1 סיפור עם זקן: אליעזר פישמן נמצא בהסדר חובות סמוי, רחוק מהעין הציבורית, זה כעשור. ההסדר התחיל לקרטע כשפישמן היה בן 64 ונמשך עד לפני כחצי שנה, עת הפך בגיל 76 לסבא קשיש. זה סיפור עם זקן ארוך מאוד.
הכל נגמר כשרשות המסים התעקשה לממש חוב של 195 מיליון שקל ושברה את הכלים. פישמן לא הכיר לצערו את משה אשר, מנהל רשות המסים. כשאשר מחליט, הוא הולך עד הסוף ולא רואה בעיניים אף אחד. גם לא את הבנקים ובטח לא את פישמן. "המלך הוא עירום" טענו ברשות המסים וחשפו הר חובות של 4 מיליארד שקל.
פישמן חתם על הסדר חובות מרצון מאז הסתבכותו בהשקעה הכושלת בלירה הטורקית ב־2006. כבר אז נדרש למכור חלק מהנכסים לצמצום חובותיו. לדוגמה, הוא מכר את חלקו בחברת כרטיסי האשראי ויזה כאל, בחברת סלולר שפעלה בברזיל ועוד. באותן שנים ניהל מגעים למכירת השליטה בעיתון "גלובס", כשאחד הקונים הפוטנציאליים היה נוחי דנקנר. הוא גם ניסה להיפטר מהחזקותיו ב"ידיעות אחרונות" ובחברת הדלק ten, הכל בתיאום עם בנק הפועלים הנושה.
אף אחד בסביבה לא דיבר אז על תספורות, הקמת ועדת חקירה ממלכתית או כישלון הפיקוח על הבנקים. לבנקים היה נוח לתת לפישמן לבצע את העבודה המלוכלכת. לדעתם, מימוש הדרגתי של הנכסים באמצעותו ולא מכירה היסטרית היה מאפשר לקבל תמורה גבוהה יותר.
אגב, כשמדובר על "בנקים", צריך להדגיש שלא כולם היו באותה קלחת. אחד מיוצאי הדופן הוא הבנק הבינלאומי שבשליטת בינו צדיק - היחיד שסירב לתת לפישמן מסגרות אשראי שיאפשרו לו להמשיך להמר בחדרי העסקאות. מבחינתו של צדיק, פישמן הפך לאחר ההימור הכושל על הלירה הטורקית למוקצה מחמת מיאוס. פישמן המתוסכל הסתובב באותן שנים בקהילה העסקית עם בטן מלאה כלפי הבינלאומי והשמיץ את הבנק על שזרק אותו לכלבים.
אבל גם האחרים שינו בהדרגה את עמדתם. הראשון שאיבד את הסבלנות והחליט לפעול למימוש החזקותיו היה בנק לאומי. מנכ"לית הבנק רקפת רוסק־עמינח החליטה לממש את הביטחונות ולמכור את החברה הכלכלית לירושלים למשפחת נקש (עסקה שהסתבכה מאוחר יותר). לפני חצי שנה צעד הבנק שלב נוסף ובזהירות של שני קיפודים העושים אהבה פעל למכירת "גלובס", שהיה משועבד לטובתו.
כאמור, הבנקים בשלב זה לא היו בהיסטריה, ואף אחד לא רץ לבית המשפט בדרישה להסדר, ובטח לא לפשיטת רגל דה לוקס. אף בנקאי לא הזכיר את האפשרות להברחת נכסים על ידי פישמן לבני משפחתו. עד שמשהו השתבש השבוע ובענק. הספונסר הראשי למהפך היה הפיקוח על הבנקים.
2 רחשי לב הציבור: ביום ראשון בבוקר, עוד לפני שארזה את המזוודה לקראת נסיעה לחו"ל, התעוררה המפקחת על הבנקים חדוה בר עם כותרות על הסדר חוב חדש שגובש עם פישמן. הוא כלל מחיקת משהו כמו 1.7 מיליארד שקל (תלוי איך סופרים) והזרמה של 400 מיליון שקל מפישמן. המערכת הפוליטית הסוערת העירה מתרדמת החורף את ססמאות הטייקונים, התספורות וועדות החקיקה, שמזמן כבר לא תפסו כותרות.
בתום שמאות נזקים ראשונית, תגובת בנק ישראל לא איחרה להגיע: "על פי בדיקת הפיקוח על הבנקים, הבנקים הנושים לא היו מעורבים בהסדר החוב. גם הפיקוח על הבנקים לא עורב בגיבוש ההצעה. הפיקוח על הבנקים מצפה מהדירקטוריונים ומהנהלות הבנקים לבחון את ההצעה תוך ראייה רחבה של מכלול ההיבטים העולים מהנושא, לרבות מקסום החזר החוב ושמירת אמון הציבור בבנקים".
