1. מילצ'ן לא לבד: בין טובות ההנאה המיוחסות לאיש העסקים ארנון מילצ'ן בתיק 1000 (פרשת המתנות) ישנו הניסיון ללחוץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו להאריך בעשר שנים את תוקף תיקון 168 לפקודת מס הכנסה. מאז פרסום המלצות המשטרה פורסמו בנושא עובדות שגויות, או מבלבלות במקרה הטוב. ואכן, לא פשוט לצלול לעומקם של ענייני מס הכנסה בכלל, ובפרט כאלה הנוגעים לתושבים חוזרים או לעולים חדשים.



עוד לפני שנדבר על התיקון שזכה לכינוי "חוק מילצ'ן", אדגיש שגם לפניו היו זכאים ישראלים שכונו "תושב חוזר" להטבות מס, בתנאי שחיו בחו"ל לפחות שלוש שנים. ב־2008, בהסכמת ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, תוקנה פקודת מס הכנסה ונקבע מס מעמד חדש, המכונה "תושב חוזר ותיק".



תיקון 168 רלוונטי לישראלים ששהו בחו"ל לפחות עשר שנים. במקרה זה, מרגע שחזרו לארץ, הם היו זכאים לפטור על כל הכנסותיהם במדינות המוצא ומפטור מחובת דיווח על כל פעילותם בחו"ל, ובכלל זה בחברות "אוף שור" (שהוקמו לצורך תכנוני מס). הטבות מס יוצאות דופן אלה היו במקור לעשר שנים בלבד.



לאחריהן, והחל משנת 2018, התושבים החוזרים אמורים לשלם מס רגיל ולהתחיל לדווח על פעילותם בחו"ל. את זה בדיוק רצה למנוע מילצ'ן, כשביקש על פי החשדות מנתניהו לפעול להאריך את תוקף ההוראה בעשר שנים נוספות. זה לא הצליח גם בגלל התנגדותו של יאיר לפיד, ששימש עד אוקטובר 2014 כשר האוצר.



מסקרן מאוד לבחון מה יעשו עכשיו כל "התושבים החוזרים" שתוקף ההטבות שלהם עומד לפוג: האם יישארו בישראל כמצופה, או שלאחר שנהנו מהטבות המס יתעופפו לאחד ממקלטי המס האחרים בחו"ל. הערכה שלי: מרביתם יעזבו.



פלוג. הריבית לא תעלה בקרוב. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90פלוג. הריבית לא תעלה בקרוב. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



חוק מילצ'ן קודם במקור באמצעות פעילות נמרצת של עו"ד פיני רובין, הנחשב לאחד מעורכי הדין המובילים בישראל. כאמור, זה היה בתקופת אולמרט. מילצ'ן לא היה היחיד שניצל את התיקון. על ההזדמנות יוצאת הדופן התנפלו אלפי ישראלים שענו על הקריטריון "תושב חוזר ותיק". לפני עשור, כאחראי על דסק המסים ב"מעריב", כתבתי שהתיקון הפך את ישראל למקלט מס שחסך מהנישומים תשלומי מס במאות מיליוני שקלים.



מי שנכנסו למקלט המס היו אנשי עסקים ישראלים שפעלו בלונדון, בפריז או בניו יורק. לונדון הייתה עד אז עיר מקלט שריכזה את פעילותם של יזמי נדל"ן כמו יגאל אהובי, אנשי העסקים שי אגסי, עו"ד יורם יוסיפוף וסול זכאי ואיש הביטוח יוסי חכמי. עם חזרתם לישראל הם פעלו בהתאם לתיקון לחוק. הכל היה כשר ולגיטימי ובחסות רשות המסים.



יתרה מכך, בכירים במס הכנסה, כמו סגן הנציב לשעבר עו"ד גידי בר זכאי, לא הסתפקו בתיקון אלא יצאו לחו"ל כדי לשכנע ישראלים לנצל את חלון ההזדמנויות ולחזור ארצה. פיני רובין, הטבח שמאחורי הקלעים, קיבל את תיקון 168 במחיאות כפיים. עם אישורו הוא אמר לי בזמנו: "אני שמח שהמדינה יכולה כעת להתברך באנשי עסקים כמו ארנון מילצ'ן שהחליטו לעלות לישראל". עו"ד רובין הסביר בהמשך דבריו שהפיכת ישראל למוקד העסקים של התושבים החוזרים תועיל בסופו של דבר למדינה.



