לפני שבועיים חשפנו כאן סדרה של ניגודי עניינים שבהם מצויה שופטת בית המשפט העליון ענת ברון. חומרים שהגיעו לידי "מעריב־סופהשבוע" מאז הפרסום לימדו שמדובר בפרשה רחבה וקשה הרבה יותר, ואלה עיקריה בתמצית: בשנת 2014 דחתה השופטת ענת ברון חמש תביעות ייצוגיות נגד מפעל הפיס תוך כדי שהעניקה למפעל הגנה מרחיקת לכת שתשמש אותו גם בפני תביעות עתידיות. באותה שנה תרם מפעל הפיס כספים למוסד המוזיקלי שבראש הוועד המנהל שלו עמד בעלה של השופטת, ושבו מונצח בנה.

בתשובה על קובלנה שהוגשה נגדה על רקע זה נדרשה ברון להסביר לנציב התלונות על השופטים את מהות קשריה עם המוסד, והסתירה ממנו חלק מהפרטים. נציב הקבילות, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר ריבלין, דחה את התלונה נגד השופטת ברון, מבלי לפסול את עצמו ומבלי לגלות למתלונן שהוא עצמו מכהן בתפקיד בכיר באחד ממוסדות מפעל הפיס.

ולסיפור בהרחבה. לפני 15 שנה, אחרי שנרצח בנה של השופטת ברון בפיגוע, החליטו הוריו להשקיע מכספם וממרצם להנצחתו בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה שבו למד. הם הרימו לטובת המוסד תרומה של יותר מחצי מיליון שקלים, גבי - בעלה של השופטת - הפך ליו"ר הוועד המנהל של המוסד, ומדי שנה עורכים בו בני הזוג קונצרט וטקס חלוקת מלגות לזכר הבן, שאולם קונצרטים בקונסרבטוריון נקרא על שמו.

כדי להמחיש כמה רבה מעורבותם של בני הזוג ברון בקונסרבטוריון, הראינו כאן ששיעור גבוה מהתורמים למען פעילותו הם קרובי משפחותיהם, חבריה של השופטת מבית המשפט העליון שבו היא מכהנת היום, עמיתיה מבית המשפט המחוזי שבו כיהנה בעבר, וכן שורה של משרדי עורכי דין ושל עורכי דין פרטיים. חשפנו כאן כיצד, למרות חשיבותו הרבה של המוסד עבור השופטת, היא אינה פוסלת את עצמה מלשבת בדין כאשר מופיעים בפניה בבית המשפט ארגונים, חברות ואנשים פרטיים התורמים לקונסרבטוריון, לרבות מי שהרים תרומה של 100 אלף שקלים ונמנה עם התורמים הפרטיים הגדולים.

אלא שעכשיו מקבל הסיפור הזה, הבעייתי כשלעצמו, תפנית מעניינת המעצימה עוד יותר את סימני השאלה.

ריבלין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90ריבלין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בספטמבר 2014 החליטה הוועדה לבחירת שופטים למנות את ענת ברון לשופטת בבית המשפט העליון. כמה חודשים קודם, כשעדיין כיהנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, היא דחתה בפרק זמן קצר חמש בקשות שונות לאישור תובענות ייצוגיות נגד מפעל הפיס, בסכום מצטבר של מיליארדי שקלים.

שתי תובענות הוגשו בטענה שמפעל הפיס מטעה את משתתפי ההגרלות על ידי כך ששיעור הכספים שהוא מחלק לזוכים נמוך ממה שהוא מתחייב לו בפרסומיו. שלוש התביעות הנוספות התבססו על העילה שמפעל הפיס ערך הגרלות לוטו בניגוד לאישור שנתן לו משרד האוצר והפחית, בלי אישור מוקדם, את סיכויי הזכייה בפרס הראשון בכמעט 40%.

השופטת ברון דחתה, כאמור, את כל התביעות ואף הטילה על התובעים לשלם למפעל הפיס פיצויים גבוהים שנעו בין 20 ל־70 אלף שקל לתובע. לא ניכנס כאן לפלפולי החלטת השופטת, ובכל זאת פסקה אחת חשובה ובעלת משמעות הופיעה בכל ההחלטות - גם אילו הייתי מגיעה למסקנה שמפעל הפיס הפר את הוראות הדין, כתבה השופטת, ושעוד תנאים הנדרשים לקבלת תביעה ייצוגית מתקיימים גם הם, בכל זאת לא הייתי מאשרת את התביעות הייצוגיות הללו. למה? שימו לב לטיעון. "הטעם לכך נעוץ בהשלכות מרחיקות הלכת של אישור כאמור... מפעל הפיס הוא מוסד ללא כוונת רווח, ויתרת הכנסותיו מההגרלות השונות שהוא עורך... כבר חולקו למטרות ציבוריות שונות ולרווחת הציבור בכללותו. שוכנעתי כי השבת דמי ההשתתפות תחייב הפסקת התמיכה במטרות אלה לשנים הקרובות. קבלת בקשות האישור תביא אפוא לפגיעה בציבור הרחב שאינו נמנה, בהכרח, עם חברי הקבוצה; ולא ניתן להתעלם מכך".