אור סופר, סגן המפקחת, הלך בדיון בוועדת הכלכלה צעד נוסף. "הפיקוח לא היה מעורב בשום שלב בגיבוש ההסדר, וגם הבנקים לא. ברגע שראינו את הכיוון והתרעומת הציבורית, הנחינו את הבנקים לשקול שיקולים נוספים, ולא רק את יכולת גביית החוב". אז הנה לנו לראשונה מצב שבו אפילו בנק ישראל נכנע לפופוליזם ומורה לבנקים לפעול לפי שיקולים נוספים, כשיכולת גביית החוב אינה המרכזית שבהם. זה מה שמכונה במכבסת המילים "רחשי לב הציבור".
הפיקוח נתן אור ירוק לבנקים ולדירקטוריונים שלא להתרכז בשיקולים כלכליים, אלא במונח האמורפי "שיקולים ציבוריים". כאן מעד בנק ישראל בתפקידו לשמור על יציבות הבנקים, אבל קשה להתעלם מהנסיבות. בחודשים האחרונים הפכו הנגידה והמפקחת לשק החבטות של הפוליטיקאים. איימו עליהם, בזו להם וזלזלו בעמדותיהם. משה גפני מוועדת הכספים דרש להוציא מהם את האחריות לענייני צרכנות פיננסית. ח"כ איילת נחמיאס ורבין דרשה ועדת חקיקה ממלכתית. ח"כים אחרים טענו שהמפקחת מחפה על הבנקאים והאשימו אותה ברשלנות. לא פשוט לעמוד מול מתקפות כאלה, ומתברר שגם בבנק ישראל קיים סף שבירה. כמובן שהבנקאים עטו על האור הירוק מהרגולטור האחראי.
כל אחד בתורו ברח השבוע מההסדר. הבנקים טענו שלא דיברו איתם, והם בכלל מעוניינים בהליך של פשיטת רגל, והמוביל הוא בנק הפועלים שבניהול אריק פינטו. הבנקים אינם מוטרדים מכך שההליך יגרום לאובדן 35 מיליוני שקלים נוספים שהיו מקבלים במסגרת ההסדר. מבחינתם, מדובר בגרושים בהשוואה ליחסי ציבור טובים. מה שרלוונטי הוא הניסיון להצטייר כמי שקשובים לציבור, ושדין פישמן כדין גברת כהן מחדרה.
אין זו הפעם הראשונה שבה הבנקאים נבהלים ובורחים. זה קרה לפני ארבע שנים בעיצומו של גיבוש ההסדר עם נוחי דנקנר. כשבנק לאומי קיבל כותרות שליליות על הסכמתו ל"מחיקה" וחשש מנטישת לקוחות (בהמלצת ח"כ שלי יחימוביץ'), נבהלה המנכ"לית רקפת רוסק־עמינח ורצה לדירקטוריון בהמלצה שלא לאשר את ההסדר.
המהפך הבנקאי בפרשת פישמן מדהים במיוחד, שכן רק לפני חצי שנה הפועלים ולאומי הובילו את ההתנגדות להליך פשיטת רגל כפי שדרשה רשות המסים.
רשות המסים הייתה היחידה שנהגה בעקביות, ולאורך כל הפרשה דרשה לבצע הליך פשיטת רגל. אבל גם מנהל רשות המסים משה אשר נטש לרגע את משמרת הקופאי הראשי והבהיר השבוע שסיפור פישמן הוא לא תיק ספציפי של גביית מס, אלא פרשה שיש לה השלכות ציבוריות. הוא צודק כמובן, אבל כגובה מס אסור היה לו לחרוג ממסגרת השומה.
הדרישה להסדר נעשתה בסוף 2016 בחסות שופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין. הוא נענה לבקשת הבנקים והתנגד לאישור פשיטת הרגל. בחסותו נשלחו עו"ד יוסי בנקל ועו"ד עמית פינס לנהל מו"מ עם פישמן, ובמסגרת האילוצים הצליחו להגיע להסדר כלכלי סביר. הם הצליחו לסחוט מפישמן 140 מיליון שקל באופן מיידי ועוד 260 מיליון שקל בעתיד. האויב של ההסדר הסביר הוא הליך פשיטת רגל שיימשך שנים בבתי המשפט, לשמחתם של עורכי הדין.
