1. היכן הרגש האותנטי? פרס הסרטון הוויראלי של ימי החג כנראה מגיע לרגע הפסגה בניו יורק, כששירי מימון שרה את ירושלים של זהב לפמליה הישראלית שכיתתה רגליים למושב הפתיחה של האו״ם. היו ימים שבהם כל עין הייתה דומעת ממראה משלחת מכובדת של ראש הממשלה מלווה בשרי מדינתנו הקטנה מאמצע המזרח התיכון, כשהם מאלתרים קבלת שבת בניכר עם זמרת ישראלית שקיבלה תפקיד ראשי בברודווי. הנה, אנחנו על המפה, מאוחדים במנהגינו ובתקוותינו, מעודדים מניצחונותינו. אבל בסרטון הוויראלי שהציף את הרשתות היה משהו לגמרי אחר.
אם כבר, אפשר היה להיכנס בליברמן על כך שקידם אפס מהבטחותיו לשינויים אזרחיים וניתוק מהדת, אבל בנט העדיף לחזור על אותו התרגיל שעשה ליברמן בקדנציה הקודמת כדי לבלבל את המוח לבייס. כשיש נשיא דמוקרטי או גורמי מרכז בממשלה, אפשר לפחות להאשים אותם, לומר שהם עוצרים ומפריעים. אבל כשהם אינם אז אין ברירה, צריך להתדרדר לאמירות מגוחכות ולטעון שליברמן הוא ״השמאלני״. השורה התחתונה היא שמה שיש כרגע הוא המקסימום שממשלת ימין יכולה לעשות. הגיע הזמן שנפנים שכל מה שנמצא ימינה מכאן הוא דיבורים בלבד. אז אולי די לשטויות?
התרעות פיקוד העורף