בעקבות פרסום המלצות המשטרה שוחחתי השבוע עם א"ב, איש עסקים ישראלי שניצל אף הוא את החוק וחזר מלונדון לישראל. הוא ביקש לשמור על עילום שמו והסביר שתיקון 168 היה מבחינתו חלום פיננסי רטוב והזדמנות יוצאת דופן לניצול תכנוני המס. זה אפשר לישראלים להמשיך לנהל בחו"ל את נכסיהם באמצעות חברות "אוף שור" ולא לשלם מסים בישראל: משהו בסגנון ללכת עם ולהרגיש בלי. רשויות המס הזרות היו מתוסכלות מכך שהן לא יכלו לקבל שום פיסת מידע על בעלי החברות שבשטח שיפוטן.



לאחר מינויו של משה אשר למנהל רשות המסים נעשו מספר ניסיונות להחזיר את הגלגל לאחור ולמזער את הנזק. ישראלים שניצלו את תיקון 168 זומנו לרשות והתבקשו להוכיח שהם אכן תושבי חוץ לכל דבר ועניין, ושמרכז פעילותם אכן היה בחו"ל. אם התברר שהתושבים החוזרים החזיקו במשרד קבוע בישראל, הם נפסלו ולא היו זכאים להטבות המס.



כל אותן שנים ניסו ברשות המסים לצמצם באמצעות הליכי חקיקה את היקף ההטבות, שהחשובה שבהן הייתה הפטור מדיווח לרשויות המס בחו"ל. חוקי הלבנת ההון במדינות אירופה ובארה"ב הפכו לקשוחים, ובין המדינות נחתמו אמנות מס והסכמים לשיתוף פעולה לאיתור תכנוני מס. ישראל הייתה יוצאת דופן. אלא שיוזמות החקיקה שהוכנסו להליך אישור מקוצר באמצעות "חוק ההסדרים" הוכשלו בוועדת הכספים, או שהוצאו ברגע האחרון מהחוק.



ח"כ ניסן סלומינסקי, ששימש כיו"ר ועדת הכספים בתקופה הרלוונטית, נזכר: "היוזמה לשינוי סעיפים משמעותיים בחוק הגיעה לוועדה ונפלה. לפי מיטב זיכרוני, הסיבה לכך לא הייתה לחצים משרת הקליטה או מגורמים פוליטיים אחרים, אלא בשל פניות מתושבים חוזרים שטענו שביטול ההטבות יפגע בהם".



תיקון 168 לפקודת מס הכנסה יצא לדרך ב־2008, והפטורים השונים והמשונים יתבטלו השנה. כמאמר הקלישאה, הזמן עובר מהר כשנהנים. הגענו ל־2018, וזה הזמן לחישוב מסלול מחדש. מילצ'ן נכשל במאמציו להאריך את תוקף החוק, והטעות שלו הייתה הניסיון לעשות את זה באמצעות מי שהוגדר כחברו, נתניהו. לו היה מצליח, המהלך היה מיטיב איתו כמו גם עם אלפי ישראלים אחרים, אלא שבשלב זה הוא משלם את המחיר. במרוצת השנה אמורים "התושבים החוזרים" לשלם מס ולדווח על פעילותם כאחרון הנישומים.



ומה אומר על כך בתגובה עו"ד בועז בן צור, בא כוחו של מילצ'ן? "את התיקון לחוק לא יזם נתניהו, אלא אולמרט. החשדות הנוגעים למילצ'ן מתמקדים ברצונו להאריך את החוק בעשר שנים כפי שגם אחרים ניסו לעשות. גם אנשי רשות המסים דנו במשך אותה תקופה בתנאים להארכת תוקף החוק. אין כאן שום דבר חריג".



2. מדד אי־הוודאות: מדד המחירים לצרכן לחודש ינואר 2018 שפורסם אתמול היה שלילי, בגובה של 0.5%, והפתיע אנליסטים שחזו מדד גבוה יותר. מה שלא פחות מפתיע הוא מדד הדיור, שצנח בנובמבר־דצמבר ב־0.7% בהשוואה לחודשיים שקדמו לכך.



נאמר בזהירות כך: משה כחלון יכול להתחיל לחייך. יש לו כל הסיבות לכך. מדד הדיור יורד זה החודש השלישי ברציפות. מדד מחירי הדירות החדשות ירד ב־1.2%, מכיוון ששפע הפרויקטים של “מחיר למשתכן" מתחיל להשפיע. ועדיין, כמה חסידות אינן מבשרות את בוא האביב.



