כשכולם מדברים על עזה, אני מפציר בכם: דווקא השבוע, ובגלל סוריה, אל תאמינו להצהרות של ממשלת ישראל. לא מדוע היא הולכת להסלמה ולא מדוע היא הולכת להסדרה.

נשמע קצת דבילי. הרי רבים אינם זקוקים להארה מיוחדת כדי להבין שזה המצב (מרבית שרי הממשלה, למשל), ויש מי שבטוחים שזו עוד פנייה נואשת של שמאלן הזוי. מי שמבהירה שזה מצבה של הממשלה בעניינים חשובים למדי כמו סוריה היא ניקי היילי, "ידידת ישראל". לפני שבוע, רגע לפני שסיימה את תפקידה באו"ם, היא תקעה בבת אחת סיכה בשלושת הבלונים שממשלת ישראל מנפנפת בהם: סוריה כאויבת אכזרית, ארה"ב כידידה נצחית ורוסיה כידידה אישית של נתניהו.

"ישראל, סוריה והאו"ם הסכימו לפתוח מחדש את מעבר קוניטרה שבצפון רמת הגולן", אמרה היילי, ואיש בישראל לא התרגש. אז מה אם רק אתמול תמכנו במורדים כדי להוריד את דגל סוריה מן המעבר בקוניטרה, והיום סיכמנו עם הרוצח השפל על פתיחת מעבר הגבול? והגרוע מכל הוא שהיילי הוסיפה שההסכם "יאפשר לפקחי האו"ם להגביר את מאמציהם למניעת פעילות עוינת באזור רמת הגולן".

להזכיר לכולנו: אנשי האו"ם, על פי המנדט שלהם, מפקחים מאז 1974 על "פעילות עוינת" גם של צבא סוריה וגם של צה"ל. הלו?! לאן נעלמו האיראנים? מסתבר שבזמן האחרון הם נעלמו במקצת ויחד עם חיזבאללה וצבא אסד על הגבול הם יכולים לצחוק כל הדרך עד למרחק של 85 ק"מ מהגבול, שהוא הישגו הענק של נתניהו אחרי שבע שנים כתומך לחימה במורדים.

אגב היילי, הערה סגנונית: התקשורת בישראל קיבלה בתרועת אבל את התפטרותה של "ידידת ישראל הגדולה". באמת? מדובר בחיילת עיוורת וחירשת של האגף האוונגליסטי (פה דווקא יש לה), מושלת מדינה דרומית לשעבר, שידיעותיה והבנתה בענייני המזה"ת ראויות להערצה עקב חסרונן הגמור. היא אכן ייצגה בנאמנות את עמדות ממשלת ישראל, אבל עם כל הכבוד, וממשלה נבחרת בלה בלה, היילי הייתה יותר ידידת האינטרס הממשלתי מאשר ידידת האינטרס הקולקטיבי של עם ישראל. עד למכה האחרונה, כאשר הוסיפה לזרות מלח על פצעי האוהב הנאמן נתניהו: "אנחנו מצפים מישראל ומסוריה לספק לפקחי האו"ם את הגישה שהם זקוקים לה וכן להיות ערבים לביטחונם. אנחנו גם קוראים לסוריה לנקוט את הצעדים הנדרשים על מנת שאונדו"ף (כוח הפיקוח של האו"ם) יוכל להתפרס ולפטרל באזור בביטחון ובאופן יעיל ללא הפרעות".

אגב, כמי שהיה באחד מגלגוליו נספח לפעילות פקחי האו"ם ברמת הגולן (בפיקודו של אלוף במיל' אורן שחור) אני יכול להעיד מכלי ראשון שהיכולת של קציני אונדו"ף לפקח על "פעילות עוינת" לא פחותה מיכולתם להתחפר עם הישמע שריקת הכדור הראשון, ובצדק. אתה לא מגיע מקצה העולם כדי לחטוף כדור מירי של ילידים מופרעים אלא כדי לאסוף משכורות, לשתות בירה, לעלות מדי פעם לתל אביב ולהביא הביתה מכונית ללא מכס.

