יציאת מצרים, על נפלאותיה וגלגוליה, היא העומדת בבסיס חג הפסח ובמרכז ליל הסדר, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, אומרת ההגדה, הריהו משובח. והיא מספרת, בחלקה הראשון שכולם עוד קוראים, על חמישה מחכמי ישראל שהיו מסובין בליל הסדר בבני ברק ושכחו את עצמם “והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו לילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית”.

יציאת מצרים - השחרור מהשלטון הנוגש והמדכא - הייתה ראשית המהלך שהוביל בדרך מדברית ארוכה וקשה את עם ישראל לארצו המובטחת ארץ ישראל. המהלך שהחל ביציאה הדרמטית הושלם כעבור 40 שנה בכיבוש הארץ וההתיישבות בה, שהיו מטרת מסע השחרור. ומאז אנו מזכירים את יציאת מצרים בתפילותינו ובברכותינו בכל שבת ומועד. היא יסוד חיינו בארץ הזאת.

והנה, מנהג חדש בא למדינה, אבסורדי לחלוטין: הישראלים בהמוניהם נוסעים לחגוג את חג הפסח ולעשות את ליל הסדר בכל מיני “חורים” ברחבי תבל, רק לא בישראל, מקומה הטבעי והמתבקש של חגיגה זו. כיוון המסע התהפך, יציאת מצרים נהפכה ליציאת ארץ ישראל. מילא אנשים חילונים, שגם בארץ אינם מקפידים על סדר כהלכתו וקריאת ההגדה במלואה, אבל אופנת ההסבה לליל הסדר בחו”ל הולכת ופושה גם בקרב הציבור הדתי, ובכל שנה מתווספים מלונות בקצווי ארץ המציעים סדר כשר וכל המרחיק לנסוע הרי זה משובח.

אני, מיושן שכמוני, מתקשה להשלים עם זה. בשבילי ליל הסדר הוא אירוע משפחתי ביתי, עם בנים, נכדים ונינים (כל האמור גם בלשון נקבה) לקיים “והגדת לבנך”. אפשר גם עם אחים ואחיות ולפעמים גם עם אורחים. אבל בבית, כאן, בארץ הזאת, יעד אותה יציאה. נישאר בסיפור יציאת מצרים. הנס הגדול במהלכה היה קריעת ים סוף בידי שמיים. הים נבקע, “ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם”, מתאר הפסוק, ואילו הרודפים המצרים שנכנסו אחריהם טבעו בו למוות, “לא נשאר בהם עד אחד”.

אבל מה קורה לפני זה? בני ישראל עומדים על החוף, הים לפניהם, המצרים הרודפים מאחוריהם, ומשה מורה להם להיכנס למים. רק אחרי שייכנסו ייבקע הים. הסיפור היותר ידוע המופיע בתלמוד בשם רבי יהודה הוא שכאשר האויב כבר קרוב לזנב בהם ולהכותם וסכנה ממשית מרחפת עליהם, הם עומדים ומתנצחים ביניהם. כל אחד אומר: אני לא אכנס ראשון. אני לא פראייר. שהאחר ייכנס ונראה מה יקרה. עד שנחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, קופץ ראשון למים ושבטו אחריו וכל העם אחריהם, ונחשון זוכה לתהילת עולם וגם להיות למושג: “נחשוניות”.

לעומת זאת, לרבי מאיר יש גרסה אחרת, פחות מסופרת, העושה חסד עם בני ישראל. לדבריו, כל שבט דווקא רצה לקפוץ ראשון למים ו”מתוך שהיו עומדין וצווחין, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה”, ומשום כך זכה שקודש הקודשים של בית המקדש בירושלים היה בשטחו.

רבי יהודה מכיר את טבעם של ישראל, רבי מאיר מנסה להיות סנגורם - מסכמת בספר עיוניה במקרא מורתי פרופ’ נחמה ליבוביץ. ואנו יודעים עכשיו מאין ירשנו את יצר הווכחנות וההתנצחות הטבוע בנו.