המשק הגרמני הוא הרביעי בגודלו בעולם, ובהתאם לכך גרמניה מדורגת במקום הרביעי בין שותפות הסחר עם ישראל. אולם חשיבותה המדינית והכלכלית של גרמניה עולה על מיקומה במונחים של היקף סחר. גרמניה היא המדינה הגדולה באיחוד האירופי, שחשיבותו מבחינת ישראל משנית רק לארה"ב. באיחוד האירופי חברות 27 מדינות (לאחר פרישתה של בריטניה) ו־500 צרכנים, ולמדיניות האיחוד בתחומי הסחר והפיקוח על מוצרים יש השפעה דרמטית על ישראל. אתמול חתמו משרדי האוצר הישראלי והגרמני על מזכר הבנות להקמת מנגנון לדיאלוג כלכלי פיננסי.


כך למשל מצפה ישראל להחלטה דרמטית של האיחוד לתמוך כלכלית בפרויקט ענק לחיבור בין מאגרי הגז בישראל ובקפריסין לאירופה. ישראל, בסיוע ארה"ב, מציעה למדינות האיחוד להקטין את התלות שלהן ביבוא גז מרוסיה, למרות מחירו הגבוה של יבוא גז מהים התיכון. לגרמניה, המעצמה הכלכלית העיקרית של האיחוד, עשויה להיות השפעה מכרעת על החלטה כזו.


היחסים הכלכליים בין ישראל וגרמניה החלו בהסכם השילומים המפורסם, שהיה גורם מפתח ב"נס הכלכלי" של ישראל בשני העשורים הראשונים לקיומה. היום ישראל אינה נסמכת עוד על מענקים ותרומות מגרמניה, אולם חברות ענק גרמניות מעורבות למדי בתעשייה ובהייטק הישראלי, בהשקעות ובסחר בהיקף של מיליארדי שקלים.


יחסי הסחר עם גרמניה מבוססים בעיקר על יבוא מכונות ורכב. גרמניה היא יצרנית בולטת של ציוד תעשייתי ורכב, ורבים ממפעלי התעשייה ותחנות הכוח בישראל מבוססים על מערכות מתוצרתה. מנתונים שפרסם אתמול מכון היצוא עולה שהיקף היבוא מגרמניה הסתכם בשנה האחרונה ב־4.6 מיליארד דולר, בעוד יצוא הסחורות היה קטן יחסית והסתכם ב־1.6 מיליארד דולר, גדול רק ב־200 מיליון דולר מיצוא הסחורות מישראל לטורקיה. 


אף שכלכלתה של גרמניה היא הגדולה והחשובה באירופה, ישראל מייצאת לבריטניה יותר מאשר לגרמניה. עם זאת, בשנה שעברה גדל היצוא לגרמניה  ב־11%, והשנה הוא צפוי להמשיך לגדול. 


התפתחות ההייטק הישראלי הגבירה את העניין של חברות גרמניות וגורמי ממשל בחברות ההייטק הישראליות. חברת סימנס, המוכרת מערכות במאות מיליוני דולרים לחברת החשמל והרכבת, רכשה בישראל כמה חברות הייטק, בהן אורנט, סיברידג', איי.סי.קום ואטריקה, ומחזיקה בישראל מרכז חדשנות. 

בתחום האינטרנט רכש המו"ל הגרמני הגדול אקסל שפרינגר את חברת הסחר הישראלית יד 2 בהשקעה של 800 מיליון שקל. 


תעשיית הרכב הגרמנית, המקפידה לשמור על מקומה בחזית ההתפתחויות הטכנולוגיות בענף, מתעניינת בחברות המפתחות מערכות התראה וחיישנים לרכב, וכן בהגנת סייבר על המערכות הממוחשבות בכלי הרכב. קבוצת פולקסווגן בחנה בין היתר שילוב של מערכת מובילאיי בדגמי העתיד של אאודי, ומערכות מובילאיי הותקנו במכוניות ניסוי של BMW. 


באחת מעסקות הענק בתחום רכשה החברה הגרמנית קונטיננטל את חברת ארגוס הישראלית בהשקעה של 450 מיליון דולר. קונטיננטל היא יצרנית מערכות לכלי רכב, וארגוס הישראלית פיתחה הגנת סייבר למערכות הממוחשבות בכלי רכב. משקיעים גרמנים היו מעורבים בארגוס עוד לפני הרכישה. 


