1 מצאו את ההבדלים:

# ההסכם לבלימת תוכנית הגרעין של איראן הושג לאחר מו"מ שארך כשלוש שנים; ההסכם לפירוז חצי האי הקוריאני הושג תוך שלושה שבועות, ואולי אפילו שלושה ימים.

# ההסכם עם איראן כולל עשרות עמודים ויורד לפרטי פרטים; ההסכם עם קוריאה הצפונית מנוסח בעמודים בודדים וללא פירוט מעמיק.

# על ההסכם עם איראן חתומות שש המעצמות; על ההסכם עם קוריאה הצפונית חתומה רק ארה"ב.

# במו"מ ובניסוח ההסכם עם איראן השתתפו עשרות מומחים ואנשי מודיעין מהקהילה הבינלאומית לנושאי גרעין ואיראן; במו"מ ובניסוח ההסכם עם קוריאה הצפונית לא שותפו מומחי גרעין, אנשי מודיעין או מומחים לקוריאה הצפונית, אפילו לא אמריקאים.

# בהסכם עם איראן התחשב ממשל אובמה בעמדות של בנות הברית (ישראל וסעודיה) והתייעץ עמן, אם כי לא באופן מספק; בהסכם עם קוריאה הצפונית פעל ממשל טראמפ על דעת עצמו, ללא כל התחשבות או התייעצות עם קוריאה הדרומית ויפן, שחוששות כי ננטשו על ידו.

# עד שהושג ההסכם עם איראן דבק ממשל אובמה באמרה ש"אין ארוחות חינם". המעצמות סירבו להסיר את הסנקציות או לעשות מחוות וצעדים בוני אמון; לפני ההסכם ובלי כל ויתור ממשי מצד קוריאה הצפונית, נפגש טראמפ עם קים ג'ונג און, העניק לו לגיטימציה בינלאומית, ומיד עם החתימה העניק לו עוד מתנה: הפסקת התמרונים הצבאיים המשותפים של ארה"ב וקוריאה הדרומית.

# ההסכם עם איראן הוא ל־10 ול־15 שנים; בהסכם עם קוריאה הצפונית אין כל התייחסות לממד הזמן.

# ההסכם עם איראן מעניק לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) סמכויות פיקוח קפדניות על כל האתרים הגרעיניים במדינה ויכולות אימות; בהסכם עם קוריאה הצפונית אין זכר לפיקוח או לאימות.

# הכיסוי המודיעיני של איראן על ידי קהילות המודיעין של המעצמות וישראל הוא טוב מאוד; הכיסוי המודיעיני של קוריאה הצפונית, אחת המדינות המסתוריות בעולם, לוקה בחסר.

# לקוריאה הצפונית יש נשק גרעיני; לאיראן אין נשק גרעיני.

# איראן חברה באמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT); קוריאה הצפונית פרשה לפני כעשור מהאמנה ואינה מחויבת לחזור אליה.

# בהסכם התחייבה איראן שלא לפתח נשק גרעיני; קוריאה הצפונית רק מצהירה בהסכם על "נכונותה" להתפרק מנשק גרעיני, בלי לומר איך ומתי.

# איראן מקיימת את הסכם הגרעין; לקוריאה הצפונית יש היסטוריה ארוכה של הפרת הסכמים בנושאי גרעין.

# בהסכם עם איראן אין התייחסות לפיתוח טילים ולהפצת טרור וערעור היציבות במזרח התיכון - הסיבות המרכזיות להחלטת טראמפ לפרוש ממנו ולהכביד עליה את הסנקציות; תוכנית הטילים של קוריאה הצפונית מפותחת בהרבה מזו של איראן, אך בהסכם אין אזכור לכך, אף על פי שפיונגיאנג מפיצה ידע גרעיני (כור לסוריה) וטכנולוגיית טילים לכל דכפין (סוריה, לוב, איראן, פקיסטן), ומאיימת על שלום העולם תוך שימוש בנשק גרעיני. למרות זאת מחויב טראמפ להסכם עמה ולהסרת הסנקציות.

# ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו הגדירה את ההסכם עם איראן "הסכם רע", קבעה שעדיף שלא יהיה בכלל הסכם ובירכה על פרישת ארה"ב ממנו; ממשלת נתניהו מברכת על ההסכם עם קוריאה הצפונית.

