למה בחר בה דוד המלך לפני 3,000 שנה לקבוע בה את בירת ממלכתו? ההסבר המקובל הוא שירושלים לא נחלקה בין השבטים בימי מסעי הכיבוש וההתנחלות של יהושע. היא נותרה בידי הכנענים. ורק אחרי מות שאול ובניו בגלבוע, כשבאו כל שבטי ישראל להמליך את דוד גם עליהם, יצא דוד לכבוש את יבוס מידי הכנענים ולהפוך אותה לירושלים, לבירת הממלכה המאוחדת. 33 שנים מלך בירושלים, ובנו שלמה - 40. ואחריו התפלגו ממלכות יהודה וישראל, אך מלכות בית דוד בירושלים נמשכה כ־420 שנה, עד חורבן הבית הראשון. לאחר שיבת ציון ובניין הבית השני שוב זכינו בה לתקופה של עצמאות מדינית בימי בית חשמונאי, כ־150 שנה. חורבן העיר בימי המרד הגדול ושריפת בית המקדש השני היו לאסון מכונן בתולדות העם, ולאחר כישלון מרד בר כוכבא לא הייתה לנו עצמאות מדינית כמעט 2,000 שנה, עד קום מדינת ישראל.

בימי מלחמת העצמאות נפלה העיר העתיקה בידי הלגיון הירדני וממלכת ירדן שלטה בה 19 שנה. בן־גוריון התעלם מכוונת האו”ם לבנאם את ירושלים והכריז עליה בירת ישראל. כעבור 19 שנה, במלחמת ששת הימים, שוחררה העיר ואוחדה. ומאז, כבר 51 שנה, ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל, הולכת וגדלה ומתפתחת ומשגשגת כפי שלא הכרנו בהיסטוריה שלנו. רק בית מקדש בהר הבית עוד חסר בה לתמונת הגאולה השלמה שחזו נביאי ישראל.

3,000 שנה של היסטוריה לעם ישראל בירושלים. אז איך זה שדווקא ל־19 שנות שלטון ירדן במזרח העיר מתגעגעים רבים מאנשי השמאל בארץ? מה הופך כיבוש זר של ירושלים שלנו, ששום מדינה זולת פקיסטן לא הכירה בו, למקודש בעיני אלו הרואים דווקא ביהודים כובשים במולדתם? איך זה שהשמאל הקיצוני לא התייאש עדיין מתוכניותיו לחלק את העיר, להפוך את מחציתה לבירת פלשתין? באילו תירוצים לא החביאו את תוכניותיהם לפרוק מעל גבם את משא ההיסטוריה היהודית ולהסתפק במערב העיר, ואולי בתוספת זכות תפילה ל”דתיים” בכותל? דמוגרפיה וכלכלה, ביטחון ו”קדושה לשלוש הדתות” - כל אלו מגויסים יום־יום לשכנע את אזרחי ישראל כי “לטובתנו” עלינו להיפטר מ”הכפרים הערביים” שסופחו לירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. איך הפכו בעיניהם 19 שנים של כיבוש זר, חלוקה, חוסר ביטחון ואי־יציבות למשאת נפש ולדגם להסדר נכון ויציב ומועיל, כשברור לכל אדם ישר כי מלחמת ששת הימים הייתה למעשה המערכה האחרונה של מלחמת העצמאות; בששת הימים הסתיים לצמיתות הפרק הקצר, הלא נורמלי הזה של עיר חצויה.

כלום לא יעזור להם, לכל דורשי חלוקתה מחדש של ירושלים. יש פתרונות לבעיה הדמוגרפית (למשל מועצה אזורית ערבית בריבונות ישראל), ומי שמנסה להפחיד אותנו שעוד מעט קט יהיה ראש עיר ערבי - יצטרך לחפש תירוץ אחר לביטוי תסביך הגטו שלו, הרוצה לשוב לימי ירושלים המחולקת, השסועה, היושבת בדד ובלבה חומה, ועליה צלפים ערבים. אל זה מתגעגעים יהודי הגטו, שאינם מסוגלים להכיל ממלכתיות ישראל בירושלים השלמה. יש גם פתרונות לבעיות הכלכלה, והבנייה הבלתי חוקית, והחינוך וההזנחה רבת־השנים במזרח העיר. ממשלת ישראל הקצתה ביום ירושלים שני מיליארד שקלים לפיתוח ו”ישראליזציה” של מזרח העיר; לשינוי מערכת החינוך הערבי לשנאה, לאכיפת חוק, לשיפור תשתיות. עשרות מיליונים הוקדשו גם לחפירות ארכיאולוגיות לחשיפת נדבכי בית ראשון ושני בעיר העתיקה וסביבה, ורכבל אל שער האשפות ועוד קווי רכבת קלה - כל אלו לצנינים בעיני כל הרוצים בחלוקת העיר. ממש כמו שהכרת טראמפ בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות גרמו להם לדיכאון עמוק .

ירושלים חזקה מכל אויביה מבית ומחוץ. אפילו מכל האדישים לה. וכיוון שהיא שלנו ורוב מכריע של העם מתנגד לחלוקתה, היא גם תציל אותנו מכל מיני ניסיונות לחלק את הארץ ולהקים בלבה מדינת אויב. כי הערבים לא יסכימו לשום “מדינה” אם לא תכלול את ירושלים. ואת זה לא ניתן להם לעולם. למה? ככה. לגמרי פשוט: היא שלנו.