הגורמים שהשפיעו על מדד ינואר השלילי היו הירידה העונתית של כ־9% במחירי ההלבשה וההנעלה (אם תרצו, זה אחד הביטויים לקריסת רשתות האופנה), הירקות וסעיפי הבידור.



כזכור, האינפלציה ב־2017 הסתכמה ב־0.4%. זו השנה הרביעית שבנק ישראל אינו משיג את יעד האינפלציה הממשלתי. האם השנה הקרובה תהיה החמישית? בדוח המדיניות המוניטרית שפורסם אתמול העריכו אנשי חטיבת המחקר כי האינפלציה תחזור ליעדה במהלך השנה.



לאור מדד ינואר 2018 ניתן לומר: אשרי המאמין. המדד התפרסם בצל המחלוקת על שיטת המדידה של הלמ"ס, שכללה טעות של סטייה בחישובים. ברמה הגלובלית בכלל ובארה"ב בפרט נרשמו סימני התעוררות אינפלציונית, והמדד האמריקאי עלה בינואר במחצית האחוז. בהתאם לכך גדלו הציפיות להעלאה מהירה יותר של הריבית, שהביאה להתחזקות הדולר בעולם, וגם בישראל, ב־2.5% מתחילת 2018. אלא שהשער היציג נמוך מעוצמת הכלכלה הישראלית. אף שבעולם כבר פצחו בחגיגות עליית המחירים והריבית, אצלנו סימני השאלה נותרו בעינם, בוודאי בעקבות פרסום המדד.



מחירי הדלק עברו לירידות לאחר שמחיר החבית כבר חצה את ה־70 דולר. הממשלה והאוצר עושים הכל כדי להוריד את יוקר המחיה בסעיפים כמו תעריפי החשמל, המים ופתיחת הייבוא לתחרות. הם גם לוחצים במישרין (הליכי חקיקה) ובעקיפין (הפיקוח על הבנקים) על גופים עסקיים להוריד תעריפים. מאידך, הכלכלה חזקה, המשק בצמיחה (3.4% ב־2018), והשכר הריאלי העולה מבטיח את המשך חגיגת הקניות. התקציב ל־2019 אושר השבוע בקריאה ראשונה (שר האוצר יציג ביום ראשון את התקציב בוועדת הכספים) - וכל אלה יוצרים ודאות מקרו־כלכלית.



בהתחשב בכל אלה, ההערכה הנפוצה היא שגם 2018 תהיה שנת אין־פלציה. בבנק לאומי העריכו השבוע שהאינפלציה ב־2018 תעלה בחצי אחוז בלבד. עפר קליין, ראש אגף כלכלה בהראל ביטוח, העריך השבוע שהאינפלציה תסתכם ב־0.7%.



קליין העריך שמדד ינואר יירד ב־0.4% וכמעט צדק. גם הוא חושב שיעד האינפלציה לא יושג גם ב־2018 ושהאפשרות לעליית הריבית רחוקה מתמיד. בניגוד לציפיות והערכת מחלקת המחקר של בנק ישראל מאתמול, הריבית לא תעלה בקרוב ואולי לא ב־2018 כולה. זה לא יקרה כל עוד השער היציג משייט סביב רמה של 3.5 שקלים עם אינפלציה שלילית. ריבית נמוכה של 0.1% יוצרת תמריץ להמשיך לקחת סיכונים ואת המשך ניפוח בועת המחירים בבורסה. תשואות קופות הגמל שחטפו בפברואר מכה לא פשוטה יחזרו במהרה להתאושש.



מה שבכל זאת משמח במדד הנוכחי הוא שלמרות הריבית האפסית והיעדר חלופות השקעה, רוכשי הדירות הפנימו ששוק הדיור מנופח וששווה להם לשבת על הגדר.



3. מהפכת סל הקניות: משהו לא שגרתי פוקד בחודשים האחרונים את ענף הקמעונאות בכלל ואת שוק המזון הישראלי בפרט. לאחר שנים שבהן היה רמי לוי הילד השובב של הענף, מסתמנת מלחמת הכל בכל: האונליין תופס נתח הולך וגדל מהפעילות. המכולות המסורתיות מרימות ראש. סל הקנייה משתנה. הרשתות הגדולות ובראשן שופרסל משיבות מלחמה, מה שמוביל את השוק והצרכנים למחוזות שלא היו מוכרים עד כה.