אחד התחומים החמים שנדונו גם במפגש שהתקיים השבוע בין ממשלות ישראל וגרמניה היה שיתוף פעולה בתחום הסייבר. ישראל נחשבת אחת המדינות המתקדמות בתחום, ומאות חברות הסטארט־אפ העוסקות בנושא מושכות תשומת לבם של חברות וגורמי ממשל גרמנים. אנשי משרד האוצר הציגו השבוע למקביליהם הגרמנים את יחידת הסייבר שהקימו להגנת המערכות הפיננסיות בישראל. לאחרונה הקימה חברת התקשורת הלאומית הגרמנית, דויטשה טלקום, מרכז פיתוח בבאר שבע, העוסק בהגנות סייבר לרשתות תקשורת. 

נושא טכנולוגי חם נוסף שעלה בשיחות הוא פיתוח טכנלוגיות פיננסיות (“פינטק"). חלק גדול מהטכנולוגיות עוסקות בהעברות מאובטחות של נתונים לצורך ביצוע עסקות בינלאומיות והעברות כספים. שיתוף פעולה בינלאומי בפיתוח חיוני לשם תקשורת חלקה, אבטחה ומניעת הלבנת הון. משרד האוצר כבר חתם על הסכמים לשיתוף פעולה בתחום הטכנולוגיות הפיננסיות עם שוויץ, והוא מנהל מגעים עם מדינות נוספות, בהן גרמניה.
 

קידום שיתוף הפעולה נתקל במכשולים הקשורים במערכת הרגולציה הנחשלות של ישראל. במרבית המדינות המפותחות, רגולטור יחיד מפקח על תחום הפיננסים. בישראל צריכה התעשייה להתמודד עם לא פחות משלושה רגולטורים - בנק ישראל, רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך, וחברות הפינטק הישראליות טוענות שהן מתקשות להתמודד עם הכאוס שנוצר בעקבות פיצול הסמכויות בענף. 


שיקול אסטרטגי


דוחות המשרד להגנת הסביבה הזכירו השבוע שהמאבק בזיהום האוויר במפרץ חיפה רחוק מלהסתיים: שורה של תקלות בבתי זיקוק לנפט (בז"ן) בעיר מגלים שבניגוד למגמה הכללית של הפחתת זיהום האוויר, החברה הציבורית ניצבת בראש טבלת המפעלים המזהמים בעיר,  והמפעל ממשיך לפלוט חומרים מזהמים ומסרטנים לאוויר ולערוצי הנחלים בסביבה. 


כבר קרוב לשנה דנים משרדי הממשלה הרלוונטיים בשאלה אם ישראל חייבת להמשיך להפעיל את בתי הזיקוק הישנים והמזהמים בלב המפרץ. הדיונים החלו בוועדה ממשלתית והועברו לניהולה של המועצה הלאומית לענייני כלכלה, הפועלת במשרד ראש הממשלה בראשות פרופ' אבי בן שמחון. המסקנה המתגבשת היא שמבחינה כלכלית עשוי המשק להפיק רווח עצום מסגירת בתי הזיקוק במפרץ חיפה, אבל ההכרעה על סגירת בז"ן רחוקה מאוד מהכרעה.

עד לפני 12 שנה שימש המפעל הוותיק מקור יחיד לכל סוגי הדלק והשמן הנמכרים בישראל, ונחשב מפעל חיוני שמוצרי הדלק שלו מניעים את המשק. מפעלי זיקוק נפט אינם קיימים בכל מדינה. מדינות רבות, בהן מדינות מפיקות נפט, מוותרות משיקולים שונים על ייצור עצמי של מוצרי דלק ומעדיפות לייבא אותם. 


רבים אינם ערים לכך, אבל שליש מהתזקיקים שמייצרת בז"ן מיוצאים לטורקיה, לקפריסין ולרשות הפלסטינית. יצוא תזקיקי הדלק מהווה את עיקר היצוא לקפריסין וטורקיה, שעשו מבחינתן עסקה מצוינת: הן קונות את התזקיקים במחירים דומים מאוד למחיר שמשלם עבורם הצרכן הישראלי (לפני מס) ומשאירות לתושבי המפרץ את ההתמודדות עם הזיהום הנגרם בתהליך הזיקוק. הכנסותיה של ישראל מהעיסקה מסתכמות בסכום נאה של כ־1.5 מיליארד
דולר לשנה. 


את מפעלי הזיקוק קיבלנו בירושה מהבריטים, שהקימו אותם עשר שנים לפני ייסוד המדינה כדי לזקק נפט שהוזרם למפרץ חיפה בצינור משדות הנפט בעיראק. את הדלק ייצאו באמצעות ספינות שעגנו בנמל חיפה. 


גם היום ממשיכה בז"ן להיות יצרן הדלק הגדול בישראל, אולם לפני 12 שנה קם באשדוד מפעל מתחרה, שנועד לשבור את המונופול של בז"ן. ההצלחה
הייתה מוגבלת, ולמרות התחרות, הצרכנים מתקשים מאוד להבחין בהבדלים. מה שברור הוא שהקצאת הזיכיון הנוסף לבית הזיקוק באשדוד לא נועדה לחזור ולהותיר את השוק בידי יצרן יחיד. 


לפני כמה חודשים הזמינה המועצה הלאומית לכלכלה מחברת מקינזי דוח שבחן את ההיבטים השונים של סגירת בתי הזיקוק, והעברה של חלק מהמפעלים לאזור אחר. חברת הייעוץ לא הייתה אמורה להמליץ על החלטה מסוימת. 


מהדוח עולה שלבתי הזיקוק יש תחליף, וכי בעזרת כמה התאמות אפשר לסגור אותם בתוך שנים ספורות. את המפעלים הפטרוכימיים הקשורים בבתי הזיקוק מוצע להעביר לאזור רמת חובב, שבו מרוכז כבר עתה חלק גדול מהתעשייה הכימית. בתי הזיקוק באשדוד, המספקים היום כ־40% מהצריכה, יכולים להרחיב את תפוקתם באופן שיאפשר להם לספק את הביקוש של שתי החברות. את בעיית התחרות במשק אפשר יהיה לפתור באמצעות יבוא המוצרים.
 

בתי הזיקוק בחיפה. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90בתי הזיקוק בחיפה. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90


הזיכיון ליבוא יכול להימסר לחברת דלק, בעלת בז"ן, כפיצוי על סגירת המפעלים. לסגירה יהיה מחיר גבוה שעשוי להסתכם בכמה מיליארדי שקלים. חלק מהעלות, יותר מ־2 מיליארד שקל, תתבטא בפיצויים ובדמי פרישה לכ־1,500 עובדי המפעלים. העברת המפעלים תגרום לסגירת עסקים נוספים המשמשים ספקים ונותני שירותים למפעלים. אבל ההוצאה היא כסף קטן לעומת הרווח הנדל"ני והסביבתי שעשוי לצמוח מהפינוי. בהערכה זהירה, אפשר לומר שההכנסה הצפויה למדינה תהיה עשרות מיליארדי שקלים.


הרווח העיקרי יופק מהשטח הגדול שיפנו המפעלים: המפעלים תופסים 1,600 דונם, כשני שלישים משטחה של תל אביב. שווי הקרקעות גבוה פי כמה מעלות הפינוי של בז"ן. על הקרקעות שייבנו אפשר יהיה לבנות כמאה אלף דירות, וכן מרכזי תעסוקה, מסחר ובידור. רווח נוסף צפויה המדינה להפיק מהקטנת זיהום האוויר, ועמה צמצום התחלואה והתמותה באזור המפרץ. זו הסיבה שהארגונים הירוקים והמשרד להגנת הסביבה תומכים במרץ בתוכנית הפינוי.


שיקול נוסף לטובת הפינוי הוא ביטחוני ובטיחותי: בתי הזיקוק מהווים מטרה בולטת וקלה במקרה של מלחמה, והפגזתם עשויה, בין היתר, לפגוע במאות אלפי תושבים המתגוררים בסביבה. אבל לעסקת המאה יש גם צדדים אחרים, לא כלכליים, העשויים להכריע את הכף. השיקול העיקרי הוא אסטרטגי וביטחוני. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה ביבוא תזקיקי דלק במקרה חירום? 


גורמים המקורבים לדיונים טוענים ששאלת הביטחון האנרגטי במצב החדש מרתיעה לפי שעה את משרד האנרגיה מתמיכה בתוכנית. בעבר קיוו במשרד שהבעיה תיפתר, לפחות חלקית, כשהגז הטבעי יחליף את מרבית סוגי הדלק. בין היתר בחן משרד האנרגיה אפשרות להקמת מפעל שייצר את סוגי הדלק מגז. המשרד השקיע מאות מיליוני שקלים בתמרוץ המעבר לתחבורה המבוססת על גז, עד כה ללא הצלחה. תקווה חדשה התעוררה עם התגברות המעבר של תעשיית הרכב למכוניות חשמליות. הרכב החשמלי לא יפטור את המשק כליל משימוש בדלק לסוגיו, אבל יקטין במידה רבה את התלות בו. ההכרעה על עתיד בתי הזיקוק בחיפה לא תיפול ככל הנראה בכהונת הממשלה הנוכחית, והיא עשויה לצאת לפועל רק לקראת סוף העשור הבא.