אל"ם ד' מסיים בימים אלה שנתיים מאתגרות כראש חטיבת המבצעים של חיל הים וייכנס בקרוב לתפקיד המאתגר לא פחות של עוזר הרמטכ"ל. אני מקווה שרגב לא תכעס עלי, אבל יצא ככה שהוא אשכנזי. ועוד מתל אביב. בשנתיים האחרונות הוא נטל חלק פעיל בהתאמתו של חיל הים לזירה המתפתחת ולתפיסה המתחדשת של צה"ל. החיל הזה, שהיה תמיד מרוחק קצת ממרכז ההוויה וחי בבועה רטובה ומבודדת, הסתנכרן עכשיו לתוך הצבא.



"בשנה האחרונה קלטה מחלקת המבצעים של חיל הים קצינים בהרבה 'צבעים' שונים", אומר ד', "יש לנו רב סרן בכומתה אדומה ממגלן, שני קציני תותחנים, קצין וקצינה ממאגר התקשוב, עד סוף הקיץ ישרת אצלנו גם טייס קרב מחיל האוויר. זה כורח המציאות. צריך קצינים שמדברים צה"לית, בכל התחומים: הפעלת אש (תותחנים), חיל אוויר, תקשורת. הקניית יכולות התקשוב של צה"ל לחיל הים זה יעד שלנו עד סוף הקיץ. הקצינים האלה הם הגשר בין חיל הים לבין שאר זרועות הצבא. בעזרתם חיל הים לומד להילחם מהים ליבשה, ולפתח את יכולותיו. לא עוד ים נטו. אנחנו משתתפים בכל מאמץ צה"לי, בכל מלחמה, בכל הכרעה".



ד' גדל וצמח בשייטת 13, עד תפקיד של סגן מפקד השייטת. האירוע המכונן בחייו הצבאיים הוא אסון השייטת באנצריה ("שירת הצפצפה") שזכה בשבועות האחרונים לשני משדרים טלוויזיוניים מהפנטים (ב"עובדה" ואצל אילה חסון ב"שישי"). "אנחנו הדור שאחרי אנצריה", הוא אומר, "היינו צריכים להתחיל הכל מההתחלה, כולל חינוך מחדש". השייטת נבנתה, לדבריו, מחדש, והדגש הושם הפעם על צוותי לחימה אורגניים שלא יופרדו וייבנו מחדש לצורכי מבצע ספציפי.



"היום", הוא אומר, "מבצעים מהסוג הזה הפכו מסובכים יותר, מתוכננים הרבה יותר. במבצע כזה ישתתף כל חיל הים לזרועותיו, ורבות מזרועות צה"ל. אורגים את כל התובנות והיכולות של הזרועות השונות לתוך מבצע אחד. היום הכלי הזה מנגן טוב יותר מכפי שניגן אז. כקצין צעיר, זה היה עבורנו אירוע מכונן, שדרכו אתה מבין, בדרך הקשה, את המשמעות של מלחמה, של שכול, של פעולה שיכולה להשתבש. נצרבת בך ההכרה שצריך להיות פתרון מבצעי לכל תקלה. שחייבים לקחת בחשבון כל אפשרות ולהכין מעטפות תואמות שיסייעו בזמן אמת. הצלחתה של השייטת לצאת מהמשבר הוכחה", אומר ד', ב"חומת מגן, שם השגנו תוצאות מצוינות. היום מבצע מהסוג הזה הוא מאתגר הרבה יותר. גם היריב התפתח ופיתח יכולות משמעותיות. הכל נעשה היום במעטפות הרבה יותר רחבות, בתכנון מדוקדק, חשאיות, מודיעין מדויק, תשובה לכל שאלה שיכולה להתעורר. הכל הפך להרבה יותר מסובך, אבל מטופל בהתאם".