אלא שעורכי הדין גילו שמישהו הזיז את הגבינה שלהם. הם הלכו לישון שבעי רצון והתעוררו בזובור פומבי בוועדת הכלכלה של הכנסת. רחשי לב הציבור הכריעו אותם. הפרשה יצאה מאזור הנוחות של שיקולים משפטיים כלכליים ונדדה למרחב הציבורי הכולל מושגים כמו חקירה, נקמה ולימוד לקח. בתחום זה אין משמעות לשאלה אם הבנקים יצליחו לגבות מפישמן 100־200 מיליון שקל נוספים, כי במאזני הבנקים חובות פישמן נמחקו כבר מזמן.
סדר היום הרלוונטי הוא ניסיונות לחיסול ממוקד מצד תקשורת ("דה מרקר") שנתבעה בעבר על ידי פישמן, ו"גלובס" הסוגר חשבון בצורה חסרת חמלה עם בעל הבית לשעבר ובני משפחתו.
פישמן אינו לבד. "טייקונים" כמו דנקנר, מוטי זיסר, לב לבייב, יצחק תשובה ואילן בן דב מככבים ברשימת החיסול. הכעס והתסכול על שהצליחו להוציא מהבנקים מיליארדי שקלים ללא פיקוח ובקרה ובסוף עשו תספורת, הוא עצום. יש טענות נוספות על איפה ואיפה בין היחס לטייקונים (שנהנו לדברי בנק ישראל מ"אפקט ההילה") לבין לקוחות מהשורה. אלא שהטענות שהסדר החוב הנוכחי של פישמן יפגע בפנסיות, חסרות בסיס עובדתי. החברות הציבוריות שהנפיקו איגרות חוב כבר נמכרו ליזמים פרטיים ומציגות ביצועים עסקיים משופרים.
ואם כבר מדברים על פגיעה בפנסיה, איך זה שהפוליטיקאים מתעלמים מתספורת של 850 מיליון שקל המבוצעת ממש בימים אלה באפריקה ישראל, שנזקה לכיס משמעותי יותר. המוסדיים המנהלים לנו את הפנסיה השקיעו מיליארדים באיגרות של לב לבייב. אם הפוליטיקאים חרדים באמת לגורל הפנסיות, שידאגו להעלות את גיל הפרישה לנשים כדי למנוע גירעונות. אבל החלטה כזאת לא מייצרת כותרות בעיתון.
ומה בנוגע לפגיעה בשווי מניות הבנקים, שרובנו מושקעים שם דרך הפנסיוניות? גם כאן מדובר בססמאות, שכן כאמור הבנקים מחקו לפני יותר מעשור את מרבית חובות פישמן. מעניין שאף אחד לא הוטרד מהפגיעה בשווי מניות הבנקים כשדובר על הוצאת חברות כרטיסי האשראי או קופות הגמל מתוכם.
הזעם הציבורי בפרשת פישמן מובן, כי לתוכו התנקזה השיטה. מעולם לא היה לקוח בודד שהצליח לצבור כל כך הרבה חוב (4.5 מיליארד שקל) לאורך תקופה ארוכה כל כך (35 שנים). אבל אי אפשר להתעלם מאלמנט הנקמה. זאת הפעם הראשונה ש"רחשי לב הציבור" הפכו בפיקוח על הבנקים לרלוונטיים בפתרון הבעיה. אז אולי הגיע הזמן לתקן את חוק בנק ישראל ולהוסיף את סעיף "רחשי לב הציבור" כחלק ממערך הפיקוח והבקרה?
3 שר עם שני תיקים: שר הכלכלה אלי כהן הקפיץ השבוע לאירוע תקשורתי בבית סוקולוב את ראשי משרדו. באירוע נחשפו פערי המחירים העצומים במוצרי הטואלטיקה המיובאים והצעדים שבכוונת המשרד לנקוט. אבל זה לא העניין העיקרי.
שולחן המוזמנים הארוך אכלס את מנכ"ל המשרד הטרי שי רינסקי, בקושי שבועיים בתפקיד. היו שם גם יו"ר הרשות להגנת הצרכן מיכאל אטלן, שנכנס לתפקיד לפני חודשיים, וגם מנכ"ל המועצה לצרכנות ג'וש גולדשמידט המכהן כשלושה חודשים. בגלל חילופי השרים התכופים משרות מפתח במשרד לא אוישו. הוותיקה (קצת יותר משנה בתפקיד) מבין הנוכחים הייתה הממונה על ההגבלים, עו"ד מיכל הלפרין. אבל גם היא הגיעה עם אנרגיות של מישהי שהגיעה לפני שבוע. וזה לא שהשר עצמו צבר מיילג' חריג.
