רבות נכתב על שילוב נשים בתפקידי לחימה בצה”ל, אך מעט מדי נכתב על המחיר שמשלמות נשים המבקשות להשתלב בתפקידי לחימה. לפני כ־20 שנה, בעת ששימשתי כקצין הרפואה הראשי, החלו דיונים ראשונים בנושא. בעקבות בג”ץ אליס מילר והאישור שניתן לנשים להשתתף בקורס טיס, התרחב הדיון למקצועות לחימה נוספים. הפלוגה ראשונה של קרקל ערכה את אימוניה בחורף 2000, בשלהי תקופת כהונתי. עקבנו מקרוב אחר המשמעויות הרפואיות של האימונים וההכשרה. כבר בתחילת הדרך היה ברור כי דרושות התאמות רבות לנשים במסלול ההכשרה, כי שיעור שברי המאמץ, למשל, ברוב החילות היה גבוה הרבה יותר מאשר בקרב החיילים (עד פי ארבעה).

ברבות השנים, ובהתאם לרצונן של נשים רבות יותר להשתלב במקצועות לחימה, כחלק מהמגמות החברתיות שהניפו את נס השירות הקרבי לנשים כדגל במאבק לשוויון מגדרי, ועל רקע המחסור בכוח אדם לוחם בצה”ל בשל הרצון לאמן את מערך הסדיר והמילואים במקום להטיל עליו תעסוקות ביטחון שוטף - נפרצו המגבלות שנבעו ממחקרי חיל הרפואה. הפתרונות המסתמנים היום - הורדת רף האימונים וההכשרות, הקטנת המשקל שנתבע מכל לוחם לשאת וביטול חלק מהמבחנים הגופניים הנדרשים להסמכת הלוחם - מנסים להתמודד עם העובדות המצביעות על שיעור היפגעות גבוה מאוד של נשים בתהליכי ההכשרה לתפקידי לחימה.

לאחרונה שמענו כי גדודי החי”ר הקל ייהנו מהקלות רבות בתכולת אפוד הלחימה שנדרשים הלוחמים לשאת בגדודים המעורבים. בין השאר, פחות מחסניות. במערך האיסוף הקרבי החליט קצין החיל הראשי לוותר על בוחן המסלול ומעבר קיר, שבו נכשלו רבות מהבנות. במלחמות האחרונות לא היה צריך לעבור קירות, אמר הקצין הבכיר. מפקד זרוע היבשה, קצין אפילו יותר בכיר, אמר לעמיתי בן כספית בסוף השבוע האחרון שטנקים עם לוחמות אומנם לא יסתערו בלבנון, אבל עדיין לא ברור לו אם יצליחו לטעון פגז 120 מילימטרים לתותח (הפגז שוקל כ־25 קילוגרמים) גם אם ישובצו רק כתגבור לגדודי חי”ר קל המוצבים בבקעה, בערבה או בגבול מצרים.

רבים סבורים כי השינויים שהונהגו פוגעים ביכולתו המבצעית של צה”ל. מוקדם מדי גם לדעת אם ההקלות הללו יצמצמו את שיעור הפגיעות הגופניות בקרב הלוחמות. אבל גם הנתונים הקיימים היום די בהם להדאיג. 46% מהלוחמות סובלות מפציעות במהלך האימונים (לעומת 24% מקרב הבנים). בטירונות התותחנים מזנקים המספרים עד ל־68% בשיעורי הפציעה בקרב הבנות (פגז 155 מילימטרים שוקל כ־45 קילוגרמים). פציעות אגן מביאות ל־30% מהנשר הרפואי בקרב הבנות (בגדודים המעורבים). שיעור פגיעות האגן בקרב לוחמות גדול פי עשרה משיעור הפציעות הדומות בקרב לוחמים. הנשר הרפואי (אין לבלבל עם סמל חיל הרפואה שהוא בכלל נחש) בקרב הבנות הלוחמות בצה”ל גדול פי 2.5 מזה המוכר בקרב לוחמים.




הבדלים אנטומיים בין המינים




למה זה קורה? ההבדלים האנטומיים והפיזיולוגיים בין גברים לנשים ידועים היטב. משקל גוף נמוך יותר מגביל מראש את כושר ההעמסה על הלוחמת (המשקל שלוחם רשאי לשאת בלי לגרום לעצמו נזק ידוע מראש נקבע כאחוז מסוים ממשקל גופו). אחוזי שומן גבוהים יותר (עד 80% יותר אצל נשים) נובעים ממסת שריר נמוכה יותר (50% פחות בפלג הגוף העליון ו־30% פחות בפלג הגוף התחתון). צפיפות העצם קטנה יותר בקרב נשים (תופעה המתבטאת בריבוי פציעות, למשל שברי מאמץ), הבדלים ביכולת ויסות חום הגוף במנגנון ההזעה, המוגלובין ורמות ברזל בדם נמוכים יותר - כל אלו מוכרים וידועים. זו הסיבה למשל שבכל מקצועות הספורט, האישי והקבוצתי, יש קבוצות ותחרויות נפרדות לגברים ולנשים. וההישגים הספורטיביים הם בהתאם להבדלים הפיזיולוגיים והאנטומיים.

מה כל זה אומר בעצם? הרי גם חיילים גברים רבים נפגעים במהלך ההכשרות הצבאיות, רבים נפצעים במהלך הפעילות ואחרים גם משלמים בחייהם תמורת הזכות להגן על ביטחונה של המדינה ועצם קיומה. איש אינו מציג בפני המתנדבים לצנחנים סטטיסטיקות מדויקות על שיעורי הפגיעות הללו. איש אינו אומר להם בבסיס הקליטה והמיון: דע לך שיש לך %X לסבול מפגיעה גופנית קבועה אם תחליט להיות לוחם בצנחנים. אבל כשאנחנו משלבים יותר ויותר נשים במקצועות לחימה, חובה עלינו לוודא הסכמה מודעת להתנדבותן זו, דווקא משום ששיעורי ההיפגעות שלהן גבוהים הרבה יותר. כשם שנבקש מאדם המועמד לניתוח לחתום על הסכמה מודעת, רק אחרי שהסברנו לו את הסיכונים הכרוכים בניתוח, את הסיבוכים האפשריים, גם הנדירים שבהם, והדגשנו בפניו אם הוא שייך לקבוצת סיכון, שמגדילה את שיעור הסיבוכים. הרפואה התקדמה, ואיתה גם האתיקה הרפואית. צריך להציב אמות מידה כאלו גם כשמשתפים נשים במסלולי הכשרה צבאיים הכרוכים עבורן בסיכונים רבים.