעיני ישראל, גם לא ההכנות והתרגולים הרבים שביצעו. "במרץ 1973 הורה סאדאת למפקד הצבא המצרי להיות מוכן למלחמה בתוך חצי שנה", מדגיש ארבל, "שר הביטחון משה דיין, הסמכות הביטחונית העליונה ובעל עיטור הניצחון במלחמת ששת הימים, סיכם דיון בנושא בישיבת מטכ"ל שהתקיימה באפריל 1973: 'ג'נטלמנים, התכוננו למלחמה'".

זאת ועוד, הוא מצביע על כך שב־21 במאי, גם הפעם בדיון מטכ"ל, אמר שר הביטחון כי "צריך להניח שהמלחמה תתחדש ביוזמה מצרית וסורית במחצית השנייה של 1973. כך העריך גם אגף המודיעין בצה"ל, שהיה אחראי להתרעה מפני מלחמה. זעירא הרגיע: אמ"ן יידע לתת התרעה של 72 שעות לפני שעת השין. המערכת המדינית-ביטחונית ידעה והפנימה שבהיעדר הסדר מדיני ייצאו מצרים וסוריה למלחמה".

ובעצם המערכת המדינית-ביטחונית המשיכה בשאננותה?

"לא בדיוק. תובנה זו מסבירה מדוע ביקש דיין לבחון אם קהיר תהיה מוכנה להסדר חלקי, שבמסגרתו תפנה ישראל חלק מסיני, עד המעברים, מה שיאפשר למצרים לפתוח את תעלת סואץ לשיט ויפחית את המוטיבציה שלה לצאת למלחמה. הצעתו נדחתה על ידי גולדה מאיר, בתמיכת הנצים בממשלתה ישראל גלילי ויגאל אלון. נדחו גם מספר ניסיונות תיווך שעשו ארה"ב והאו"ם לקדם מו"מ לפתרון הסכסוך".

דחתה הצעה לפתרון חלקי, גולדה מאיר. צילום: לע"מדחתה הצעה לפתרון חלקי, גולדה מאיר. צילום: לע"מ

ואז אנו מגיעים לימים שלפני פרוץ המלחמה.

"עשרה ימים לפני פריצת המלחמה היה בידי המודיעין צבר של ידיעות המעידות שצבאות סוריה ומצרים ערוכים למלחמה. הפירוש שנתן אמ"ן לידיעות היה שצבא מצרים עורך תרגיל בין-זרועי מקיף, והכוננות בסוריה נובעת מחשש מתקפה ישראלית. אמ"ן לא שינה את הערכתו נוכח ידיעות שאמרו אחרת. ב-25 בספטמבר נפגשו גולדה מאיר והמלך חוסיין, לבקשתו. הפגישה התקיימה במתקן הארחה ליד תל אביב. הוא סיפר שסוריה מתכוונת לתקוף בתוך תקופה קצרה. דבריו תאמו דיווחים ממספר רב של מקורות, בהם טובים מאוד, שנתמכו על ידי סימנים בשטח. אלה העידו כאלף עדים שהמלחמה בשער. למסקנה זו הגיע גם אלוף יצחק חופי (חקה), מפקד פיקוד צפון. בדיון מטכ"לי ב-24 בספטמבר אמר חקה שלהערכתו צבא סוריה ערוך בצורה המאפשרת לו לצאת למתקפת פתע וביקש לתגבר את הכוחות בגולן".

האם זה נכון שהייתה גם התרעה מארה"ב?

"נכון. בסוף ספטמבר התריע ה־CIA שהצבא הסורי ערוך למתקפה בטווח הזמן המיידי. סביר להניח שהוא היה חשוף לידיעות דומות לאלה שהיו בידי המודיעין הישראלי, וגם הוא שמע זאת כנראה מחוסיין".

ארבל גם מזכיר שלמודיעין חיל הים הגיע מידע על תנועות חריגות של חיל הים המצרי המעידות על היערכות למלחמה. בעניין זה רצוי להזכיר, כפי שפרסמתי לפני כעשור, כי מקורות מודיעיניים של המוסד התריעו על "סימנים מעידים" - וזאת מתוך עשרות סימנים שאמ"ן קבע שאם יתרחשו, יש בהם כדי לאותת על כוונת מצרים לצאת למלחמה. לדברי ארבל, מידע נוסף חשוב וחיוני הגיע ממקורות מודיעיניים אחרים: בסוף ספטמבר התקבלה ידיעה שתאמה את מה שנצפה בשטח - ב-1 באוקטובר יחל צבא מצרים בתרגיל רב-זרועי שיסתיים בצליחת התעלה. על פי אותו מידע, גם צבא סוריה יצטרף למלחמה. על סמך הידיעות הללו הוציא אמ"ן ב-3 באוקטובר הערכה מעודכנת, שלפיה צבאות מצרים וסוריה השלימו היערכות למלחמה.