כהן הגיע למשרד לפני פחות מחמישה חודשים. ביום שבו הממשלה אישרה גם את מינוי איוב קרא (מיודענו מהתקשורת) כשר בלי תיק קיבל כהן בפועל שני תיקים: כלכלה ותעשייה. כעת הוא עמל לסגור פערים של שנתיים. האנרגיות מוועדת הרפורמות שבראשה עמד שונעו למשרד הכלכלה. השבוע ספרתי שלושה כנסים שבהם השתתף, וזה עוד לפני מסיבת העיתונאים וההופעות הטלוויזיוניות בעקבות סיפור הטואלטיקה. האיש מטפל בענייני יוקר המחיה והתעשייה בקצב גבוה מזה של דרעי, נתניהו וכחלון גם יחד. כולם ייחלו לשר כלכלה ותעשייה במשרה מלאה וקיבלו שניים באותו מחיר.
אך לא כולם בכולנו פרגנו בהתחלה. כהן היודע לשמור על יחסים מצוינים גם עם אנשי האופוזיציה (איציק שמולי, מיקי לוי ואיילת נחמיאס ורבין) קיבל כתף קרה דווקא מבית. היו שחששו שמינויו יהווה מקפצה לליכוד. כחלון עצמו התלבט עד שהחליט למנות. עכשיו מבינים כולם שטעו. כהן הוא לא גלנט. כחלון, שניגב חומוס עם ביבי (בנוכחות יועץ התקשורת עומרי הרוש), כבר זלל בתחילת השבוע עם כהן (לפני ישיבת סיעת כולנו) צלחת קוסקוס טריפוליטאי. היחסים בין השניים הדוקים, והם מתואמים במינויים ובצעדים כמו הורדת מכסים, פתיחת השווקים לייבוא וסיוע למפעלי התעשייה.
בזכות התיאום עם שר האוצר הצליח כהן להוריד את חסמי מינהל מקרקעי ישראל שמנעו ממפעלים באשקלון כמו רב בריח, קרלסברג וטחנות קמח להתרחב. כשכחלון ביקש, כהן מצא את הדרך לצ'פר את דרור שטרום מהוועדה להגברת התחרותיות בבנקאות בתפקיד יו"ר המועצה לסחר הוגן.
חזרה לאירוע הטואלטיקה. ליבואנים שאינם מהססים למכור מוצרי גילוח או משחות שיניים במחירים הגבוהים ב־50% ויותר בהשוואה לחו"ל ייעשה שיימינג. רשתות הקמעונאות ייאלצו להציב שלטים ובהם מסומנים פערי המחירים בין ישראל לחו"ל, וכנגד הסרבנים יופעלו אמצעי אכיפה. "אני מאמין בסחר הוגן ולא ברווחים חזיריים. באמצעות הגילוי הנאות והשקיפות אני רוצה שהישראלים יידעו כמה הם פראיירים. יבואן שרוצה שנסיר את השלט יתכבד ויוריד מחירים", אומר שר הכלכלה.
אבל עם כל הכבוד ליוקר המחיה, מה עם התעשייה? ראשיה מקטרים על חולשת הדולר ודורשים התערבות ממשלתית דחופה. למרות הדולר הקורס, בתיאום עם שר הכלכלה הם נמנעים ממתקפה ישירה על הנגידה. "התעשייה חשובה למשק, אבל אני לא מקבל את הטענות בנושא שער החליפין. ברבעון הראשון גדל הייצוא, והיצואנים זוכים לסיוע נוסף של 75 מיליון שקל. כל זה עוד לפני שמדברים על הטבות המס. דולר חלש מוזיל את עלויות הייבוא", אמר כהן בתחילת השבוע בכנס לשכת רואי החשבון. "אין לי טענות לנגידה שקונה מיליארד דולר לחודש ופועלת למניעת היחלשות הדולר. ללא ההתערבות, היציג היה מתרסק ל־3.2 שקלים. בחנתי הנהגת שער דולר מיוחד ליצואנים, אבל זה נוגד את הסכמי הסחר הבינלאומיים".
אך האומנם הנגידה באמת עושה הכל בעניין הדולר? מומחה המטבע אבי טיומקין סבור שההתערבות בשוק המט"ח נעשית בצורה חובבנית. מנכ"לית חברת הייעוץ פרוטקטיב ורד יצחקי חוששת שאם לא תהיה פעולה נחרצת, היציג יתדרדר ל־3.2 שקלים ואפילו מתחת לכך.