# ממשלת נתניהו טענה שהסכם הגרעין עם איראן "מחורר כמו גבינה"; אם כך - איך נגדיר את ההסכם בין טראמפ לקים ג'ונג און? חור אחד גדול?

ועכשיו שפטו בעצמכם: איזה הסכם גרוע יותר?


נציגים איראן לשיחות הגרעין, ארכיון. צילום: רויטרס

 

2 הצעה של התעשייה האווירית למכור מל"טים לצבא וייטנאם מעוררת סערה בממסד הביטחוני הווייטנאמי. מדובר בעסקה בהיקף של כ־160 מיליון דולר עבור שלוש מערכות של המטוס ללא טייס מדגם הרון, שכוללות את כלי הטיס, תחנת הקרקע והמטען הייעודי שלו (מטע"ד - מצלמות, חיישנים וקשר).

ההצעה הוגשה באמצעות נגואן טהי טהאנה נאן, המשמשת סוכנת של התעשייה האווירית במדינה ונחשבת למקורבת לשר ההגנה גנרל נגו ואן ליק, אחד האנשים החזקים במשטר הקומוניסטי. בתעשייה האווירית סברו כי הצעתם תתקבל והחוזה ייחתם במהירות. אך ההצעה שהוגשה באופן דיסקרטי דלפה והגיעה למעגל רחב יותר של פקידים, מקורבים, עסקנים ומתווכים שהחלו לבחוש בסוגיה. את העיכוב בחתימת החוזה ניצלה חברת אירונאוטיקס מיבנה, שהגישה לאחרונה הצעה משלה למכירת מל"טים מדגם דומניטור. ההצעה הועברה באמצעות קובי טייבל, נספח ההגנה של ישראל בשגרירות האנוי (משמש בעצם כנציג של האגף לסיוע ביטחוני במשרד הביטחון, אך נושא בתואר נספח הגנה). 

הרון פותח ב־1994 ונחשב לאחד הדגמים המוצלחים של התעשייה האווירית. הוא מסוגל לשהות באוויר עד 52 שעות ולשאת מטען של כ־250 קילוגרם של ציוד מודיעין. הדגם המקורי והדגמים המשוכללים יותר שפותחו מאז נמצאים בשימוש חיל האוויר הישראלי, ולפי פרסומים זרים נמכרו או הוחכרו לארה"ב, טורקיה, סינגפור, ברזיל, הודו, אזרבייג'ן, מרוקו, קנדה, אקוודור, גרמניה, יוון ואוסטרליה (שהשתמשה בו במלחמה באפגניסטן).

דומניטור פותח רק ב־2009. זמן שהייתו באוויר - 28 שעות - הוא כמחצית מזה של הרון, אך המטען שהוא יכול לשאת גדול יותר - כ־400 ק"ג. מבחינת המכירות, בוודאי שהוא אינו יכול להשתוות להרון. עד כה מכרה אירונאוטיקס מל"טים ספורים למקסיקו ולטורקיה, ובהתאם לכך מחירו נמוך יותר.

אחת הטענות שהועלו בקשר להצעת התעשייה האווירית היא שהמחיר גבוה. היו מי שנזכרו לערוך השוואה לעסקה שעשתה התעשייה האווירית לפני כמה שנים עם קוריאה הדרומית - ארבע מערכות הרון על כל חלקיהן בכ־100 מיליון דולר. נציגי התעשייה האווירית הסבירו בווייטנאם כי הגרסה שהם מציעים משודרגת וטובה יותר מזו שנמכרה לקוריאה הדרומית.

סוגיית המחיר היא נקודה רגישה במיוחד, ולא רק בשל השיקול הפיננסי, שלעתים מכריע בשאלה איזה מוצר לרכוש. עד שהצטרפה ישראל ל־ OECD יצא לתעשיות הביטחוניות של ישראל שם של מי שאינן בוחלות בשום אמצעי לקידום המכירות שלהן, כולל תשלומי שוחד. מרבית החברות הגדולות של ישראל בתחום נחשדו בכך, ובכמה מדינות, בהן הודו, קולומביה וקמבודיה, אף נפתחו נגדן חקירות בגין חשדות למתן שוחד לפקידים, שרים וגנרלים.

