תובנות ראשונות:



1.הכלל היחיד שנותר לפליטה במערכת הפוליטית הוא, שאין כללים. איש הישר והטוב בעיניו יעשה. כל אחד יכול להיות כל דבר. אין גבולות, אין טאבו, הפוליטיקלי קורקט מת ונקבר קבורת חמור. אם דונלד טראמפ יכול להבחר לנשיא ארה"ב, לואי דה-פינס המנוח היה יכול להיבחר בזמנו לנשיא צרפת ויאיר יכול להחליף את בנימין נתניהו. הכוונה ליאיר נתניהו.



2.זו ההפתעה הפוליטית העצומה ביותר שזכורה בהיסטוריה המודרנית. היא שייכת כולה לדונלד טראמפ. הוא לא חייב שום דבר לאף אחד. לא מימנו אותו ולא לימדו אותו ולא אמרו לו מה לעשות. בניגוד לנשיא רגיל, שצריך לגמול לעשרות או מאות תורמים, עסקנים, מקורבים ואסטרטגים ביום שאחרי, טראמפ לא חייב שום דבר לאף אחד, אולי חוץ מכריס כריסטי ורודי ג'וליאני. הוא עשה את זה בדרכו שלו, לבד לגמרי. הוא זיהה את הזרם, התביית עליו ורכב עליו. הוא בעט בפרצוף של כל מה שהפוליטיקה האמריקאית ידעה עד עכשיו, וניצח.



3.תקרת הזכוכית נשברה להילרי קלינטון על הראש. כבוז'י בשעתו, גם היא הלכה הביתה לישון אחרי שהכל קרס. האשה הלא נכונה בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. טכנית, יש לקלינטון כישורי-על לתפקיד. הבעיה היא שבחירות לא מכריעים בטכניקה, אלא בבטן ובלב. קלינטון היתה מועמדת חלשה, חיוורת, לא סוחפת מספיק. היא סימלה את כל מה שאמריקאים רבים מתעבים והפכה למטרת דמות חשופה של הימין האמריקאי, אבל לא רק. גם אנשי הצווארון הכחול, דמוקרטים בדרך כלל, בגדו בה. היא הרוויחה את הבגידה הזו ביושר.


הסיאוב הכריע. הילרי קלינטון. צילום: רויטרסהסיאוב הכריע. הילרי קלינטון. צילום: רויטרס



4. מקצוע הסוקר הפוליטי עובר מן העולם. הכלי הזה פשט את הרגל. לא רק בקמפיין שלנו ב-2015 ובמשאל הברקזיט בבריטניה ועכשיו בארה"ב. בעידן הנוכחי אי אפשר לצפות שום דבר ואי אפשר לחזות כלום. הראשון שימציא אלוגריתם אמין באמת שיוכל לנבא בדיוק מתמטי, דרך הרשתות החברתיות, מה חושבים האנשים, יהיה מיליארדר. בעצם, יש כבר אחד כזה. קוראים לו מרק צוקרברג.



5. גם הפרשנים מבויישים הבוקר. מזלנו שהבחירות שם, ולא כאן. קשה לבוא בטענות לפרשנים הישראלים שמסקרים מדינה לא להם, אבל התקשורת האמריקאית נתפסה במערומיה והיא נמלטת עכשיו בבושה בחוצות העיר במבושים חשופים. בדיוק מה שקרה לנו לפני שנה וחצי. הדמיון בין טראמפ 2016 לנתניהו 2015 רב, וגם השסע העמוק וההתפרקות לשבטים שאנו רואים באמריקה, מוכרים לישראלי הממוצע מצוין. זה מדאיג.



6. נתניהו קיבל, סוף סוף, נשיא רפובליקן. עד היום היו לו רק ביל קלינטון וברק אובמה והוא קונן על מר גורלו בכל הזדמנות. הבעיה עם טראמפ היא שהוא לא הרפובליקה אליו פילל נתניהו. האמת היא, שהוא בכלל לא רפובליקן. טראמפ הוא טראמפ. לא חייב כלום לאף אחד, לא מפחד מאיפא"ק, לא קיבל מימון יהודי יוצא דופן ובעיקר אדם עם פתיל קצר שאינו צפוי.



האינדיקציות שמתקבלות מאנשים שעבדו איתו שנים הן שהוא לא אוהב במיוחד יהודים, או ישראלים. הוא אינו נושא בגנטיקה שלו כל מה שפוליטיקאי אמריקאי (כולל הילרי) נושא: המחוייבות העמוקה, האוטומטית, לישראל בכל מצב ובכל מזג אוויר. טראמפ ניפץ את כל הכללים האפשריים ולא תהיה לו בעיה, אם ירצה, לנפץ גם את זה. לכן, נדמה לי שבירושלים אף אחד לא פתח בקבוקי שמפניה הבוקר. כן, יש מצב שטראמפ יהפוך לגירסה ניצית ולוחמנית של ג'ורג' בוש ויצווה עלינו לבנות הרבה יותר בשטחים ולהעביר את השגרירות לירושלים. אבל יש גם מצב הפוך, ואם הוא יתממש, כולנו בצרות צרורות.



7. ההפסד של הילארי קלינטון הופך את 72 ימי "בין הנשיאים" שהחלו היום למתוחים ומסוכנים הרבה יותר מבחינת נתניהו ומדיניותו. אם קלינטון היתה מנצחת, היה ברק אובמה מתאם איתה את הפעולה שהוא מתכנן בעניין הישראלי-פלסטיני. סביר להניח שהיתה לוחצת עליו להרפות. אבל היא הפסידה. יש מצב שאובמה ירצה לסיים בתרועה רמה ולהשאיר אחריו ירושה ש"תסנדל" את טראמפ (כמו, למשל, החלטה במועצת הבטחון נגד ההתנחלויות).



8. אלוהים, ברך את אמריקה, ותעזור לכולנו.