1. סבב ההסלמה האחרון ברצועה, לפחות מבחינה צבאית, ארך זמן קצר מאוד - מירי הרקטות לבאר שבע וגוש דן ועד לסיום התגובה של צה"ל חלפו כשמונה שעות בלבד. בשלב הראשון העיסוק היה בשאלה מי ביצע את הירי. לפי המודיעין, סוג הרקטות שנורו (220 מ"מ במשקל של כ־20 ק"ג) מיוצרות בעזה ומצויות רק בידי חמאס והג'יהאד האסלאמי. ההערכה בצה"ל היא כי המשגר שממנו בוצע הירי שייך לחמאס - מדובר במשגרים חמושים שמוכנים לירות לעבר ישראל בכל רגע נתון - אבל ההערכה הייתה שהירי לא בוצע בהנחיית בכירי הארגון.



עדיין לא ברור אם מדובר ביוזמה מקומית או בהשתלטות של גורם אחר על המשגרים. במערכת הביטחון לא שוללים את התזה שהועלתה, שלפיה ברקים הם שהפעילו את מנגנון הירי. אין לכך הוכחה, אבל בזמן השיגור היו ברקים בשמי האזור. השאלות נותרות פתוחות, אך בכל מקרה, בצה"ל פעלו נכון בכך שלא ניפקו הפעם את הנחת המבצע של ירי "סוררים".



בשעות הערב והלילה שבין רביעי לחמישי זה כבר היה זמן הקבינט, שניהל דיון מקיף בהתפתחויות בדרום במשך חמש וחצי שעות. את הביקורת הציבורית הנוקבת על תפקוד הקבינט הרוויחו ראש הממשלה, שר הביטחון והשרים ביושר: מעבר לפער הבלתי נסבל בין ההצהרות למעשים, חבריו עסקו בעיקר בהדלפות מגמתיות ובהתכתבות עם ועדות חקירה עתידיות, ולא בניהול מדיניות ואסטרטגיה מול המערכה שמנהל חמאס בחצי השנה האחרונה.



ובכל זאת, לא נכון לזלזל בדיון שהתנהל ובהשלכות המדיניות והצבאיות האפשריות שלו כבר בתקופה הקרובה. עזה מספקת תמיד הפתעות, וייתכן שהדיון האחרון יבטא שינוי במדיניות הישראלית, ולא רק בהתנהלות הצבאית. חובת ההוכחה, בכל מקרה, על הדרג המדיני.



השבוע, עוד לפני השיגורים לבאר שבע ולמרכז הארץ, הפליא שר הביטחון ליברמן לעשות כאשר הצהיר כי המכה הקשה על חמאס בדרך - זאת אף שבדיוני הקבינט ביום ראשון לא התקבלה כל החלטה על שינוי במדיניות או באופן הפעלת הכוח הצבאי. יום לאחר ההצהרות הללו כבר נחתו הרקטות, וישראל שוב נקלעה לאותה פינה מוכרת - זו שמגיבה ברצועה ולא זו שיוזמת.



בשבוע האחרון מחצין שר הביטחון את הוויכוח הפנימי שיש לו עם חברי הקבינט. "אני בעד מבצע כנגד חמאס והם אלה שמגמגמים", טוען ליברמן. נקודת המפנה שבה החליט לדחוף למבצע וגם להתייחס לכך בגלוי בתקשורת, הייתה המשך האירועים האלימים על הגדר גם לאחר היציאה לדרך של יוזמת הסולר הקטארית. אבל יכולתו של שר ביטחון להשפיע על מדיניות הקבינט תלויה רבות בקשר שלו עם ראש הממשלה. כשהם מאוחדים, רוב השרים מתיישרים לפי עמדותיהם. כאשר שר הביטחון מגיע לדיון ללא תמיכת ראש הממשלה ובגישה מנוגדת לראשי צבא, עמדתו הופכת לעוד עמדה בדיון.



זה המצב שליברמן נמצא בו. זה התחיל באמירות שלפיהן הוא לא מאמין בהסדרה ולא חלק ממנה, אף שמערכת הביטחון לוקחת חלק פעיל מאוד בדיוני ההסדרה, והגיע לשיא השבוע בהצהרה בדבר הצורך במבצע בעזה. אפשר להניח שהשבירה ימינה של ליברמן נובעת מניסיון לחזק את מצבו הפוליטי, אך היא עלולה לגרום לו להרבה יותר נזק מאשר תועלת. בכל מקרה, נראה שפערי התפיסה בין שר הביטחון לצבא העמיקו מאוד בשבוע האחרון.



יש אפשרות סבירה שהמתיחות הרבה של השבוע הזה תפחית את היקף אירועי הגדר ביום שישי. האופן שבו ינהל חמאס את האירועים יספק מידע נוסף למערכת הביטחון בנוגע לנכונותו של חמאס להמשיך ללכת על חבל דק. אירועים אלימים במיוחד בסוף השבוע יאותתו כי חמאס נחוש להמשיך במאבק, גם במחיר של עימות צבאי. מצד שני, גם אם תהיה ביום שישי ירידה מסוימת בהיקף האירועים, היא תהיה כנראה זמנית בלבד, שכן מהותית לא השתנה דבר. כך שגם סוף השבוע הזה הוא מבחן מוגבל להמשך ולא מעבר לכך.



פגיעת רקטה בבית בבאר שבע, צילום: AFP
פגיעת רקטה בבית בבאר שבע, צילום: AFP



2. המתיחות בעזה דחקה לפינה את המצב הביטחוני שהסלים לאחרונה גם ביהודה ושומרון, לאחר רצף הפיגועים האחרונים. בחודשים האחרונים הגביר חמאס את מאמציו להשפיע על מגמות הטרור בגדה: מהזרמת כספים ובניית תשתיות ועד למאמצים תודעתיים. במערכת הביטחון מזהים שחלק מהמאמצים נושאים פרי, ובפיגועים האחרונים הקדישו חלק מהמחבלים את צוואתם להזדהות עם המצוקה בעזה.



למרות ההסלמה, הנתק המדיני מול ההנהגה בישראל והתסכול הפלסטיני מוושינגטון, בצבא לא ממהרים לצבוע את העתיד הביטחוני מול הפלסטינים בשחור, במיוחד כאשר כיסאו של אבו מאזן עדיין יציב והוא מעוניין בתיאום הביטחוני וזקוק לו.



מדובר בתקופה רעה מאוד מבחינת היו"ר והרשות - ההישגים המדיניים של ישראל בתקופת טראמפ הם כישלונותיו הפרטיים של אבו מאזן, שמתקשה לספק אופטימיות. מנקודת מבטו, האמריקאים מערערים את ערכי היסוד של המאבק הפלסטיני להכרה ולעצמאות - בנושאי הפליטים, גבולות 67', ירושלים וההפרדה בשטח בין הרצועה לגדה. כאשר מוסיפים לכך את הקיצוץ הדרמטי לגופי הסיוע של האו"ם ולרשות, גם הבסיס הכלכלי הולך ונשחק, והפוטנציאל לחוסר יציבות גובר. לכן במערכת הביטחון מחפשים כעת פתרונות, בעיקר במישורים הכלכליים ובתחומי חיים נוספים, שיטעינו את המערכת באנרגיות חדשות.



במקביל, במערכת הביטחון מוטרדים גם מפשיעה לאומנית ומטרור יהודי, בעיקר מצעירים שהגיעו ליהודה ושומרון ממקומות שונים, פליטים של מערכות החינוך וחסרי בית. מדובר עדיין במגמת מיעוט מובהקת אל מול הטרור הפלסטיני, אבל בצה"ל סבורים שיש להגביר את המאמצים ואת שיתוף הפעולה בין הגופים השונים על מנת לבלום את המגמה. כמאה צעירים מוגדרים על ידי המערכת הביטחונית כגרעין קשה המסוגל לבצע פיגועים חמורים, והדרך למיגור התופעה עוברת גם אצל ראשי המועצות ביהודה ושומרון. שיתוף הפעולה שלהם מול צה"ל בנושא הוא טוב.



עם כל הזהירות הנדרשת, בימים האחרונים מתגברת ההערכה כי פיגוע האבנים בשבוע שעבר, שבו נרצחה עאישה מוחמד אראבי באזור שכם, בוצע על ידי צעיר יהודי. זאת למרות פרסומים שונים שרמזו על סדקים בגרסת בעלה של המנוחה, שהיה ברכב בעת הרצח. לא נמצאו בשלב הזה עדויות לכך, והוא אף היה מוכן לנתיחה שלאחר המוות על מנת להוכיח את טענותיו.