1. חודש מאי הממשמש ובא מדיר שינה מעיניהם של ראשי מערכת הביטחון בישראל ובמדינות נוספות באזור. רצף אירועים אקראי שמתכנס לחודש זה ויכול לשמש כדלק לגחלים הלוחשות ממילא באזורנו, גורם לדאגה ולערנות שיא. מסורתית היה זה דווקא חודש ספטמבר שהדאיג אותנו מעת לעת, וכעת זהו חודש מאי. האלוף (במיל') עמוס ידלין הגדיר אותו השבוע כ"מסוכן ביותר מאז 1967". חלק הסכימו ואחרים הסתייגו, אבל החודש הבא מחייב מעקב, זהירות, ערנות ומוכנות בכל הזירות.

בחודש הזה תשתלב העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים עם יום הנכבה, שבו "הבטיחו" הפלסטינים בעזה אירוע גדול של צעדת השיבה.

אלו שני אירועים שיביאו את צה"ל לכוננות שיא, גם בגבול עזה וגם ביהודה ושומרון ובירושלים המזרחית, והמטרה היא למנוע מעבר מעזה לישראל ולדכא במהירות הפרות סדר וטרור ביהודה ובשומרון במינימום נפגעים פלסטינים.

בזירה הצפונית מרחפת עדיין ההבטחה האיראנית ל"תגובה צבאית כואבת" נגד ישראל בעקבות התקיפה בבסיס T4 והרג החיילים והמפקדים האיראנים. אולם מוקד המתיחות נמצא דווקא בוושינגטון, בהחלטה הצפויה של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ על ביטול או שינוי בהסכם הגרעין עם איראן. השבוע הקצין טראמפ את התבטאויותיו נגד טהרן, ואיים עליה בצעדים "שלא הרבה מדינות חוו".

צעדת השיבה בעזה, שבוע שני . צילום: AFPצעדת השיבה בעזה, שבוע שני . צילום: AFP

טראמפ, שדעתו על הסכם הגרעין ידועה, מתקומם נגד המסרים המאיימים ששולח אליו שר החוץ האיראני מוחמד זריף מבימת האו"ם ("הכל או לא כלום") וממנהיגי אירופה שעולים אליו לרגל לבית הלבן ומבקשים שלא יפגע באיראן מחשש לסנקציות שיגבילו מכירות ענק של תאגידים גרמניים וצרפתיים. השבוע קשר טראמפ את הנוכחות הצבאית האיראנית בסוריה ואת תמיכתה בטרור לפרויקט הגרעין, והחלטתו באמצע מאי היא קריטית עבור איראן והאינטרסים הכלכליים והביטחוניים שלה. וכך מוצאת עצמה ישראל יחד עם סעודיה, תומכת בנשיא האמריקאי בביטול או בשינוי הסכם הגרעין מול מדינות אירופה שעדיין לא התעוררו לגמרי ולא הפנימו די את הקשר בין איראן לטרור האסלאמי שמאיים על בירותיהן ועוד יכה בהן בחומרה.

ההחלטות שיתקבלו בוושינגטון על איראן ומימוש ההחלטה שכבר התקבלה ותיושם בקרוב על העברת השגרירות, יחד עם יום הנכבה והפנקס האיראני הפתוח בסוריה - מחייבים את הקבינט ואת צה"ל וקהילת המודיעין לערנות ולמוכנות גבוהות ואת שרי הממשלה ללשון נצורה. השבוע, כששמעתי את נתניהו מאיים על טהרן, חששתי לרגע שהוא דווקא מצפה לתגובה איראנית כלשהי כדי שיוכל עם שר הביטחון אביגדור ליברמן לנצל את חלון ההזדמנויות ואת הממשל התומך בארה"ב לתקיפת הכור, כמו שעשו לפניו מנחם בגין ואהוד אולמרט. אבל אז נזכרתי שנתניהו בתחום הזה דווקא הססן (באופן חיובי) וקצת נרגעתי.