אברכהן. צילום: סיון פרג'אברכהן. צילום: סיון פרג'



לא במקרה הזכרתי את שופרסל, שכן השינויים הדרמטיים שבהובלתה הפכו אותה למושא להשמצות מצד המתחרים. היא דורכת על יותר מדי יבלות. היא מפעילה לחץ פיזי לא מתון. כשמאלצים ספקים בניו־פארם שנרכשה על ידה להוריד מחירים, זה לא עובר בשקט. כשמתחילים בשיווק קולה מתוצרת טורקיה תוך חיתוך מחירים, סביר להניח שבקוקה קולה ישראל לא רווים נחת. כשמועדון שופרסל מתנתק מלאומי קארד ועובר למתחרה כאל, זו רעידת אדמה פיננסית רבת־עוצמה שמתרחשת אחת למספר שנים. כשמייבאים תחליפי חלב לתינוקות המתחרים בנוכחיים, ההתקפות אינן מאחרות להגיע.



כל זה נולד בעקבות המחאה החברתית מ־2011, שאילצה את מנכ"ל הרשת איציק אברכהן לחשב מסלול מחדש, לאחר ששובץ במקום של כבוד בדיר החזירות העסקית. כדרכם של חוזרים בתשובה, הוא עשה את המהפך בצורה קיצונית יותר: יותר מהר, יותר חזק ויותר גבוה, כמאמר המתחרים באתלטיקה. הוא הפך לתלמיד מצטיין לענייני יוקר המחיה. הלימון הפך ללימונדה. המלחמה האינסופית במתחרים הפכה למבצע הושטת היד לצרכן, הכל כמובן על בסיס שיקולים עסקיים.



המותג הפרטי, הנמכר בהנחה של עשרות אחוזים, היה רק ההתחלה. זה נמשך בשלל יוזמות עסקיות שהפכו את שופרסל למחליפתו של רמי לוי (שבשיאו זכה להדלקת משואה) ולרובין הוד הקמעונאות התורן. לכן היה מפתיע לגלות שאברכהן הצטרף לרשימת החותמים על העצומה מהשבוע בנושא המאבק ברגולציה. בדיעבד הוא מודה בטעות שבעצם החתימה, וימצא את הדרך לתיקונה.



אל תתבלבלו: שופרסל היא חברה עסקית לכל דבר ועניין. אלא שכמי שמובילה את שוק הקמעונאות עם נתח של 17%, לא כולם בשוק, בלשון המעטה, זורמים עם השיגעונות של המנכ"ל. יותר ויותר גופים עסקיים נפגעים מפעילותו, אבל הצרכן אינו אחד מהם. להפך - הוא נהנה מהתחרות ומהורדת המחירים, וזה מתכתב בדיוק עם מדיניות משרד הכלכלה. כרטיס המועדון שופרסל אפשר כניסה לעולמות חדשים כמו נופש ותיירות בשיתוף גוליבר. בקרוב ישווקו מוצרי ביטוח. היקף הפעילות במותג הפרטי גדל משמעותית. רשת ניו־פארם נרכשה, מה שיאפשר תחרות גם במוצרי הטואלטיקה. המיזם "קאש אנד קרי" לעבודה מול מכולות נפתח, ויש עוד בדרך.



"יצאנו מהמחאה החברתית חבולים. התובנה העיקרית ממנה היא ששופרסל לעולם לא תתעסק בתחום צר אחד בלבד אלא תרחיב את בסיס העסקים כמקובל ברשתות גדולות בעולם. אנחנו הפתרון להגברת התחרות ולא הבעיה", אומרים בהנהלת הרשת.



מה צפוי בהמשך? החברה מתמקדת בבנייתה המחודשת של רשת ניו־פארם. לקראת המחצית השנייה של 2018 תצא שופרסל בהצעות ערך שיגבירו את


התחרות מול סופר־פארם המתחרה. בחודשים הקרובים יושלם שדרוג מערכת ההזמנות בדיגיטל דרך הקמת מחסן לוגיסטי אוטומטי, שיקפיץ את רמת השירות. שיתוף הפעולה עם 6,000 בעלי מכולות פרטיות יועמק, ועלות המוצרים תוזל. הרשת תצא בקרוב במהלך הנוגע לתחום המזון לתינוקות והפעם בנושא כשרות.



אז נכון שרבים לא אוהבים שדווקא מובילת שוק היא ששוברת את הכללים. מוקדי הכוח לא מרוצים, אבל אנחנו מעוניינים בהגברת התועלת לצרכן. זה כולל את המחיר ואת רמת השירות, ואין ספק שהרשת תורמת לכך.