במילים אחרות, מפעל הפיס עושה מעשים טובים, אין לו כסף מיותר בקופתו כדי לפצות את מי שתובעים אותו, ואם נטיל עליו בכל זאת לפצות אותם, הכסף הזה יילקח מחשבון הבנק שממנו עושים את המעשים הטובים האלה. מדובר, צריך להגיד, בטיעון שאמור להוציא את החשק לכל מי שיבקש לתבוע, גם בעתיד, את הארגון. ובעצם, למה רק את הארגון הזה? וכי למה לא ישתמש בהחלטה זו של ברון גם בית חולים שקטע למישהו בטעות את הרגל?

# # #

אלכס שרוני הוא אחד התובעים שחטפו בראש בהחלטה זו של ברון. לא די שתביעתו נדחתה אלא שהשופטת אף פסקה לשרוני הוצאות של 70 אלף שקלים לטובת הארגון עתיר הממון של מפעל הפיס". חצי שנה אחרי החלטת השופטת בעניינו, ומשהבין שערעור לעליון יעלה לו עוד כסף רב, הגיש נגד השופטת ברון קבילה לנציב התלונות על השופטים, השופט אליעזר ריבלין. שרוני הציג בקבילה סדרה של סימני שאלה שעלו בעניין השופטת בעקבות מתן פסק הדין שלה נגדו.

שרוני ביקר בקונסרבטוריון המדובר, זה שעל אודותיו נכתב כאן לפני שבועיים, ועיניו חשכו. לשופט ריבלין הוא סיפר שמצא בקונסרבטוריון חוברת מהודרת המתארת את הפעילות במקום ומתמקדת בעיקר בפעילותה של "תוכנית פרלמן למוזיקה". דפדוף בחוברת העלה, סיפר בקובלנה, כי באותו דף מופיעים השופטת ובעלה בתור "נדבנים מייסדים" של המוסד, ולצדם מפעל הפיס - כמי שתורם לו כסף. "לשופטת ענת ברון היה אסור מלכתחילה לדון בנושאים הקשורים למפעל הפיס וזה בגלל ניגודי העניינים שקושרים אותה למפעל הפיס, באמצעות הקשרים המיוחדים שלה עם הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה", הדגיש. "גבי ברון הוא בעלה של השופטת ענת ברון, והוא יו"ר הוועד המנהל של הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה... גבי וענת ברון מעורבים בענייני הקונסרבטוריון משנת 2003 והם 'נדבנים מייסדים' שתרמו מינימום 500,000 שקל... בחוברת של הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה שנקראת בשם 'תוכנית פרלמן למוזיקה', מופיעים ענת וגבי ברון בעלה... ביחד עם מפעל הפיס כתורם".

"הגעתי למסקנה", הוסיף שרוני, "שלמעשה כל הדיונים בפניה היו ברכה לבטלה, ביודעה מראש מה יהיה פסק דינה, וזאת לאור הקשרים שלה למפעל הפיס". החוברת שאליה הפנה שרוני, ושאותה גם שלח לנציב ריבלין, פורסמה בחודש פברואר - שלושה חודשים לפני שהשופטת פרסמה את החלטתה נגדו.

עבור השופטת ברון הגיעה התלונה הזאת במועד בעייתי. כחודשיים לפני הגשת הקובלנה היא נבחרה לשופטת בבית המשפט העליון; כחודשיים אחרי הגשתה היא הייתה אמורה להיות מושבעת לתפקידה. ב־28.12.2014, שלושה שבועות לפני טקס ההשבעה, שלח השופט ריבלין לאלכס שרוני את החלטתו, הדוחה את תלונתו ומנקה את ברון לחלוטין. ריבלין פנה לבקש את התייחסותה של ברון לתלונה, ואם לשפוט לפי הציטוטים שהוא מביא בהחלטתו, נראה שהיא עשתה הכל כדי למזער את העניין שיש לה ולבן זוגה במפעל המוזיקלי. "לפני שלוש שנים היא ובעלה אכן תרמו סכום נכבד לקונסרבטוריון, וזאת בקשר להנצחת בנם שנהרג בפיגוע ובהיותו בוגר המוסד... היא לא עוקבת אחרי התורמים לפעילויות כאלה ואחרות של הקונסרבטוריון... לפי בירור שערכה בעקבות התלונה, היא מבינה כי בקשר עם תוכנית פרלמן תרם מפעל הפיס סכום חד־פעמי של עשרות אלפי שקלים, ולכן שמו מופיע בפרסום בין שאר התורמים לתוכנית...". "אין ולא היה לי או לבעלי", מצטט ריבלין מדבריה של ברון, "כל עניין כספי או עניין אישי בהליכים שהתנהלו נגד מפעל הפיס או בתוצאותיהם. הקונסטרוקציה שבנה המתלונן היא דמיונית ומופרכת".

