מחר יחול יום הבטיחות בדרכים בישראל, ונושא המסגרת שנבחר להובילו הוא אחריות אישית. תאונות הדרכים נוגעות בכל אחד מאיתנו. לנוכח תחומי העיסוק שלי, בחרתי להתייחס דווקא לזווית החינוכית־חברתית של הנושא.
ההתמודדות עם תופעת תאונות הדרכים היא אחד האתגרים המשמעותיים הניצבים כיום לפתחם של מחוקקים ושל גופי אכיפה בארץ ובעולם. בישראל הן מהוות את הגורם הראשון למוות בקרב צעירים. על פי דוח משרד הבריאות העולמי, הצעירים מהווים את קבוצת הסיכון המרכזית בתאונות דרכים. מחקרים מצאו באופן עקבי כי ככל שגיל הנהג צעיר יותר, כך עולה שיעור מעורבותו בתאונות דרכים חמורות, ושיעור הנהגים המעורבים בתאונות דרכים בקבוצת הגיל 18־24 גבוה פי שניים לכל הפחות משיעורם בקבוצות גיל אחרות.
לצד גורמים נוספים עולה בבירור כי הגורם המרכזי לתאונות הדרכים הוא הגורם האנושי, או במילים פחות מכובסות: התנהגות הנהג. שיקולי הנהג, החלטותיו, התנהגותו לפני הנהיגה ובמהלכה, מצב רוחו, עייפותו, מזג האוויר, חשיכה, סמים, אלכוהול - אבל גם לקיחת סיכונים מיותרים, נהיגה במהירות גבוהה ואי־שמירת מרחק הם רק חלק מהגורמים. וזה עוד לפני שהזכרנו את מה שכבר הפך ל"מכת מדינה" - היסח דעת בנהיגה. 94% מהדוחות על היסח דעת הם בשל שימוש בנייד.
אבל תאונות הדרכים הן עוד סימפטום לתרבות החברתית הנלוזה של אני ואפסי עוד, ששוטפת אותנו ומחריבה כל פינה טובה. אחת מזירות ההתפרצות של מתחים אלו היא הכביש. מחקרים מראים כי אנשים נוטים להביע כעס במהלך נהיגה הרבה יותר בקלות מאשר בפעולות אחרות כתולדה של תחושות נתק, ניכור, אנונימיות והיעדר צורך בדין וחשבון כלפי יתר הנהגים שמאפשרת חוויית הנהיגה.
משרד החינוך מנסה לתרום את חלקו בהכנת הנער/ה לעולם הנהיגה על ידי קיום הוראת מקצוע החינוך לזהירות ולבטיחות בדרכים. אך הניסיון להטיף או לפנות לצעירים מתוך עמדה של סמכות, מלמעלה למטה, לא מתמודד עם המוטיבציות האמיתיות שמובילות להתנהגות לא אחראית בכביש, אלא מעורר פעמים רבות אנטגוניזם שממילא מאפיין את גיל ההתבגרות.
גם הניסיון להלך אימים באמצעות הקרנת תשדירים וסרטים המציגים מקרי מוות כתוצאה מנהיגה לא זהירה הוכח כלא אפקטיבי ואף כמגביר התנהגות מסוכנת. במקום זאת, היה נכון יותר להתמודד עם הגורמים הפסיכולוגיים והחברתיים לנהיגה מסוכנת בקרב צעירים: נטייתם לחפש ריגושים, יצר האימפולסיביות והשעמום, וכן רצונם לעצב את דימוים העצמי נוכח העובדה כי נהיגה מסוכנת מזכה באישור חברתי, בשונה מנהיגה זהירה ובטוחה המתויגת כ"חנונית".
מניסיוני בעבודה עם קהל צעיר, הדרך האפקטיבית ביותר להתמודדות עם תופעות בקרב צעירים היא בעזרת תהליכים חברתיים המועברים באמצעות סדנאות חווייתיות. לצד הדברים הברורים כמו מתן כלים מעשיים לשדרוג איכות הנהיגה, חובה להקנות לצעירים כלים מעשיים להתמודדות עם מצבי לחץ, לחזק בהם את תחושת האמפתיה והקשר לנהגים אחרים בכביש ולחזק את השליטה העצמית ברגעי לחץ.
נושאים כאלה יכולים לעבור בעיקר דרך מפגשים חווייתיים קבועים ובעזרת מתודות כמו דינמיקה קבוצתית, דיונים, שולחנות עגולים, משחקי תפקידים, ניתוח אירועים, סימולציות, קטעי וידיאו, סרטים, הרצאה בסגנון טד ועוד. שיטות לימוד ייחודיות אלה הופכות את הלימוד לחוויה בפני עצמה ומותירות חותם חיובי ומשמעותי על המשתתפים, המסוגל לשדרג גם את התנהלותם בכביש. הניסיון לבודד את הנהג הצעיר ולעמת אותו מול האחריות האישית מורכב ומאתגר, ומאבד את הלחץ החברתי והתמיכה שלה זקוק אדם כדי להתגבר על התרבות הפרועה שפשתה בנו.