מאז ההצטרפות ל־OECD ב־2010 יצאו הנחיות מהממשלה לכל התעשיות להקפיד על אמות המידה והנורמות של הארגון, ובמיוחד להימנע מתשלומי שוחד ומהרגלי השחתה. רוב החברות משתדלות לשמור על ההנחיות ולנהוג בהתאם, אבל צריך להיות תמים כדי לחשוב שהשוחד פג מהעולם, בוודאי במדינות עולם שלישי אם כי לא רק בהן. על פי מדד השחיתות של ארגון "שקיפות בינלאומית", וייטנאם מדורגת במקום ה־107 מ־180 מדינות.

מהתעשייה האווירית, שעסוקה בימים אלה בשאלה מי יתמנה למנכ"ל במקומו של יוסי וייס הפורש, נמסר בתגובה: "אנו לא מוסרים מידע על עסקאות ולקוחות, ואין אנו מתייחסים לטענות מחוסרות כל בסיס וקשר למציאות". גם מאירונאוטיקס סירבו להתייחס לנושא.

שר ההגנה הווייטנאמי ואן ליק. צילום: רויטרס

# # #

בשקט־בשקט הפכה וייטנאם בשנים האחרונות לשוק חשוב למכירת מערכות הנשק של ישראל. הדבר קורה על רקע כמה תהליכים העוברים על המדינה. הראשון שבהם הוא הרצון לשדרג את יכולותיו של צבאה, שהוכיח עצמו במחצית השנייה של המאה ה־20 במלחמות גרילה נגד פולשים וכובשים קולוניאליים - צרפת וארה"ב. חששה העיקרי של וייטנאם הוא מפני סין, שפלשה לשטחה ב־1979 וזה שנים מנהלת עמה סכסוכי גבולות (בעיקר על איים שסין חומדת) ומלחמת דיג. בשנים האחרונות היו כבר כמה תקריות ירי ימיות בין המדינות. כך שווייטנאם מנסה לרכוש מערכות נשק וטכנולוגיות מערביות מתקדמות, והיא שיפרה מאוד את יחסיה עם ארה"ב.

מכירות הנשק והיצוא הביטחוני מישראל (מדויק יותר לומר חתימת החוזים למכירת נשק) רשמו ב־2017 קפיצה גדולה של כמעט 40% לעומת השנה הקודמת, והסתכמו ב־9.2 מיליארד. השווקים הגדולים הם הודו, ארה"ב, האיחוד האירופי, סינגפור, אזרבייג'ן, ואליהם אפשר כעת לצרף גם את וייטנאם.

בעשור האחרון מכרו חברות ביטחוניות מישראל לווייטנאם ציוד ומערכות נשק בכמיליארד וחצי דולר. העסקה הגדולה ביותר הייתה של רפאל, שמכרה מערכות הגנה אווירית מדגם ספיידר ביותר מחצי מיליארד דולר. התעשייה האווירית מכרה לוויין ריגול בחצי מיליארד דולר. איש העסקים סמי קצב, שבבעלותו חברת "תעשיות נשק לישראל" (לשעבר מפעל "מגן" של התעשייה הצבאית), הקים בווייטנאם מפעל להרכבת רובי תבור בעלות של כ־100 מיליון דולר.

אלתא, חברה בת של התעשייה האווירית, סיפקה לצבא וייטנאם מכ"מים וציוד ללוחמת סייבר בשווי של יותר מ־100 מיליון דולר. תעש מכרה ידע לשדרוג ולהשבחת טנקים וכן רקטת אקסטרא, שהטווח שלה הוא כ־150 ק"מ, בעסקה בהיקף של כמה עשרות מיליונים. חטיבת תדיראן של אלביט מכרה ציוד קשר בכ־20 מיליון דולר. החברה הוותיקה ביותר שפועלת בווייטנאם היא וורינט, שהחלה למכור במדינה כבר לפני כ־20 שנים ומספקת מערכות האזנה ומודיעין לכוחות הביטחון בהיקף של כ־30 מיליון דולר. חברה נוספת שהצליחה למכור מתוצרתה לווייטנאם בעשרות מיליוני דולרים היא נס, שמייצרת בין השאר מערכות בקרה אווירית.

הקשרים הביטחוניים הם רק חלק מקשר רחב יותר בין שתי המדינות. לווייטנאם, שמונה 92 מיליון בני אדם ונמצאת בתנופת פיתוח מואצת, יש שגרירות בתל אביב, שבה יושב גם נספח צבאי. הנשיאים שמעון פרס וראובן ריבלין ביקרו בווייטנאם. שרים וסגן ראש ממשלת וייטנאם ביקרו בישראל. מאזן הסחר עומד על כשני מיליארד דולר (והוא חיובי לטובת ישראל). ישראל מוכרת בעיקר טכנולוגיות לרפואה, חינוך, מערכות בנקאות וכימיקלים וקונה דגה, טקסטיל ונעליים. גם התיירות מישראל מתפתחת - יותר מ־20 אלף ישראלים גילו בשנה האחרונה את וייטנאם. 

3 בעוד כמה שנים ייאלצו ישראלים המבקשים לבקר ב־28 מדינות האיחוד האירופי למלא טופס לקבלת אישור "היתר מראש" (pre clearance) שיעלה 7 יורו - תשלום שיחול על כל מי שאינו אזרח של האיחוד. מטרת הנוהל החדש היא להקים באיחוד האירופי מאגר מידע, כפי שקיים כבר בארה"ב, על מי שאינם רצויים ובעיקר כאלה שחשודים במעשי טרור או בקשרים עם ארגוני טרור.

על דבר הנוהל החדש שייכנס לתוקף ב־2022 מסר סיר ג'וליאן קינג, הנציב (מעין שר־על) לנושאי ביטחון פנים (ביטחון המולדת) של האיחוד האירופי, שביקר לאחרונה בישראל. במהלך ביקורו הוא נפגש עם השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, עם ראש המוסד יוסי כהן ועם בכירים נוספים. קינג הוא דיפלומט בריטי מקצועי בן 55, ששירת את ארצו בין השאר בצרפת ובאירלנד. לפני כשנתיים, באופן חריג ולמרות החלטת בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי, הוחלט למנותו למשרה הרמה. זה נעשה מתוך רצון לאותת לבריטניה שהיא עדיין רצויה, שיש רצון לשמור עמה על יחסים טובים, ובפרט להיעזר בניסיון ובידע של קהילת המודיעין שלה בכל הקשור למלחמה בטרור.

"ביקורי כאן הוא הוכחה שלמרות המחלוקות הפוליטיות אנו מעוניינים לקיים יחסים טובים עם ישראל, ורוצים לקיים עמה שיתוף פעולה בנושאים החשובים שבתחומי", הוא אומר בראיון מיוחד ל"מעריב־סופהשבוע". לדבריו, הוא בא "ללמוד מהדרך שבה ישראל נאבקת בטרור ומשכילה לשפר את יכולות הבידוק הביטחוני ויכולות האבטחה שלה". 

"הטרור המאיים על אירופה הוא תופעה חדשה יחסית. נכון שבשנות ה־70 וה־80 סבלו כמה מדינות באירופה מהתקפות טרור, אך כעת מדובר בזן אחר של טרור. כזה שמונע מאידיאולוגיה אסלאמית קיצונית, שאינה מבחינה בין מדינות. המדינות כשלעצמן אינן יעד לטרור האסלאמי אלא כל היבשת והערכים שאנו מייצגים. כתוצאה מכך למעשה אף מדינה באירופה אינה בטוחה או חסינה".

במה יכולה ישראל לסייע לכם?

"בנושאים כגון דרכי ההגנה על המרחב הציבורי, היערכות לאיומים של טרור כימי וביולוגי, שיפור המעקב אחר תנועות כספים המממנות טרור, שיפור יכולות הסייבר שלנו ואבטחת התעופה. בהקשר זה ביקרתי בנתב"ג והתרשמתי ממכונות השיקוף המתקדמות".

שירותי הביטחון של ישראל מצליחים לא רע גם בניטור ההסתה ברשתות חברתיות, כחלק מהמאמץ לסכל כוונות של טרוריסטים.

"כן, אני יודע זאת. גם בתחום זה של רדיקליזציה ברשת אנו יכולים ללמוד מכם. אנו באירופה עובדים עם חברות אינטרנט. אין לנו כוונה לכפות עליהן צנזורה, אך אם מתנהל ברשת שיח בלתי חוקי שמוביל להסתה לטרור, חובתנו להיאבק בכך".
 

ישראל מנסה לומר זאת לחברות הענק כמו פייסבוק, גוגל או טוויטר, שיחדלו לשמש לוח מודעות ובימה לטרוריסטים, אם כי לפי שעה ללא הצלחה. מה קורה בעניין זה באירופה?

"גם אנחנו אומרים את זה לאותן חברות ומדגישים בפניהן כי אם לא נראה התקדמות בזיהוי האיומים, ניאלץ לנקוט נגדם אמצעים משפטיים וחקיקה".

tguvot@maariv.co.il