2. סאגת הארכת כהונת מפכ"ל המשטרה או הרמטכ"ל לשנה רביעית היא מכשיר פסול בידי ראש הממשלה והשרים להכפפתם לרצון הפוליטיקאים ולתועלתם, ואין בו שום היגיון ממלכתי או מקצועי או אחר. זהו כלי מושחת של הפוליטיקאים לאכוף את רצונם על לובש המדים הבכיר. היה זה דווקא היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שהבין את פוטנציאל הנזק כאשר בשנת 2007 כפה על ראש הממשלה אהוד אולמרט ועל שר הביטחון עמיר פרץ להחליט מראש על משך כהונת הרמטכ"ל ללא הארכה. כך מונה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לארבע שנים מראש.

בניגוד לרמטכ"ל ולמפכ"ל, תקופת כהונתם של ראשי המוסד והשב"כ קצובה ומעוגנת בחוק. המפכ"ל והרמטכ"ל נתונים לחסדיהם, גחמותיהם ותכסיסיהם של הפוליטיקאים. החלטת היועמ"ש מזוז החזיקה מעמד רק קדנציה אחת. לקראת מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל ולאחריו בני גנץ, שכנע שר הביטחון אהוד ברק את נתניהו ואת הממשלה לחזור למודל של שלוש שנים, ולאופציית הארכה של שנה. כשנכנס לתפקידו כשר ביטחון מצא עצמו ברק עם רמטכ"ל שכהונתו נקבעה מראש לארבע שנים, ללא אפשרות לשחק איתו ב"הארכה", והוא מצא דרכים חלופיות בדמות אי־הארכה לשנה חמישית, שלא הייתה ולא נבראה. בכל מקרה, זוהי רעה חולה.

לחץ מצד הפוליטיקאים. רוני אלשיך, צילום: פלאש 90לחץ מצד הפוליטיקאים. רוני אלשיך, צילום: פלאש 90

אפשר לתאר בהזדמנות כיצד הוארכה כהונתו שלמפכ"ל כזה או אחר בשנה רביעית, ומה נתן בתמורה לדרג הפוליטי. אבל מדובר בעניין עקרוני ופסול, שמן הראוי שיונח לפתחו של היועמ"ש ושל המחוקק שיסדיר את העניין, יבטיח יציבות במערכות הביטחון ואכיפת החוק וימנע את הזחילה של לובשי המדים לפוליטיקאים בבואם לבקש הארכה.

בהקשר הזה יצוין שר הביטחון אביגדור ליברמן, שמיד לאחר שנכנס לתפקידו והרבה לפני הזמן המיועד, הודיע ביבושת ובפשטות כי הרמטכ"ל יכהן ארבע שנים מלאות והבטיח יציבות במטכ"ל והבשלת תהליכים ארגוניים ומבצעיים.

3. הטרור החקלאי המתפשט והמכה בחקלאים שבקיבוצים ובמושבים אינו זוכה עדיין לתשומת הלב הציבורית, התקשורתית והפוליטית הראויה. בגבול הצפון מציתים אלמונים ציוד מכני יקר ערך, בדרום מציתים מתבן תבואה, פה ושם שורפים ציוד, גונבים עדרים, עוקרים כרמים וגורמים נזק עצום, כלכלי ומורלי ליישובים לאורך קווי הגבול בצפון ובעוטף עזה.

הטרור החקלאי מאיים להפוך למכת מדינה ולהוות מודל חיקוי לגורמים עוינים, לביצוע פיגוע קל ונגיש בשדות ובמטעים. הטיפול בעניין זה הוא חשוב, לאומי ודחוף, ומחייב שילוב ידיים של משרדי החקלאות, המשפטים, ביטחון הפנים ומשרד הביטחון עם היועץ המשפטי, הצבא, השב"כ והמשטרה. בשבוע הבא, ביוזמתו של ח"כ איתן ברושי, תתכנס ועדת הפנים לדיון דחוף בנושא, אולם נדרשים בסוגיה זו החלטות וצעדים אופרטיביים מיידיים, בטרם יהיה מאוחר.