4. מי ראוי לשלוט בבזק: למרות המתיחות בצפון, סיפורי ביבי ותקציב המדינה שאושר בקריאה ראשונה, בזק לא ירדה מהכותרות גם השבוע. בצדק. גורלה של ענקית התקשורת אמור להטריד את הנושים וגם את בעלי המניות. אבל את הציבור הרחב נוטים לשכוח. אנחנו כצרכני התקשורת חייבים לשאול אם בעל הבית החדש של החברה יהיה איש עסקים מוכר שיעניק להנהלה את מרווח הנשימה הנדרש לניהולה, או אורח לרגע שלא יביא בחשבון את האינטרסים של הצרכן ויתעניין אך ורק בשורה התחתונה של דוח הרווח וההפסד.



מבחינתי, כל המתמודדים על רכישת בזק ראויים עד שלא יוכח אחרת. אך אולי יש ראויים ומוכרים יותר, שבחשבון הרווח וההפסד של הצרכן יהיו עדיפים.


כרגע הרוח נושבת לכיוונם של האחים סיידוף. הדירקטוריונים בבנקים אישרו השבוע שתנאי העסקה שלהם הם הטובים ביותר ושרמת הוודאות לביצוע עומדת בקריטריונים. סביר להניח שהאחים גם ימשיכו בשיתוף פעולה עם שאול אלוביץ', הבעלים הנוכחי, במתכונת שעדיין לא נקבעה. ביום שני הקרוב תכונס אסיפת הנושים כדי להחליט אם אכן מדובר בהצעה הטובה ביותר ואולי גם הזוכה. אלא שגם במכרז בזק־יורוקום זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, ועל הפרק מונחת הצעה נוספת של האחים צחי וחן נוימן, בשיתוף איש העסקים הבריטי אלי הורן.



אלשטיין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90אלשטיין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



מיודענו אדוארדו אלשטיין, הבעלים של דיסקונט השקעות, רצה מאוד לרכוש את בזק וזה הפך עבורו כמעט לאובססיה. אלא שדרישת הבנקים ממנו להפקיד ערבות של 200 מיליון שקל שתחולט במקרה וייכשל גרמה לו לוותר ולפרוש מהמרוץ. אתמול לפנות ערב הוא הודיע על כך. חבל: מבין כל המועמדים לרכישת בזק דווקא אלשטיין היה המתאים ביותר. עד לפני חמש שנים הוא היה זר לחלוטין, אבל כיום נחשב למוכר. הוא חתול שיצא מהשק, וסדר היום שלו ברור. כשנחת באי.די.בי לפני חמש שנים, הוא התקבל בחיבוק על ידי התקשורת. הוא והפירמידות הזרות שהביא איתו התקבלו בזרועות פתוחות, ובלבד שנוחי דנקנר, הנמסיס של "דה מרקר", יעוף מאי.די.בי. אלא שחיידק הפירמידות והריכוזיות ממשיך לקנן בתקשורת. אותם גורמים בדיוק התחילו ליידות באלשטיין אבנים.



כיום, לדידם של אחדים, הוא פרסונה נון גראטה במערכת העסקית בכלל ובעסקת בזק בפרט. איך זה קרה? אולי בגלל מספר תעלולים משפטיים שאפשרו לו לשרוד את שיגעון הרס הפירמידות, או אולי משום שנלחם ברגולטור שהחליט לשלול ממנו את הבעלות על כלל ביטוח. בדיעבד הוכיח אלשטיין שהוא יודע דבר או שניים בהתנהלות עסקית. עם כניסתו לאי.די.בי הוא לא ערף ראשים, השאיר את מרבית המנהלים והשתמש בחברה כמנוף להגברת התחרות. זה קרה בשופרסל (כפי שכבר ראינו), בסלקום (באמצעות סלקום TV) ובתחומי הנדל"ן. זה היה קורה ללא ספק גם בתחום הביטוח (דרך כלל ביטוח), אלמלא חוק הריכוזיות שהפקיע ממנו את האפשרות להמשיך לשלוט בה.



כאמור, מבין שלל המועמדים דווקא אלשטיין היה המוכר יותר, לפחות מבחינת הפן הצרכני. כעת נותרו במרוץ שני מועמדים בלבד, אבל אין לשלול את האפשרות שברגע האחרון יצוץ מועמד נוסף.



[email protected]