הקריאה בדוח ארגון "מולד", שפורסם לפני כמה ימים, מעט מעניקה תחושה של עלעול בגרסה עדכנית של הפרוטוקולים של זקני ציון. הציונות הדתית, מתברר מהדוח הזה, בדרך להשתלט על העולם. האנשים שלה חופרים מנהרות אל מערכת החינוך, העמותות שלה מכריחות את ילדי החילונים הנעבעכים לבנות את הבית השלישי או לכל הפחות לתרום לבניין "הבית היהודי", והשר שלה, נפתלי בנט, מרפד את כל העוסקים במלאכה בעשרות מיליוני שקלים שהוא מכייס מהציבור הישראלי שנרדם בשמירה.

זו לא הפעם הראשונה שדוח של "מולד", ארגון שמאל קיצוני שממומן על ידי הגרמנים, מתברר כבדיחה לא רצינית כבר במפגש הראשון שלו עם העובדות. זה קרה בתחקיר על המאחזים, זה קרה בתחקיר על תקציבי ההתנחלויות, זה קורה שוב עכשיו במסמך הנושא את הכותרת "כיצד השתלט הימין הדתי על החינוך לערכים בבתי הספר הממלכתיים". במוצאי שבת פורסמה בתכנית "המגזין" של אושרת קוטלר בערוץ 10 כתבה המבוססת על ה"תחקיר" הזה של "מולד".

"תחת כסות של 'קירוב לבבות' ועיסוק עמום ב'זהות יהודית', קבוצה קטנה של ישראלים מבקשת לעצב מחדש את התפיסה הלאומית־פוליטית - כלומר, את זהותו הישראלית של הרוב החילוני בדמותו של המיעוט הציוני־דתי", מזהיר המסמך של "מולד", ומסביר כיצד "עמותות הימין הדתי" נהנות מרוב התקציב, "בעוד ארגוני היהדות הפלורליסטית נאלצים להסתפק בפירורים".

עוד רגע נראה את הבלוף שעומד בבסיס הטענות הללו, אבל אי אפשר לגשת לזה בלי לדבר על הניתוח הפסיכולוגי המופלא שמספקים ב"מולד" בניסיון להסביר מה גרם לה, לציונות הדתית, לרצות להשתלט כאן על הכל. לא סתם להשתלט, אלא "להכיר בעליונותה הרוחנית, המוסרית ובסופו של דבר, הפוליטית, ולהפקיד בידיה את מוסדות השלטון".

הציונות הדתית, מתברר לפי האבחון של "מולד", מצויה ב"חרדה". פינו לה את סיני, פינו לה את גוש קטיף, פינו לה את מגרון ואת עמונה וזה מכניס אותה ואת אנשיה ל"תחושת בידוד". נשבע לכם, כך כתוב במסמך. למקרא הדברים, חייבים להודות, אפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שהציונות הדתית נמצאת כבר 40 שנה במדבר האופוזיציוני, כשלעומתה אנשי הנהלת "מולד" - בהם חברים בשוברים שתיקה ובארגוני סרבנות כאלה או אחרים - ממש סוחפים אחריהם את העם היושב בציון.

***

דוח "מולד", כמו גם תחקיר "המגזין", עוסק בהרחבה בתקנה של משרד החינוך שמעניקה תקצוב ל"מרכזים להעמקת הזהות היהודית". מדובר בתקנה שמופנית לבתי הספר הממלכתיים, ואשר מממנת העשרה שמעבר לשעות הלימוד הרגילות בכיתה. "בשנים האחרונות משרד החינוך פתח את השיבר ומיליוני שקלים נשפכים על הזהות היהודית של התלמידים החילוניים", הסביר אריק וייס, כתב "המגזין". "רוב הכסף מגיע דרך תקנת המרכזים להעמקת הזהות היהודית. בארבע השנים האחרונות התקנה הזאת קיבלה כ־70 מיליון שקלים".

אז בואו נדבר על אותם משהו כמו 17 מיליון שקלים לשנה, שמככבים בדוח של "מולד" ובכתבה של ערוץ 10. אותם מיליונים שמשלם המשרד עבור פעילות העשרה שמעבר לשעות הלימודים. ב־2016, לדוגמה, זכו 43 ארגונים להעביר מערכי שיעור בבתי הספר, מארגון "זהות" המזוהה עם הציונות הדתית, ועד לארגונים המזוהים עם התנועה הרפורמית. ליאת שלזינגר, מנכ"לית "מולד", מצולמת בכתבה כשהיא יושבת עם הכתב ומראה לו איך התחלק הכסף ואיך ארגונים המזוהים עם "זהות" מקבלים הרבה יותר מאחרים. "העמותה קיבלה מונופול ביותר מ־50% מבתי הספר הממלכתיים", מוכר וייס לצופיו את מרכולתו בלי להניד עפעף.