ספינת דבורה של חיל הים. צילום: דובר צה"ל



"הים", אומר אל"ם ד', "הפך להיות מרכיב משמעותי וממד משמעותי בביטחון הלאומי של ישראל. הראשון שזיהה את זה היה בן־גוריון. שמעון פרס אמר לנו פעם בביקור בשייטת שמה שמדהים בים, זה שאין לו גבולות. כמעט לכל אויבינו", מדגיש אל"ם ד', "יש גישה לים. בפעולה נכונה, אפשר לנצל את המרחב הזה. בים אין גבול קשיח. 98% מהמסחר והכלכלה של המדינה מגיעים דרכו. הפוטנציאל אינסופי. במרחב הזה פועל חיל הים, במציאות שבה הנכסים האסטרטגיים שצריך להגן עליהם הולכים ומתרבים, ואנחנו משתדלים לא לפגר אחרי המציאות".



חיל הים מחלק את זמנו ואת האנרגיות שלו, על פי אל"ם ד', בין כמה משימות: ביטחון שוטף, מב"מ (המערכה שבין המלחמות), הגנה (על הנכסים האסטרטגיים) והכי חשוב: מוכנות לחירום. "הריבונות הימית שלנו היא עד 12 מייל מהחוף, והמים הכלכליים של המדינה נמשכים עד 40 מייל מהחוף. בסך הכל, שטחם של המים הכלכליים של המדינה, שבה יש לה נכסים אסטרטגיים, הוא כפול משטח המדינה עצמה", אומר אל"ם ד', "אנחנו צריכים להיות שם בכל מקום, כל הזמן. אנחנו כמו קבוצת כדורגל שאסור לה להרשות לעצמה לספוג גול. טיל על אסדת קידוח, גם אם לא יגרום נזק גדול, ימיט אסון אסטרטגי".



אל"ם ד' למד פילוסופיה והדבר ניכר בדרך חשיבתו והתבטאותו. הוא מצטט את דרווין: "מי שישרדו בסוף אלה לא החזקים או האינטליגנטים ביותר, אלא אלה שיידעו להתאים את עצמם ולהשתנות מהר". בנקודה הזו, הוא אומר, נמצא עכשיו חיל הים. "יש לנו יתרון הקוטן. בגופים גדולים השינויים מסובכים. אצלנו הכל קורה מהר".



הזירה הצפונית היא הזוכה למרב תשומת הלב בשנים האחרונות. "זה לא במקרה", הוא אומר, "חיזבאללה הפיק לקחים מלאים ממלחמת לבנון השנייה. הוא זכה להצלחה עם הפגיעה באח"י חנית והוא מנסה להעצים אותה בפעם הבאה. הוא מסמן מטרות, ויש לו היום הרבה יותר מטרות מכפי שהיו לו אז. מדובר ביריב מאוד מתוחכם, גם במערכה שבין המלחמות. במקרה של עימות מול חיזבאללה היום, אני יודע בדיוק מה אני עושה בשעות הראשונות ולאורך כל המערכה.



מדובר באתגר משמעותי, ואנחנו עוסקים בהתאמה אליו כל הזמן. אגב, חמאס לומד מחיזבאללה כל הזמן והולך בדרכיו. ראינו בצוק איתן את מה שאמור היה להיות הפתעה גדולה, הנחיתה של חמאס מהים באזור זיקים, שסוכלה על ידינו. אתגר הצלילה שלהם הפך משמעותי. גם כאן, זה מורכב ומאתגר, וחמאס ינסה לשחזר את התרחיש הזה בעימות הבא. אנחנו נגיע אליו מוכנים. אנחנו יודעים היום להילחם מהים ליבשה, להתחבר לכל זרוע צה"לית ולהשתתף בהכרעה. אנחנו שומרים על נוכחות קבועה במרחב הימי, בעיקר מול אויבינו, פועלים ושומרים על האינטרסים שלנו. במקרה של עימות, נדע להשיג עליונות ימית ולהעניק לדרג המדיני כלים יעילים להשיג הכרעה. אנחנו משקיעים לא מעט אנרגיה באיתור מרכזי הכובד של האויב שאותם ניתן יהיה לשבש ברגע הנכון. אם נדע להכיר ולאתר אותם, נוכל לנטרל או להשמיד אותם, ואנחנו במצב לא רע בתחום הזה".