עוד רגע נגיע למפנה הדרמטי בסיפור, אבל קודם נדרשת התייחסות לתגובה זו של ברון. ברון, כך לפחות נראה מהחלטת הנציב, לא סיפרה שהקשר שלה עם המוסד עמוק הרבה יותר מסתם תרומה שהעבירה לפני שלוש שנים. בהחלטת הנציב, לפחות, לא מופיעה העובדה שבמקום ישנו אולם קונצרטים הקרוי על שם בנה ושמדי שנה נערך במקום קונצרט ואירוע חלוקת מלגות לזכרו. נוסף לכך כשהשופטת טוענת שהיא "לא עוקבת אחרי התורמים", חשוב להזכיר שוב שחלק גדול מהם באים מקרב בני משפחתה, מקרב חבריה לשיפוט וממשרדי עורכי דין שלחלקם קשר אישי קרוב אליה מהעבר.

לזה מתווספת עוד נקודה מעניינת. בדיקת "מעריב־סופהשבוע" מעלה כי השנה שבה דנה השופטת בתביעות נגד מפעל הפיס הייתה היחידה שבה תרם המפעל לקונסרבטוריון, ומדובר בתרומה של 80 אלף שקלים. ממפעל הפיס נמסר בתגובה כי המפעל איננו מעניק מענקים קבועים, ו־2014 הייתה השנה

שבה הקונסרבטוריון הגיש בקשה.

אגב, באותה תוכנייה שצירף שרוני לקובלנתו לריבלין מצוטט בעלה של השופטת, גבי ברון, יו"ר הוועד המנהל של הקונסרבטוריון, מטקסט שבו הוא מגדיר את תוכנית פרלמן כ"גולת הכותרת" של המוסד, ושבסופו הוא כותב: "אבקש להודות לכל התורמים ולאגודת הידידים שאפשרו את קיום התוכנית". מי התורמים? אחד מהם אתם כבר מכירים.

כך או כך, השופט ריבלין פירט את ענייני התרומה של מפעל הפיס לקונסרבטוריון, את גרסתה של השופטת ברון ואת התלונה על ניגוד העניינים, ואז נפנה לשורה התחתונה: "לא מצאתי כי מתעורר כאן חשש לפגיעה במראית פני הצדק מנקודת המבט הכללית של הציבור המטיל על כבוד השופט חובת גילוי". במילים אחרות, לא זו בלבד שהשופטת ברון לא הייתה צריכה לפסול את עצמה מלדון בענייני מפעל הפיס, היא גם כלל לא הייתה צריכה לגלות לצדדים שמפעל הפיס תורם לארגון שבו בעלה משמש כיו"ר הוועד המנהל ושעוסק בהנצחת בנה.

"אין בתביעה כל ממש והיא נדחית", סיכם השופט העליון בדימוס אליעזר ריבלין וניקה בכך לחלוטין את השופטת ברון, רגע לפני שהושבעה לעליון.

# # #

אלא שכעת מתברר שבעוד השופט ריבלין עוסק בשאלה מתי צריך שופט לפסול את עצמו ומתי לא ומתי הוא צריך לתת לכל הפחות גילוי נאות ומתי לא, נראה שהוא עצמו שכח משהו. ריבלין, מסתבר, מונה כשנה לפני שכתב את ההחלטה הזאת לממלא מקום יושב ראש המועצה המייעצת של... מפעל הפיס. כן כן, ממש כך. המועצה הזאת הוקמה בשנת 2013, חבריה נבחרים על ידי הדירקטוריון והם מייעצים לו. בישיבה הראשונה של המועצה הצהיר יו"ר המפעל עוזי דיין, שהוא מייחס חשיבות רבה להחלטות שלה ושהנושא הראשון שאיתו תתבקש להתמודד יהיה אמות המידה שלפיהן מוקצים רווחי הפיס לרשויות המקומיות. בין השאר, הוסבר באירוע הזה, אמורה המועצה "לייעץ בסוגיות של ייעוד רווחי מפעל הפיס, להעלות רעיונות בדבר המדיניות ארוכת הטווח של המפעל ובייזום כניסה לתחומי פעילות חדשים".