המלאך דיבר אמת


באותו יום, בדיון בבית גולדה, העריך הרמטכ"ל שצבאות סוריה ומצרים יכולים לתקוף בתוך זמן קצר ביותר. הוא הזכיר את הדוקטרינה הסובייטית הגורסת שרצוי לצאת למתקפה מהיערכות הגנתית. אחד הסימנים היותר מובהקים שהעיד על המתקפה הקרבה היה המידע שהתקבל ב-4 באוקטובר על הפינוי החפוז של משפחות היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה. באותו יום סאדאת הורה להכין את חדר המלחמה שבו אמור לשהות הנשיא בעת מלחמה. גם על כך ידענו. אך בשל תקלה ידיעה זו לא הופצה למערכת".

אם כן, ב-4 אוקטובר לכל המאוחר היה בידי אמ"ן והדרג המדיני מידע טוב על הכוונות וההכנות של צבאות מצרים וסוריה לפתוח במלחמה. האם היה חסר משהו?
"מה שהיה חסר היה שעת פתיחת המלחמה. את זה לא הביא אשרף מרואן, שהיה מרגל צמרת מצרי שהפעיל המוסד ושאחד מכינוייו היה 'המלאך'. אבל הוא הביא מידע על היום שבו תיפתח המלחמה. בקיצור, הפתעה אסטרטגית לא הייתה. גם לא הפתעה טקטית".

אשרף מרואן, צילום: ויקיפדיהאשרף מרואן, צילום: ויקיפדיה

אז מה הייתה הבעיה?

"מה שכן מפתיע הוא כיצד כה רבים, בהם אנשי צבא ופרשני מודיעין, מוסיפים לטעון שישראל הופתעה ויש בהם, שלחיזוק טיעון זה, מוסיפים את תיאוריית 'הסוכן הכפול'. מרואן היה חתנו של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר, יועץ ומקורב לנשיא סאדאת. הוא היה שותף סוד בנושאים מדיניים והאיש שהתלווה לנשיא גם בפגישות שקיים עם הצמרת הסובייטית, בעלת בריתה האסטרטגית של מצרים. הוא שיתף את המודיעין הישראלי במידע מהמעלה הראשונה, שכל סוכנות מודיעין בעולם הייתה מתברכת בו. עיקר תרומתו הייתה בתחום המדיני והלכי רוח במצרים. הוא ביקש כבר ביום חמישי ב-4 באוקטובר להיפגש עם ראש המוסד. למרבה הצער הפגישה התקיימה בלונדון רק בשישי בערב. האיחור לא היה באשמתו של מרואן.

"בפגישה הוא סיפר לזמיר שמצרים מתכוונת לתקוף בשבת, 6 באוקטובר. הוא לא נקב בשעה, אך משום מה השתרשה הדעה שהמקור נקב בשעה 18:00. הידיעה הזו הייתה מאוד חשובה. למרות שלא הוסיפה פרטים שלא היו ידועים למודיעין הישראלי, שצפה בהכנות של צבאות מצרים וסוריה וטבע בשפע של ידיעות תומכות, היא שהכריעה את הספקנים. הרמטכ"ל דדו דרש וקיבל אישור לגיוס מילואים נרחב לקדם את המלחמה".

זעירא ואחרים טוענים שאשרף מרואן היה חוליה בתכנית הונאה מצרית מתוחכמת.

"אני כמובן מכיר היטב את הטענה הזו, שלא מחזיקה מים. זו טענתם של האחראים למחדל וחובבי קונספירציה למיניהם שאומרים כי המצרים השתילו אותו על מנת להרדים את המודיעין הישראלי. וההוכחה, הוא לא סיפק למוסד את הידיעה על המלחמה מבעוד מועד ועשה זאת רק בליל שבת, כשהיה מאוחר מדי מכדי להיערך אליה. אין שטות גדולה יותר מטענה זו. סוכן כפול מזין את האויב במידע אמת במשך תקופה ארוכה על מנת לבנות את אמינותו, כך שבשעת פקודה יספק מידע שקרי שיוליך שולל את האויב. המלאך דיבר אמת כאשר נקב בתאריך שבו פרצה המלחמה".