לווייס, כמו לארגון "מולד", יש בעיה עם עניין אחד. העובדות. ומה מלמדות העובדות? הן מלמדות שלמנהלי בתי הספר מוצגות על המדף שורה ארוכה של אפשרויות שמהן הם יכולים ליטול ולהזמין לימודי זהות יהודית בכל צורה ואופן שיחפצו. הם יכולים לקחת את "זהות", שאנשיה באים מקרב הציונות הדתית. הם יכולים גם לקחת ארגון מקביל של התנועה הרפורמית. המשרד נותן למנהלי בתי הספר את האפשרות לבחור איזה נושא בא להם להעביר לתלמידים, ועם מי בא להם לעשות את זה, ובסוף השנה בודק כמה שעות העביר כל ארגון ולפי זה משלם לו.

אם מחר יחליטו כל בתי הספר החילוניים שהם רוצים לקבל שיעורי יהדות מהתנועה הרפורמית, ארגון "זהות" יישאר ללא שקל. ואם מנהלי בתי הספר מעדיפים ללמוד יהדות דווקא מאנשי הציונות הדתית, כדאי שהרפורמים ו"מולד" ו"המגזין" של אושרת קוטלר ישאלו את עצמם למה. אריק וייס, אגב, ניסה לספק תשובה. "כי זה חינם". אז ראשית, כאמור, את החינם הזה נותנים גם אחרים. שנית, אם אני הייתי מנהל בית ספר חילוני שכזה, ובערוץ 10 היו מציגים אותי כאיש חינוך חסר עמוד שדרה שמוכן להכניס לבית הספר שלו תכנים שלא מתאימים לו, רק כי זה בחינם, הייתי נעלב.

בשורה התחתונה, כל בלבולי המוח של "מולד" ושל ערוץ 10 קמים ונופלים, בעיקר נופלים, על נתון אחד. הבחירה כולה נתונה בידי מנהלי בתי הספר. הם בוחרים איזו תוכנית לימוד ואיזה ארגון הם רוצים שייכנסו בשעריהם. וכשמאות מוסדות חינוך בוחרים אותו דבר, ולקבוצה קולנית קטנטנה המצוידת בעיתונאים ובארגון שמאל קיצוני זה לא מסתדר, צריך לתהות מי כאן הבעייתי.

***

מי שצופה בכתבה של ערוץ 10 או מדפדף בדוח "מולד", יתקשה להשתחרר מהרושם שכל עניין שמריח מיהדות, מתרבות יהודית או מערכים ציוניים מעורר שם בחילה. מי שמבקש להבין על איזה רקע צומח כל זה, חייב לראות את הקטע שבו מראה וייס מצעדי דגלים שארגנה עמותת "זהות" - עמותה המזוהה עם הציונות הדתית - ב־50 רשויות בכל רחבי הארץ, לכבוד יום ירושלים. בנקודה הזאת אתה מבין שלא הציונות הדתית מפריעה לתוכנית של קוטלר, ולא תקציבים, וגם לא נפתלי בנט. פתאום אתה קולט שלתוכנית מרכזית בערוץ ישראלי חשוב יש בעיה קשה עם זה שמלמדים את הילדים שלנו ש"ירושלים מאחדת את כולנו לנצח נצחים". שמבחינתם, גם זו חצייה של הגבול האסור. גם זו תעמולה. גם זה נפתלי בנט. "מפמפמים את החיבור הרגשי לעיר", מתלונן וייס ומבהיר בכך שהמצע הפוליטי של התוכנית שלו ושל קוטלר נע היכנשהו בין מרצ לרשימה המשותפת.

כך ממש גם כשהוא מצלם במטבח ביתם זוג הורים ש"מה שבעיקר העלה להם את הסעיף בשיעורי הזהות היהודית היה השיעור שהועבר בכיתה ב', ובו הועלה על נס מעשה הגבורה של רועי קליין זכרו לברכה, שזינק על רימון כדי להציל את חבריו ונהרג". צלצלתי למנכ"ל "זהות", איתי גרנק, כדי לשאול אותו על הסיפור הזה. "זוהי פעילות ליום הזיכרון לחללי צה"ל", הסביר. "ואם הם בוחרים להתמקד ברועי קליין, כדי ליצור רושם שאנחנו עוסקים רק בנופלים עם כיפה, אז דע לך שבשיעור מקביל אנחנו מספרים לילדים על אהוד דפנא ז"ל, בן קיבוץ מעוז חיים, שנפל במלחמת יום הכיפורים ומוכר לכולנו מהשיר 'הודי חמודי', שכתב לו סבא שלו".

