להיות הנדסאי בישראל זו בושה. אם בחרתם בהשכלה טכנולוגית, הכינו עצמכם היטב לכיתות ריקות ולתחושת סוג ב'. ההשכלה הטכנולוגית מיובשת תקציבית, תשתיתית ופדגוגית. בישראל 30,000 הנדסאים, כאשר חמישית מתוכם ינשרו בסוף שנת הלימודים הראשונה. רק 46% יצלחו את מבחני הגמר הממשלתיים ויזכו בדיפלומה. על אף הביקוש הגבוה להנדסאים במשק, תעודת הנדסאי לא נחשבת להישג מקצועי משמעותי. בניגוד לאירופה, שם מתגאים, ובצדק, בתואר practical engineer בישראל התחום לא זוכה להערכה הראויה.

לישראל שני אתגרים מרכזיים; הגדלת הפריון וצמצום הפערים והעוני בחברה. אלו אתגרים שעליהם השכלה טכנולוגית יכולה לתת מענה. די לראות כהשוואה מה קורה בגרמניה ובשוויץ, מדינות עם השכלה טכנולוגית משגשגת, שיוצרת מוביליות לאלפי צעירים בקרבן. עם זאת, בישראל זו 'בושה' להיות הנדסאי. ביולי האחרון עבר תחום התעסוקה ממשרד הכלכלה למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, ואיתו גם המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית.

על אף התחייבויות האוצר לרפורמה מקיפה, זו הושמטה מחוק ההסדרים. אומנם נדרשו בה שיפורים, אך הרפורמה הייתה אמיצה ומקיפה, כשביקשה בין היתר להקים בין ארבע לשש אוניברסיטאות טכנולוגיות גדולות עם 2,000 סטודנטים בקמפוס. הרפורמה, שכללה גם השקעה תקציבית מסיבית פשוט התפוגגה. אף אחד מהגורמים במערכת לא ראה את טובת ההנדסאים.

כיום ישנם כ־30 אלף הנדסאים שלומדים ב־73 מכללות טכנולוגיות עם ממוצע נמוך מאוד של 450 סטודנטים למכללה. יתרון הגודל ביחס לקמפוס, משפיע על איכות ההוראה והשירותים הסטודנטיאליים. מובן שישנם פערים תקציביים תהומיים בין ההשכלה האקדמית לטכנולוגית, אך בלתי ניתן לדרוש השוואת תקציבים מבלי להעמיד בקנה מידה דומה את הדרישות הכמותיות, האיכותיות והניהוליות מהמוסדות הקיימים.

תקציבים גדולים לא יבטיחו למכללות הטכנולוגיות יציבות פיננסית כל עוד מספר הסטודנטים בקמפוס נותר זעום. הנגשת השכלה אינה נבחנת רק במיקום פריפריאלי, אלא גם בכלים ובמעטפת האיכותית הניתנת לאוכלוסיות מוחלשות. כיום, ההנגשה לפריפריה היא בבחינת כלי ריק.

לימודים גבוהים צריכים לייצר ידע, מקצועיות ומוביליות חברתית. חברה עתירת ידע נמדדת ביכולת להשכיל את כל חלקי האוכלוסייה. צעירים בישראל זכאים לקבל את ההזדמנות להשכלה טכנולוגית איכותית.

הכותב הנו יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל