ביום שלישי יצאנו יוני ואני מהרדיו סמוך לשמונה בערב. בכל ערב אני חייב להוריד את המטרד האנושי שעובד איתי בתחנת הרכבת האחרונה בצפון תל אביב, האוניברסיטה. אף שאנחנו עושים את המסלול מגבעתיים לתל אביב כבר שנים, תמיד באותה שעה, יש לנו נוהל: אני חייב להזכיר לו לפתוח ווייז, הוא תמיד נזכר ששכח משהו באולפן, וכמעט תמיד הסוללה שלו בסלולרי על 14%.

להמשיך ישר באלוף שדה עד איילון? שאלתי אותו. "נראה לי שכן, אבל תן לי לבדוק", הוא השיב. הדרך נראתה פנויה, אז לא דאגתי יותר מדי. אבל הוא ענה לשלוש שיחות טלפון עד שפתח ווייז. אני הקשבתי לחדשות 2 ברדיו, כשהוא אמר: "משהו פה לא בסדר, רוצים שתיסע דרך יגאל אלון לרחוב תובל".

אתה בטוח? סגור ופתח שוב, זו הזיה. האיש חיפאי, אני את תל אביב מכיר טוב, ואם ננהג בדרך שהווייז רוצה, לא נגיע עד 20:19, מועד יציאת הרכבת המהירה מתל אביב לחיפה. "קוף, אל תתווכח עם מיליארד דולר. אתה לימדת אותי את זה, תעשה מה שהווייז אומר", הוא ביקש. עשיתי מה שאמר לי, ונכנסנו לפקק שהשטן לא ברא כדוגמתו בשעות כאלה, כאשר רוב האוכלוסייה כבר בבית.

לא ידענו מה הסיבה. ביקשתי ממנו לבדוק בריכוז כתבים ב"מעריב". אבל עד שהוא זז בגלל הלחץ, כבר נהגתי על מדרכות וחתכתי אוטובוסים. "יש הפגנה של הנכים", אמר יוני, "יאללה תרגיע את האדרנלין, אכלנו אותה". לא יודע איך להסביר את הרגע הזה, אבל באמת נרגעתי מיד. "אתה צודק, אכלנו אותה", אמרתי לו, "אבל אני שמח בשבילם שהם נוקטים פעולה ומשבשים את החיים לאנשים הבריאים. אנחנו הרי מזניחים אותם".

# # #

לתחנת הרכבת הגענו אחרי תשע בערב. הוא הגיע לביתו בחיפה ב־23:00. אני הגעתי ב־21:30, כי כל הדרכים לשיכון שלי היו פקוקות, נהגים צפרו והיה קרנבל אמיתי. שיא הכיף היה כאשר שיירה מאובטחת שעלתה ממחלף איילון לכיוון דרך נמיר נתקעה גם היא. אני תמיד שמח שדיירי אגם הדרעק, בעיקר מהדרג המיניסטריאלי, מתחברים אל העם וסובלים איתו - רק בגללם. חבל שלא הספיקו לחלק את הנשקים האישיים לכל הלוחמים מדרג רובאי 7. היה יכול להיות ריגוש אמיתי אם מישהו מג'מעת התקועים המדוכאים בכביש היה פוצח בירי מופרז.

ישר עלתה לי בראש סצינה מהסרט של מייקל דאגלס "falling down", שבו הוא מאבד את הראש והופך את סביבתו לבגדד ובצרה שבעיראק או קנדהאר שבאפגניסטן. זה לא קרה, אבל עוד מותר לחלום כאן, מתוך ידיעה שיום אחד זה יקרה.

# # #

המודעות הכחולות בעיתונים היומיים, שמזרזות את הציבור להתחמש, הן הפרומו לריאליטי שיקרה בקרוב, אפילו קרוב מדי. כל סמרטוט שאחז בנשק ועבר אימון מתקדם באקדח לפני 20 שנה כשהיה חייל, הוא פוטנציאל לשחק את מייקל דאגלס אחרי שיקבל איזה קצר בראש. אם לא הספיק לנו ברוך גולדשטיין בחברון, אז נקבל את "מת למות 2" בתוך תל אביב. מגיע לנו, הכל מגיע לנו. אין סתמיות בטמטום ששולט בנו, הכל מתוכנן מראש, עם תרחישים כאלה ואחרים.