***

כך או כך, בניגוד למה שתואר בכתבה של ערוץ 10, כל מה שדובר כאן עד כה הוא הכסף הקטן. גרושים. הכסף הגדול שמושקע בזהות היהודית לא זורם לשם דרך תקנה קטנה וצדדית, אלא בדרך המלך ממש. לפני שנה אישר בנט תוכנית ללימודי "תרבות יהודית ישראלית" לחינוך הממלכתי. כמעט רבע מיליארד שקלים (!) לשנה מוקצים לתוכנית הזאת. קראתי אותה השבוע בעניין רב. כשקראתי אחריה את דוח "מולד", זה שמסביר איך משרד החינוך מטמיע בתלמידים החילונים את ערכי "הבית היהודי" ומדיר את כל השאר, לא ידעתי אם לצחוק או לצחוק עוד יותר.

בפסקה בדוח "מולד" העוסקת ב"זהות", כאמור אחד הארגונים הדתיים לאומיים הגדולים שפועלים במערכת החינוך, מבכה ארגון "מולד" את מה שחסר לו בתוכנית הלימוד. "התרבות היהודית שהוא מבקש להנחיל מחדש לציבור הישראלי אינה כוללת את שפינוזה או מנדלסון, את בשביס־זינגר או נלי זק"ש, את פרויד או ארנדט", מותחים מחברי הדוח ביקורת, ומוסיפים בסרקזם: " ...יש רק זהות אחת הראויה ליהודי ויהודי ראוי לה: הזהות הציונית־דתית". ומה חסר ל"מולד" בתוכנית הלימודים? "אחד העם, ברדיצ'בסקי, י.ח. ברנר, לאה גולדברג או חנוך לוין".

האמת היא שהם צודקים. באמת לא הגיוני שילדי ישראל החילונים יצטרכו להתחנך רק לאורם של הרב יעקב אריאל והרב דב ליאור. אז הנה, חברים יקרים ב"מולד", תראו מה נותן היום משרד החינוך בתחום של תרבות יהודית ישראלית לבתי ספר חילוניים. לא ב־17 מיליון שקל. בכמעט רבע מיליארד, ובתוכנית שמבקשת "להפגיש את התלמידים הלומדים במערכת החינוך הממלכתית עם היצירה היהודית לדורותיה, עם הערכים היסודיים המגולמים בה...".

זה מה שיש בה, בתוכנית הזאת. יש בה "ואהבת לרעך כמוך", ו"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", ו"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". יש בה שירים של לוין קיפניס ופניה ברגשטיין ונעמי שמר ורבי שלום שבזי. בפרק על ערך ה"חברות" יש, לצד אגדות חז"ל, גם את יהונתן גפן ושלמה אבס ויהודה אטלס. בסוגיה של "ערבות הדדית" אפשר לקרוא בה את פרקי אבות וגם את "על שלושה דברים העולם קיים" של לאה גולדברג. כן, ההיא שהייתה חסרה ל"מולד" בתוכנית הלימודים.

במערך ליום השואה יש "יומנה של אנה פרנק" ו"האי ברחוב הציפורים" ויאנוש קורצ'ק ואהרון אפלפלד. ובפרק המרתק על "תפילה" עומדים יחד לבחירת המנהל "להיות אחד במניין" של אבא קובנר ו"הליכה לקיסריה" של חנה סנש ו"אדון עולם" ו"לו יהי" של נעמי שמר ו"למדני אלוהַי" של לאה גולדברג. כן, "מולד", שוב לאה גולדברג. מחנך שמבקש ללמד על "אהבת הארץ" יכול לעשות את זה עם קובי אוז, עם א.ד. גורדון או עם טשרניחובסקי.

על "עם ישראל" אפשר ללמוד מהרב סולובייצ'יק או ממאיר בוזגלו. אם מעניינות אתכם דמויות מפתח בעולם הנשי, יש לכם שם את ברוריה וגם את אסתר ברזאני, שהייתה ראש ישיבה בכורדיסטן. וביום הכיפורים יושבים יחד בתוכנית הלימודים ספר יונה ורבי זירא עם עמנואל לוינס. וב"תיקון עולם" תמצאו את רבי ישראל מסלנט והרמב"ם, בצוותא עם בן־גוריון ומרטין בובר וז'קלין כהנוב וחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי. וב"משמעות החיים" יש רש"י ועמנואל קנט וסארטר, ובדיון על ה"גבורה" הילדים שלכם יקראו את הנאום של יצחק רבין על הר הצופים אחרי מלחמת ששת הימים.

מאות מקורות, מהיום ומאז. משהו מהם נשמע לכם כמו הציונות הדתית? אתם מזהים ברשימה הזאת מאמץ מיסיונרי לשכנע מישהו להצביע לנפתלי בנט? הרי ברור שאם נשאל את הרב זלמן מלמד מזה ואת נשיא התנועה הרפורמית מזה למי משניהם התוכנית הזאת עושה יותר שערות לבנות, אין בכלל ספק מה תהיה התשובה. אז כמה עוד אפשר להמציא סיפורים בלי לבסס אותם על כלום?