תרגיל חיל הים באילת, ארכיון. צילום: דובר צה"ל



בנוסף לכל זה, אסור לחיל הים, על פי אל"ם ד', להזניח את הבסיס: לחימת צי מול צי. אף על פי שכיום אין ציים משמעותיים שערוכים נגדו. חיל הים, כמו חיל האוויר, מתמרן היום בזירה מורכבת בהרבה מבחינת מספר המשתתפים: הרוסים כאן, האמריקאים תמיד היו, הצרפתים, הטורקים, וגם כלי שיט של האו"ם שמפטרלים באזור מאז מלחמת לבנון השנייה, על פי החלטת מועהב"ט 1701. "מול כל זה, אנחנו חייבים להגדיר ולשכלל את מרכיבי התכנון, הפיקוד והשליטה", אומר ד', "ובעיקר המודיעין. הרמטכ"ל אומר ש־51% מהפתרון לכל בעיה נמצא בפיקוד ושליטה, אם אתה מסדר את התחום הזה, אתה מסודר".



ד' מספר על הבידול של חיל הים מחילות אחרים: "מבצע צה"לי בתקופת המערכה שבין המלחמות יכול לקחת חצי שעה, או כמה שעות, או יום־יומיים. כשאני שולח שתי צוללות למבצע, הן חוזרות אחרי שבועות ארוכים. כשיוצא כוח של כמה ספינות למבצע, זה יכול לקחת שבועיים. זה תכנון אחר, היקף אחר, מוטת שליטה אחרת לגמרי. צריך לתכנן את זה ברמת מעבדה, לבנות את כל האמצעים והמעטפות שיאפשרו התמודדות עם כל תרחיש. האיומים מורכבים ומשתנים, לא תמיד ידועים, ואפשר לפגוש אותם גם בו־זמנית. הם יכולים להיות גם תת־מימיים. בסוף, חיל הים זה שלוש שייטות שונות שמתנהגות כל אחת אחרת, אבל צריכות לנגן ביחד ולדעת להתחבר לשאר הצבא. בסוף, המצפן מכויל ומוכן לשעת המבחן האמיתית, שהיא שעת החירום במלחמה. אנחנו צריכים להישאר דרוכים עד הסוף, כי גם אם נפגין ביצועים טובים לאורך כל העימות אבל האויב ישיג הישג שיהווה תמונת ניצחון ברגע האחרון, לא עשינו כלום".



לסיום, הוא מצטט את הסלוגן של "אריות הים" (navy seals) האמריקאים, שאיתם קיימה שייטת 13 בשבוע שעבר תמרון משותף: "היום הקל היחיד הוא יום האתמול".



בסוף, שאלתי אותו על מחול השדים הניטש בחודשים האחרונים סביב החיל, בהקשר לפרשת הצוללות/ספינות. "הכותרות לא קלות לנו", הוא מודה, "שייטת 7 היא בסוף שייטת איכותית, קטנה, צנועה, חשאית, ופתאום הכל בתקשורת ובכותרות האלה. צריך לדאוג שאף אחד לא יחבר את מה שהולך בחקירה עם האנשים בשטח. כל זה לא קשור לנו, ללוחמים ולקצינים. אם יתגלה שהיה שם משהו לא חוקי, שיטופל בחומרה. אבל זה לא במרחבים שלנו. תהליכי רכש הם תהליכים של שנים ארוכות".



כמה צוללות אתה צריך בסוף, שאלתי אותו. חמש, שש או תשע?


"עזוב אותי ממספרים. הנושא הזה נמצא עכשיו בדיוק בדיון מקצועי מעמיק. לכל צוללת יש משמעויות אדירות, בעיקר על חיל הים. אגב, המספר תשע, אנחנו לא בסביבה הזו בכלל. היתרון של חיל הים הוא האיכות, לא הכמות".



bencaspit5@gmail.com