אני, למשל, סיימתי הכשרה בירי באקדח בקורסים שונים בארץ ובחו"ל לפני יותר מ־30 שנה. עברתי שוב לפני יותר מ־20 שנה קורס ירי מעשי באקדח במטווח ברחוב ריב"ל בתל אביב. לימדו אותי לפגוע בבד־גייז במטרות באמצעות סרטי וידיאו, וחיסלתי את כולם, כולל בני הערובה. יריתי אלף כדורים בקורס, ואפילו התאמנתי במטווחים אחרים. כיום איני כשיר לירי באמצעות רוגטקה על שלט דרכים שמורה על ירידה לכביש 6 מטווח של עשרה מטרים. כי לא הייתי פוגע בשלט. וגם כי איני מסוגל לתפעל מעצור ברוגטקה, ברור שלא באקדח, גם אם המחבלים בזירה ייתנו לי עשר דקות תמימות כדי לצאת מהברוך. המקסימום שאני יכול לעשות זה להתחפש לקלינט איסטווד ב"הארי המזוהם", שמעיף מהלחץ בדלי סיגריות מחלון האוטו, ולומר בפאתוס למחבל: "בוא, עשה לי את היום".

אם המחבל ישתכנע וייכנע, אז מגיע לו ולי.

אקדח. צילום: אילוסטרציה, אינגאימג'


# # #

בחדשות דיווחו על איזה יהודי מעם הבחירה שלנו, שרצח כמה ילדים בפלורידה כי הודח מטורניר גיימינג. דיוויד כץ קוראים למחבל היהודי הקדוש. האזנתי בדריכות לדיווחים הפתטיים, רק כדי ללמוד אם ראש הממשלה שלנו שוב יודיע לעולם באנגלית מהוקצעת שהוא הזהיר כבר שנים את העולם מהטרור הזה, אבל לא הקשיבו לו. אבל כ־ל־ו־ם, דממה מכיוון רחוב בלפור. אפילו יריב לוין, מירי רגב, נפתלי הגבר וכל הלהקה הקולנית והפתטית מקואליציית האפסים שלנו לא השמיעו קול.

בכל זאת, בחור יהודי מבית טוף במרילנד יוצא לתרבות רעה והופך לטרוריסט. רק מהבושה כל הגועליציה פחדה לפתוח פה. הם חזקים בתוכחה רק אם זה עראבר יורה על עראבר אחר בתוך המגזר. "אוי הערבים האלה, זה פשוט נגע שלא מבין בחוק וסדר. וכמויות הנשק אצלם זה אסון. מדוע המשטרה לא עושה משהו?", אומרים.

אבל יידעל'ה משלנו הוא צאצא לעם הגזעני ביותר בעולם, אוי ואבוי "הביש־און־החארפה" (בושה וחרפה), איך הוא עשה לנו את זה דוד כץ, הילד היהודי של כ־ו־ל־נ־ו מאמריקע. יאללה, בכל זאת הוא הוריד קצת גויים, אז בואו ניתן למשפחה שלו לעלות לארץ הקודש, להתנחם כאן אצלנו בחברותא. הרי כל ישראל חברים. מה, כבר לא?

# # #

היו שני אירועים השבוע, בהם באמת חסרו לי קצת נשקים. בחוף ים תקפו צדיקים שכבר חודש אומרים סליחות בכוונה גדולה קבוצה של מחבלים עראברים משפרעם. הא, המפכ"ל והשר לבט"פ עוד לא אמרו שהם חמאס, כי מצאו אצלם גזיר עיתון ערבי בבית? בסדר, הבנתי, שפרעם זה יישוב גדול, לא איזה כפר בדואי בנגב. אבל הפינגווינים שמייצגים את הגיבורים שאומרים סליחות יגידו את זה בשבילם.