בישראל ידעו על סמך ידיעות אחרות, שלא קשורות למלאך, שאם תפרוץ מלחמה זה יקרה לקראת החשיכה. ולכן העריכו שהמלחמה תפרוץ בשש בערב, שעת החשיכה באזור תעלת סואץ באוקטובר. "האם יעלה על הדעת שנשיא מצרים או המודיעין שלו היה משגר את הסוכן הכפול לספק לאויב ידיעה מדויקת על עיתוי המתקפה?", אומר ארבל, "המצרים שכחו מה חיל האוויר הישראלי עשה לצבא מצרים בשש שעות בתחילת מלחמת ששת הימים? לשם מה שלחו אותו לפגישה. לא היה נכון יותר להשאיר את האויב ללא מידע מתריע, ולא ליידע אותו על יום המתקפה? לא היה חכם יותר למסור לישראל מידע שלפיו מצרים מתכוונת לתקוף שבוע לאחר היום שנקבע למתקפה ובכך להרדים את ישראל, לדחות את גיוס המילואים? מילא חובבי הקונספירציה, אבל איך קורה שגם אנשי מודיעין מוערכים ובהם זעירא מטפחים את השטות הזו, את אגדת הסוכן הכפול. על פי אותם הסברים מפוקפקים אפשר בקלות לבנות תזה שלפיה נתניהו הנו סוכן אמריקאי וליברמן מושתל המודיעין הסובייטי....

"במבט לאחור, לא ברור מדוע השתרש הנרטיב שמלחמת יום הכיפורים הייתה הפתעה. כדאי לשוב לנאומה של ראש הממשלה מאיר במוצאי יום הכיפורים, שאמרה בין השאר: 'אזרחי ישראל, היום בצהריים פתחו צבאות מצרים וסוריה במלחמה... לא הופתענו'. בהמשך היא אומרת: "זה מספר ימים נודע לשירותי המודיעין בישראל כי צבאות מצרים וסוריה נערכים למתקפה משולבת...". האם ראש הממשלה שיקרה? ואולי את הנרטיב הזה, 'הופתענו', המציאה הצמרת המדינית־ביטחונית של אותם ימים כדי להימלט מדין הבוחר נוכח הבחירות הקרבות?".

אם כן, מה בכל זאת אירע? אם לא הופתענו מדוע נתפסנו לא מוכנים?
"אני רוצה להצביע על שלוש סיבות, כל אחת בנפרד וכולן ביחד. סיבות שאפשרו את מה שאירע. ראשית, ההיבריס שרווח בישראל בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים. כלומר חטא הגאווה. הערבים הוכו על ידי צה"ל פעמים רבות. צה"ל הוכיח את יכולתו. הוא בלתי מנוצח. הערבים לא יעזו לתקוף. שנית, צה"ל כל כך חזק וביכולתו להכות את האויב גם אם זה יכה ראשון. ושלישית, אולי החשוב מכל: יש שקיוו, והרמטכ"ל ביטא זאת בדיונים שהתקיימו, שהערבים יכפו עלינו מלחמה. לא רק שנכה אותם שוק על ירך - נוכל בהזדמנות זו גם לקבע את גבולות המדינה בקווים שבהם הסתיימה ששת הימים, בתמורה לנסיגה משטחים חדשים שנכבוש. דומה שבכך ביטא דדו הלכי רוח שרווחו בצמרת הביטחונית-מדינית של אותם ימים.

"לעניין ההפתעה. אולי כדאי, כתרגיל אינטלקטואלי, לנסות להבהיר מתי באמת מתקיימת הפתעה מודיעינית, ואז ניתן יהיה לקבוע אם הייתה או לא הייתה הפתעה ביום הכיפורים - שאלה המעסיקה בצדק את יוצאי קהילת המודיעין. להלן מקצת מהאפשרויות שכדאי לברר: הופתענו כי לא היו ידיעות אמינות שהצביעו על כוונה מצרית לצאת למלחמה; היו ידיעות, אך התעלמנו מהן; היו ידיעות, אך לא האמנו שסאדאת יעז לפתוח במלחמה שהוא יודע שיובס בה; היו ידיעות אך חשבנו שגם אם נופתע, נביס את התוקפים בקלות (ולכן הקלנו ראש בסימנים ובידיעות שבישרו מלחמה)".