רגע, חכו. את כל התוכנית החינוכית הזאת שפירטתי כאן מקצת ממנה - והשלים ואישר השר בנט, כשהעבודה עליה החלה אצל קודמו שי פירון - אישרה ועדת המקצוע בראשותו של פרופ' רון מרגולין. שאזכיר מי זה? מרגולין, איש אוניברסיטת תל אביב, נפסל בזמנו על ידי גדעון סער מלשמש כיו"ר הוועדה לגיבוש מקצוע "מורשת ותרבות ישראל". בראיון ל"הארץ", אחרי שעזב את המשרד, טען: "זה בגלל שאני מקורב מדי לשמאל או מזוהה עם השלטון הקודם במשרד החינוך (יולי תמיר - ק"ל)". אז עכשיו, גם פרופ' מרגולין חשוד כמי שמוביל תהליך של הדתה או של קידום ערכי הבית היהודי?

הלאה. במשרד החינוך החליטו לעודד בתי ספר לקחת את כל עשר השעות השבועיות שמממן המשרד בנושאים האלה. בין השאר, הוחלט שבית ספר שימצה את התוכנית יוכל לקבל כל שנה שתי "חוויות" מעשירות נוספות בתחום הזה. את החוויות הללו, כלומר תכנים שמועברים בדרך חווייתית ולא באמצעות שיעור רגיל בכיתה, לא מעניק המוסד החינוכי בעצמו, אלא מקבל אותן באמצעות ארגונים חיצוניים. אלה יכולים להעשיר את התלמידים בשלל נושאים הקשורים ביהדות.

משרד החינוך, מצדו, ביקש מארגונים שונים להציע תוכניות, ואישר רשימה שממנה יוכל כל בית ספר לבחור איזו פעילות שבא לו ומאיזה ארגון הוא רוצה לקבל אותה. זוכרים את האגדות על הציונות הדתית שמשתלטת על העולם? ובכן, יש היום רשימה של 118 תוכניות שבתי הספר יכולים להזמין מתוכן. עברתי על הרשימה בקפידה. משהו כמו 100 מהתוכניות הללו מוגשות על ידי ארגונים שממוקמים בצד הרפורמי/פלורליסטי של הסקאלה. יש 17 תוכניות של התנועה ליהדות מתקדמת של הרפורמים ושלוש תוכניות של מכון "שיטים" של התנועה הקיבוצית. יש שלוש תוכניות של "המכון למורשת בן־גוריון" ו־22 תוכניות של מדרשת אורנים. יש עשר של בינ"ה (התנועה ליהדות חברתית), ו־17 של אלו"ל (בית להתחדשות יהודית שהקימה רות קלדרון). האם יש פייק ניוז גדול יותר ממה שמכרו לנו השבוע בערוץ 10 ו"במולד"?

***

ועוד כמה הערות אחרונות:

1. מבחינתם של "מולד" ושל ה"המגזין" של אושרת קוטלר, הסרוגים כולם באו לעולם מאותו רחם. כל חובש כיפה הוא בהכרח מתנחל. כל בחורה שמלמדת על חג שבועות מתחזקת את הכיבוש. כל דתי לאומי הוא איש הבית היהודי. כל חבר בבית היהודי שעוסק בחינוך, חזקה עליו שמערב חינוך ופוליטיקה. 40 עמותות מאוגדות תחת "זהות", כולן פועלות מתוך הקו הירוק, ועדיין ב"מולד" מדברים על "הימין המתנחלי".

2. בפתח החוברת "תרבות יהודית ישראלית" מתנוססות כמה שורות של ברל כצנלסון. "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות... יש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור מחדש". הכל מתחיל מכאן. או שאנחנו רוצים חיבור אל הזהות היהודית שלנו, או שלא. זו נקודת הפתיחה. אחריה אפשר להתווכח על הכל.

3. ויש עוד עניין אחד שחייבים לדבר עליו. שורה אחת, בסוף המסמך של "מולד", מספרת ש"פרסום זה הופק בתמיכת הנציגות בישראל של קרן רוזה לוקסמבורג". קרן רוזה לוקסמבורג היא קרן פוליטית גרמנית. הקרן הזאת מממנת, נוסף ל"מולד", גם גופים שמפיצים תעמולה נגד מדינת ישראל וגופים שתומכים בחרם על המדינה. בין השאר מעבירה הקרן הזאת כספים גם לארגונים הדוגלים בזכות השיבה של הפלסטינים, כלומר בחיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. עכשיו תשאלו את עצמכם איזה עניין יש לגרמנים בכלל, ולקרן כזו בפרט, להתערב בסוגיית לימודי הזהות היהודית בכיתה ג' בבית הספר בחולון.

kalman.liebskind@maariv.co.il