חבל שלעראברים לא היה נשק - גם בלתי חוקי - כדי להתגונן, ולא לגמור את היום עם שבר בגולגולת במיון. פעם לעראברים היה קטע של נקמת דם. ככה לימד אותי שאבו האנתרופולוג מבית אלפא, כשהסתובבתי איתו בסנטה קתרינה בשנות ה־70. אבל העראברים השתכנזו אפעס, ו"נקמה" זו רק סדרת טלוויזיה גרועה, שבכלל מציגה לנו את החיים בהמפטונ'ס שבלונג איילנד.

אבל רגע, מה עם הטראומה של החבר'ה משפרעם? איזה מסר הועבר משלטון האפרטהייד שלנו למיעוט הערבי (שמתרבה מהר, כן?) על הטיפול באירוע? מעצר בית לתוקפים ועסקת טיעון על עבודות שירות או מבחן ללא הרשעה, זה העונש החמור שאני צופה לתוקפים. בכל זאת הקורבנות ערבים, שאינם רצויים בבייס של מירי רגב.

הסיפור השני קרה באיו"ש, סמוך לאחד המאחזים של רחב המענגת בתרי זוזים. יהודים קדושים של מ־מ־ש תקפו באלימות יהודים זבל של הסמול, שבסך הכל רצו לתעד בנייה בלתי חוקית בעליל. הם פירקו אותם לגורמים, רק חבל שהסמולנים האלה באו בלי נשק - בניגוד לכיפות הקדושות - ולא הושיבו את המחבלים היהודים על עגלות נכים לשארית חייהם.

כלום לא קרה להם. בא שוטר, אמר למחבלים היהודים: 'זה לא יפה! כולנו אחים פה. למה ככה?' והלך. השריף, ראש המועצה יוחאי דמרי, אף הגן על המחבלים שלו וטען ברדיו הקדוש גללי צה"ל כי הסמולנים פרצו בכוח לביתם של הכיפות הקדושות, שחשו איום ממשי על חייהם. דמרי אף הוסיף שזה שקר גס שהילדים הפלסטינים באזור מוסעים כבר 15 שנה לבתי הספר בליווי אבטחה כבדה של צה"ל בגלל הטרור היהודי. "שטויות", הוא אמר, "זה רק בגלל פסיקה ישנה של בג"ץ. יש לנו יחסי שכנות טובה עם הפלסטינים".

מה זו שכנות טובה? שותים תה בפייב־אוקלוק כל יום, חוץ משבת, אוכלים כריכים עם סלמון ומלפפון ירוק, ודופקים סקונס עם שמנת חמוצה וריבה לקינוח. רק שלפעמים מחבלים עראברים מ"השכנות הטובה", מחסלים אמהות וילדים בהתנחלויות, ולפעמים מחבלים יהודונים שורפים משפחות, או חוטפים ילדים ושורפים אותם חיים ביער.

כל העולם רוצה לבוא לפה כדי ללמוד איך מייצרים "שכנות טובה" ונעימה כזו. תכלס, שום מחבל יהודי שתקף את פעילי תעאיוש מהשמאל הבוגדני לא יואשם בניסיון לרצח או תקיפה בנסיבות מחמירות. אני מעריך שיסגרו, אם בכלל יוגש כתב אישום, על קנס של 250 שקל בשישה תשלומים רבעוניים. המחבלים האלה הרי מיישבים את הארץ הקדושה שנתן לנו אלוהים קושאן עליה לפי הרכילויות במהלך השנים, אז אין להם כסף לבזבוזים.

# # #

נוחי דנקנר, סוג של טייקון לשעבר, הולך לכלא לשלוש שנים. מזכיר לי קצת את הספר על המרוץ לצמרת של דודי קרביץ, אם אני זוכר נכון את השם. בכל מקרה נוחי נגע בשמיים, נכווה מפני שהיה קרוב לשמש, נגמר לו המזל, ויהיו לו כמה שנים לכתוב על זה ספר. אולי יעשו מזה סרט, שיהיו לו כמה לירות כתמלוגים.