השופט ריבלין, שהצטרף למועצה במקביל לעיסוקו כנציב קבילות השופטים, נבחר כאמור על ידי דירקטוריון מפעל הפיס לממלא מקום יושב ראש המועצה. שלוש שנים אחר כך, כשסיים את הקדנציה שלו, בחר בו הדירקטוריון לעוד שלוש שנים. כל זה לא הפריע לו לדון בתלונה של שרוני נגד השופטת ברון וקשריה עם מפעל הפיס. יתרה מזו, לא רק שריבלין לא חשב לנכון לפסול את עצמו מעיסוק בעניין הזה, הוא אפילו לא חשב שמן הראוי שייתן לקובל שרוני גילוי נאות קטן.

ריבלין, מי שאמור להיות הכתובת לתלונות על שופטים, מסר השבוע בתגובה: "על פי חוק, הנציב אינו רשאי להתייחס לשאלה הנוגעת לתלונה, לרבות עצם הגשתה של תלונה. אשר למועצה המייעצת, היא מורכבת מאנשי ציבור שהתנאי, בלעדיו אין, להשתתפותם במועצה הוא שאין להם זיקה אישית או אחרת למפעל הפיס או לגוף או אדם הנתמך על ידי מפעל הפיס. ככל שהדבר נוגע לנציב, המשימה מבוצעת גם בהתנדבות ללא קבלת שכר".

כדי להבין באיזה זלזול מתייחס הנציב לביקורת צריך לקרוא את המשך תגובתו, שבה מצא הזדמנות להתבדח. "הנציב מבקש להוסיף שאראלה לא התקשרה אליו עד כה וכי אשתו של הנציב אומרת שהיא גם לא תתקשר". ניגוד עניינים? הוא? צורך בגילוי נאות? נו, באמת. זה הרי מצחיק.

# # #

אם אתם מחפשים את הדרך הראויה להתייחס לשופט שדן בענייניו שלו, בענייני משפחתו או בעניינים הקרובים ללבו, הנה לכם נוסחה מומלצת. קחו את הסוגיה ששמו של השופט נכרך בה, הוציאו ממנה את שמו, והציבו במקומו שם של פוליטיקאי. אם הסיפור נראה לכם מסריח כשהוא עוסק באיש הליכוד או באיש המחנה הציוני, שמטפל בעניינים הקשורים למקורביו, הוא אמור להיות מסריח בדיוק באותה מידה כשמככב בו שופט.

תארו לעצמכם, רק לצורך הדוגמה, אפרופו השופט ריבלין, שיו"ר ועדה בכנסת עוסק בבדיקת תלונה שנוגעת לקשרים של מישהו עם ארגון שהוא עצמו משמש בו כממלא מקום יו"ר המועצה המייעצת, ודוחה את התלונה. מה היינו עושים לו? עכשיו נסו את התרגיל הזה על השופטת ענת ברון. תארו לעצמכם שאריה דרעי, לא ברון, הוא שהיה מקבל החלטות בעניינם של תורמים שתומכים כספית בארגון שרעייתו היא יושבת ראש הוועד המנהל שלו ושאמו מונצחת בו. מישהו היה נותן לזה לעבור בשקט? שופטי בית המשפט העליון היו מוכנים לקבל איזשהו הסבר מצדו של השר?

# # #

תגובת דוברת מערכת בתי המשפט: "השופטת לא עוסקת ולא עסקה מעולם בגיוס כספים לקונסרבטוריון. בכך עוסקת אגודת הידידים. על פי כללי הפסלות הנוהגים, אין מקום שהשופטת תפסול את עצמה מלדון בתיק רק משום היותו של אדם או גוף ברשימת תורמי הקונסרבטוריון".

תגובת מפעל הפיס: "הניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך מיסודו וחסר בסיס עד כדי כך שאנו עומדים נפעמים נוכח התיאוריה המוצעת. היכרות בסיסית עם אופן עבודת מועצת הפיס לתרבות ואומנות מבהירה כי אין, לא היה ולא יכול להיות כל קשר בין הדברים.

"מועצת הפיס מורכבת מאנשי ציבור מקצועיים, אמינים, שפעילותם במועצת הפיס מנותקת מנושאים כגון תביעות ייצוגיות כאלה ואחרות המוגשות נגד מפעל הפיס. מועצת הפיס שוקלת שיקולים מקצועיים בלבד והפרויקט שזכה לתמיכה ב־2014 הוא פרויקט תרבותי אומנותי חינוכי ראוי מהמעלה הראשונה שהוצג בפני המועצה".

tguvot@maariv.co.il