עמדת אונדו"ף ברמת הגולן. צילום: רויטרס


לידיעת אזרחי המדינה: "פיקוח" אונדו"ף על פעילות קרקעית, כלומר חיכוך באזור הביטחון, נועד למנוע מחמומי מוח מקומיים משני הצדדים להצית שריפה גדולה, וחמומי המוח בצד שלנו חמומים יותר. פעילות צבאית של ממש היא עניין לקטטה בין חיל האוויר לבין מערך הנ"מ הסורי. יותר נכון, כיום זהו הקרב על היוקרה ושוק הנשק העולמי בין התעשיות הביטחוניות הרוסיות והאמריקאיות. אנחנו כאן, סורים וישראלים, על תקן שפני ניסיון, ולראיה: מי שכתב לשגרירה היילי את הטקסט הזה ידע עם מי יש לו עסק, והיילי לא התביישה לומר באותה הצהרה: "אנו מצפים מישראל ומסוריה לספק לפקחי האו"ם את הגישה שלה הם זקוקים, ולהיות ערבים לביטחונם".

מובן שמדובר בקשקוש, משום שבעלי הבית האמיתיים הם הרוסים. לא צריך להפעיל לוויין מודיעיני כדי לראות שבצד הסורי מסתובבים חיילים רוסים לבושים במדי משטרה צבאית, ועם "שוטרים" צ'צ'נים על הגדרות, מי צריך איראנים? בישראל ידעו שהיילי עומדת לכסח אותנו, ושר הביטחון הוקפץ לרמה כדי ליצור את הרושם שהמצב בשליטה: "אנו מוכנים לפתיחת מעבר קוניטרה" אמר הפלמ"חניק החדש ("מוכנים תמיד אנחנו" - המנון הפלמ"ח) וצירף איזו הערכת שותף פטרונית: "כרגע הכדור נמצא במגרש הסורי מבחינת היכולת להפעיל את המעבר גם מבחינה ביטחונית וגם אדמיניסטרטיבית". מדובר בתכתיב רוסי־אמריקאי שישראל פשוט נכנעה לו ללא תנאי.

לא כימיקלים ולא נעליים

עכשיו צריך לעשות קצת סדר ולבדוק כיצד הגענו עד הלום. התקווה האחרונה של ממשלת ישראל להוציא מהבלגן בסוריה "הישג" כלשהו הייתה במו"מ האמריקאי־רוסי־טורקי על אידליב, שם התרכזו שרידי המורדים שנשבעו מול הטלוויזיה "להילחם עד מוות". מערך שלם של דיסאינפורמציה (מעניין מי פיברק ותיווך לתקשורת) קשקש על ההתקפה הכימית העתידית של אסד, מה שיאפשר תגובה אמריקאית קשה כפי שטראמפ הבטיח, מה שהיה אמור להיות סוג של מהפך שיביא את ישראל למו"מ על עתיד סוריה מעמדת מיקוח על הגולן.

"אין ספק" ניבא צביקה יחזקאלי ("בומבה של נביא", אריק איינשטיין) בלהט "שבאידליב יהיה טבח איום ונורא, נורא! אין ספק! זאת תהיה הנקמה הנוראה של משפחת אסד כמו שרק הם יודעים לנקום". הלו צביקה, אלה הן חדשות עשר לא 20, ושמישהו ישתלט על הבחור. והנה, לא מלחמה עד מוות, לא טבח, לא תגובה אמריקאית קשה, לא כימיקלים ולא נעליים.

בשבוע שעבר הושלם סימון אזור החיץ באידליב. כלי הנשק הכבדים הוצאו בהתאם להסכם שהושג בחודש שעבר בין ארדואן לפוטין, וכמה אלפי חמושים עזבו את האזור המפורז. ההסכם קובע כי על כל הארגונים "הקיצוניים" לסגת מאידליב עד ל־15 בחודש, כלומר אמצע השבוע הזה. עד עכשיו לא דווח שזה מה שקרה, אבל אסד לא ממהר. בינתיים הצהיר שהוא מתכנן להשיב את אידליב לשליטתו. לאמריקאים יש בסוריה כ־2,000 חיילים מגובים במטוסים שמופעלים משדות תעופה בעיראק. וזהו האבסורד המטורף: הכוחות האמריקאיים מנהלים שם מלחמה נגד כיסי התנגדות של דאע"ש, ומי יזכה בקרקע אחרי שהם יחוסלו? נכון. אסד. גנרל אמריקאי אמר השבוע לצוות טלוויזיה של "דויטשה וולה" שהוא מעריך שהשהות בסוריה תארך "חודשים, אולי יותר".

מכאן ואילך כל מה שנדרש כדי לייצב את המצב באזור הוא שאסד יעשה הכל כדי שהכורדים שבשליטתו לא ירימו ראש לאומי מדי, ואז תכלול החזית הצפונית נגד ישראל את סוריה, לבנון, טורקיה ואיראן. והן לא צריכות לנהל תרגיל צבאי משותף כדי שנבין להיכן הביאה אותנו ממשלת הימין המטורף.

tguvot@maariv.co.il