אין לי בעיה עם העונש, אבל חסרה לי אחידות בענישה. על עבירות כלכליות של כל העבריינים מוטלים עונשים חמורים. מנגד על אונס של ארבע נשים מקבל האנס 54 חודשי מאסר, בעסקת טיעון. מאחר שקוראים לו קסטיאל, שזה תואר אצולה של רהיטים כאן, יפחיתו לו שליש והוא ירצה עונש של 36 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו בבית מעצר. ז'תומרת תשעה חודשים על כל אונס של קורבן שסימם אותה.

עד כמה שביררתי, העונש המרבי על אונס הוא 20 שנות מאסר. אז תשעה חודשים זה לא קצת מגוחך? ואם הוא יסכים להשתתף בטיפול לעברייני מין, הוא עוד צפוי לבקש חנינה בעוד שנה וחצי. זה המסר שבית המשפט והפרקליטות רוצים להעביר לציבור? שהונאה בניירות ערך חמורה יותר מאונס?

עובדה, זה הרי קורה כל יום. התוקפים של המאבטחים באיכילוב, ששברו לסתות למאבטחים, סגרו על שנה וחצי מאסר, שזה שנה אחרי התנהגות טובה. אבל הקורבנות לפיגוע הטרור הזה היו אתיופים וערבים, שזה לצערי פחות מ"פארש" בציבוריות העברית הקדושה - הגבעולים שבגראס, שזורקים כאשר מכינים כסאס, כי החומר הזה לא שמיש לעישון. כך מתייחסים כאן לאתיופים, והערבים שווים בעיני החוק והמחוקק קצת יותר. זו המציאות שלנו.

שופטי העליון כתבו בפסק הדין שבו החמירו בעונשו של דנקנר כי "חייב בית המשפט ליצור הרתעה כנגד עבירות מסוג זה". אני ככסיל שאינו מבין במשפט, מסכים איתם מיידית. אבל היכן ההרתעה בעבירות אלימות קשה? שם לא חייבים להרתיע כל אנס סדרתי מורשע בעונש דו־ספרתי בשנות מאסר? כנראה שלא. אבל תכף יהיה כאן אקדח לכל דורש אם רק ירצה, אז נוכל לסגור חשבונות עם האנסים, בלי התערבות של בתי משפט רחמנים. בתנאי כמובן שסגירת החשבון תיעשה רק באיו"ש, והנוקם על האונס חייב לחבוש כיפה סרוגה, כי שם החוק הוא המלצה בלתי מחייבת בעליל. הזירה הזו תאפשר לפינגווין לטעון שהאנס הוא שמאלן ידוע וגם בוגדני בעליל; ואז רף הענישה יורד משמעותית לסף של קנס קטן, אחרי הבטחה של הנאשם להתנהג יפה.

# # #

מחרתיים תיפתח שנת הלימודים. בני הצדיק גיא פוצח בכיתה א'. כיפוש מאוד מרוגשת, הילד קצת חושש ומפתח וירוסים מהחרדה שהוא מתקשה כנראה לבטא. אני סתם היסטרי, אבל שומר על פאסון שלא יראו. כיפוש לקחה אותי לפגישה עם המחנכת, המנהלת ויועצת של בית הספר.

"מאמי, בשבילי. אני מבקשת שתיתן להן צ'אנס", היא אמרה לי בדרך לשם, "הן הרי לא רוצות לפגוע בילד, ואתה גם לא חושד בהן. אז אל תפתח עליהן ב־100 קמ"ש, הן באמת רוצות להצליח".

הנהנתי ונכנסנו.