אתמול בערב נפגש כהן עם נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש וסביר להניח ששמע סדרת קיטורים נוספת על המצב. למרות הביקורת, בשלב זה הוא אינו מתכוון להתערב למען הדולר. אבל שר הכלכלה אינו מסתפק בכלכלת בית. קשרי המסחר עם סין הודקו, ובקרוב יצורף לשם נספח מסחרי נוסף. לאפריקה יגיעו עד סוף 2017 שני נספחים מסחריים נוספים. בשבוע הבא ייצא לביקור ביוון כחלק ממשלחת שרים בראשות נתניהו לדיון בנושא החדשנות.
4 מצוקת אשראי: השבוע נחת בחשבוני מייל מחברת כרטיסי האשראי עם בשורה לא נעימה: סדרת גזירות העומדת להיכנס לתוקף במסגרת תוכנית ההטבות. אשראי ולא טוב לי. עד היום סיפרו לנו שהפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים תסייע להגברת התחרות במערכת הפיננסית. באוצר קיוו שבנקים חדשים שייפתחו יגדילו את יכולת הציבור לקבל אשראי. באותה נשימה שכחו לספר לנו שהגדלה לא אחראית של אשראי תסכן את משקי הבית.
ומי טוען את זה? הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שהזהיר השבוע מחגיגת הקניות הממומנת דרך האוברדרפט והאשראי לכל דורש. יואל נווה מזהיר מאותו מהלך שהוביל כחלון. לדבריו, קצב גידול האשראי במשקי הבית דומה למתחולל ערב משבר הסאב־פריים בארה"ב. הפיקוח על הבנקים לא הופתע. בדוח הפיקוח האחרון הזהיר בנק ישראל מהעלייה התלולה באשראי הצרכני.
הנגידה קרנית פלוג הזהירה השבוע בכנס האגודה הישראלית לכלכלה ש"העלייה המהירה באשראי הצרכני מחייבת מעקב הדוק מצד הרגולטורים ומשנה זהירות מצד הציבור ונותני האשראי". אבל מה זה כבר משנה? העיקר שיש לנו רפורמה בבנקאות.
אבל המייל שקיבלתי מוכיח שהוצאת חברות האשראי מהבנקים גובה מחירים נוספים. חברות האשראי נערכות להתנתקות מחללית האם, מסתגלות לחיים עצמאיים ומעוניינות להיות כמה שיותר רווחיות, וצריך להתחיל להתרגל לכך.
פעם, כשצברנו בכרטיס כוכבים, קיבלנו במתנה קומקום חשמלי או טוסטר. זה השתנה מזמן, ואת שיטת הניקוד החליפו תוכניות נאמנות. לאומי קארד הפתיעה עם תוכנית 1+1 (לפנק לפנק), ועד לאחרונה קרן מור ויובל סגל לא הפסיקו לפנק. התוכנית המוצלחת באמת עלתה ללאומי קארד מיליוני דולרים בשנה, וההפרדה מלאומי היא ההזדמנות להרע את תנאי מימוש ההטבות. בביטוחי הנסיעות חינם לחו"ל (באמצעות AIG) יצומצמו ימי הביטוח. צבירת הנקודות במועדון הנוסע המתמיד של אל־על תורע (הנקודות יימחקו אחרי שנה).
ישראכרט, בשיתוף עלי אקספרס, מתחילה לחזר אחרי מועדוני לקוחות בסין. ההנחה היא שהסינים יעניקו הצעות ערך ללקוחות הפרטיים ויסייעו ללקוחות המסחריים במכירות. ישראכרט עוברת דירה ל־AIG ועל הדרך תצמצם את כיסויי ביטוח הנסיעות לחו"ל. כאל, שתישאר החברה היחידה בבעלות בנקאית (דיסקונט והבינלאומי), תמשיך לפנק. בתוכנית המתנות היא פועלת בנישה של מופעי תרבות. היא מסבסדת מופעי אמנים מחו"ל כמו רוד סטיוארט ופסטיבלים קולינריים למכביר.
אז מה נזכור בשלב זה מהרפורמה בחברות האשראי? הבטיחו לנו אשראי מוגדל, אבל עכשיו מזהירים אותנו מהסכנה בלקיחתו. התחייבו לתחרות וקיבלנו הרעה מהותית בתנאי המימוש של תוכנית ההטבות. וזו רק תחילת הדרך. ההמשך עוד יגיע.