מכת מדינה. הצתה ביסוד המעלה. צילום: מוליק המר, סוכנות ג'ינימכת מדינה. הצתה ביסוד המעלה. צילום: מוליק המר, סוכנות ג'יני

4. "הקברניטים" של רביב דרוקר בסיוע רותם שדות היא סדרת מופת חשובה לדברי ימי המדינה, ומבחינתי היא מקבילה ל"עמוד האש" של יגאל לוסין ששודרה בערוץ הראשון. אינני מגזים. הסדרה מאפשרת לדור הצעיר להכיר את מי שעומדים מאחורי שמותיהם של הרחובות המרכזיים ואת פועלם. לוותיקים יותר מאפשרת הסדרה להכיר גם חולשות, שערוריות ואנקדוטות שמערכת הניקוז שבנתה כאן מפא"י לא אפשרה את הצפתן אל כותרות העיתונים בזמן אמת.

בעשורים הראשונים לא היו כאן אינטרנט ורשתות חברתיות, והסדרה מתקנת את המעוות ומשלימה את הדמויות, פועלן, עוצמתן וחולשותיהן. היתרון של "הקברניטים" הוא שהיא לא סדרה מעונבת ומכופתרת ולא מלווה בקריינות פומפוזית. זוהי סדרה שעוד תשודר כאן שנים בשידורים חוזרים, וטוב מאוד שהערוצים המסחריים לא משאירים את הדברים החשובים באמת רק לערוץ הציבורי.

5. אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה נקראתי ללוח בכיתה וקראתי בקול רם מתוך הספר, מול המורה והתלמידים. עברתי את זה יחסית בשלום. כעת החליט שר החינוך לחזור ללימוד העברית גם דרך קריאה בספרים, והוא מתכוון לסייע גם לתלמידים וגם להוריהם לפתח מיומנויות קריאה מספרים בעידן של השתלטות המסכים, כיאה לעם הספר.

לאחר שהצליח בעניין לימודי המתמטיקה וכשהוא ניגש לעברית, אני מציע לנפתלי בנט לשים דגש גם על לימודי הערבית. גם אם בנט יהיה פעם ראש ממשלה, נהיה מוקפים בערבים. אולי יהיה כאן שלום (ואולי לא), אבל ערבית אנחנו צריכים לדעת לדבר, ויפה שעה אחת קודם.

6. "בניהו, ברוך הבא לשוק. אני חייב לומר לך שבמציאות אתה נראה טוב יותר מאשר בטלוויזיה, תרים איתי כוסית לחיים?".

בן שיחי, בשנות ה־30 לחייו, פגש אותי השבוע בשעת ערב מאוחרת בפאב במחנה יהודה וחתר לשיחה.

"מה אתה עושה?", שאלתי והוא השיב: "אני עכשיו מתחזק, לומד תורה, מתכונן לגאולה".

"ופרנסה?", שאלתי.

"פה ושם, ייבוא וייצוא".

"ומה יהיה?", המשכתי.

"אלוהים שלח אלינו את ביבי נתניהו", הגיב, "הוא מלאך ששומר עלינו. אנשים שלא מבינים את זה מתנפלים עליו בגלל שמפניות וסיגרים, ולא מבינים שביבי נשלח לכאן להביא לנו את הגאולה ואת תחיית המתים. אלוהים יעזור לו גם מול איראן, היא תושמד לבד ללא מלחמות גוג ומגוג".

"אתה ערוך כאן בשוק לתחיית המתים?", הקשיתי.

"בטח, בטח", הוא השיב.

הרמנו כוסית וסיכמנו שאנחנו מחכים יחד לגאולה.

7. נהייתי הרבה יותר נדיב במתן טיפים למלצרים ומלצריות מאז שענבל הקטנה שלי התחילה לעבוד לפני כחודש כמלצרית ב"אלה פטיסרי", קפה וקונדיטוריה שפתחה בת קיבוץ שלי לשעבר בעמק חפר. אם אתם נקלעים במקרה למקום, תהיו נחמדים לענבל, כדי שלא יהיה לכם עסק עם אבא שלה.

שבת שלום.

avi@bnayahu.com