באמת שהן קשובות ואמפתיות. רק שהבירוקרטיה פוגעת גם בהן. כמו הרבה מהתלמידים, גיאצ'ו הצדיק צריך משלבת. גם אושרה לו כזו על ידי הנהלת הסטאלג אצל נפתלי הגבר, המחנך הדגול. אז אין מורה משלבת, ואנחנו צריכים לאתר כזו שתעמוד בקריטריונים של המערכת.

הביקוש למורות/סייעות משלבות הוא עצום, באמת, אבל ברמות השכר שמשלמים להן, משהו כמו 30 ומשהו שקל לשעה, קשה לאתר כזו. וגם אם ההורים מוכנים לשלם לה תוספת בעצמם, זו פעולה שנוגדת את החוק.

אני באמת לא שם ז' על החוק, ויודע כבר מן־זאמאן שהחיים הם בסך הכל קומבינה. אבל בת הרב שלי, כיפוש, היא באמת זן נדיר. היא לא משקרת ולא עוברת על החוק, והיא תמיד יושבת זקופה כזו ומחונכת, מקשיבה לנאמר בפגישות, עם שפת גוף שמשדרת עדינות ונועם הליכות. אז אני בוער מבפנים, ויוצא לחצר שלוש פעמים ב־30 דקות, כדי לא להתפוצץ ולשאול: תסבירו לי, הילד שנתיים בגן עירוני, עם משלבת. התיק שלו במערכת. היו לכם חודשיים להתארגן, איך הגענו לשבוע לפני כשאנחנו בחוסרים של עובדות? אבל הבטחתי לשתוק ולתת צ'אנס.

אבא שלי לימד אותי שמה שזול יקר, ומה שיקר זה זול. כל חיי במערכת החינוך ההורים שלי שילמו למורות פרטיות, כי הילד היה (ונותר) דביל. קשה־תפיסה־על־אמת, שתמיד חקר במופלא ממנו (איזו הגדרה יפה מצאתי לסתום כמוני, חחחחח) ולא האמין בחומר הנלמד, אפילו בכיתה ג'.

אני יודע מה זה קשיים בכיתה של 30 ילד, שאתה כלוא בה חמש־שש שעות ביום, ועוד מועדונית. ואני מבין את גיאצ'ו, מבלי שידבר איתי על זה, כי הוא עוד לא יודע איך, למה וכמה. הרי איני מסוגל לשבת גם כיום באולפן יותר מחצי שעה מקסימום בלי לראות את השמש או הירח אפילו לדקה או שתיים. אז איך הוא, ילד אנרגטי וסקרן, יסתדר בחללים (היפים, חובה לומר) 45 דקות רצוף?

אז כרגע אני פאסיבי, ונותן לאישה לנהל את ההפקה, היא טובה בזה.

# # #

הלכתי לקפה אחרי הפגישה, וקראתי בעיתון שאומת הסטארט־אפ שלנו מובילה בעולם בהשמנת ילדים. אנחנו החברה הכי שמנה באירופה! ומדורגים במקום השני המכובד בעולם, רק אחרי ארה"ב, כך קובע ארגון הבריאות העולמי. יש אצלנו יותר מחצי מיליון ילדים שסובלים מעודף משקל - 28.8% מהילדים כאן בגילי 2־18 סובלים מהמחלה הכרונית הזו.

למזלי גיאצ'ו אתלט מלידה, אבל במערכת שיש בה שעה־שעתיים חינוך גופני בשבוע, חייבים למצוא חלופות לחינוך הלקוי. הסטאלג של בנט לא רוצה שיזוז חס וחלילה, מספיק שילמד תורה בישיבה ויתנוון, כמו כל הציבור כאן. ואם ישקיע בלימוד, יתגייס ויעבור קורס פיקודי, ייתנו לו אקדח לשימוש אישי בעוד 15 שנה.

איפה הזאנקס כשצריך אותו, קיבינימט. יאללה, ניסע לרופא, ניקח מרשם תקופתי ל־15 שנה. זה הפתרון למצב, כי כיפוש לא מרשה לי סמים ואלכוהול. בעיה.

tguvot@maariv.co.il