אחרינו המבול

"פורטלנד פרס הראלד", לא העיתון הנפוץ והחשוב ביותר באמריקה, סיכם בענייניות מיינרית, את מצב היקום: "כמו ב־1941, נחוצה כעת מנהיגות.

"אחרי פרל הארבור בישר הנשיא פרנקלין רוזוולט לאומה את החדשות המרות (יום שייזכר לדיראון עולם) וקרא לנו לקום ולהתגונן. דוח האקלים שהגיש האו"ם למנהיגי העולם, הוא רגע פרל הארבור כזה".

פרל הארבור הוא המקבילה האמריקאית ליום כיפור. ההשוואה צריכה לעמוד על קצות האצבעות ולהושיט ידיים, אבל עסקינן במחדל מודיעיני, כישלון בפענוח תשדירים יפניים מוצפנים, שאננות צבאית, אי־קריאת המפה ותשלום מחיר כבד בספינות צי, מתקנים וחיי אדם. דוח האקלים של האו"ם יצא לשטח אחרי החתימה החגיגית על הסכם פריז ב־2015, שהשותפים לו קיבלו את ההחלטה העקרונית להפסיק להכחיש את ההתחממות הגלובלית - או "שינויי האקלים" בשמה החדש והפחות קונטרוברסלי - ולהחזיק ביד את העובדות המדעיות המיטביות כדי שניתן יהיה להציל את האנושות לפני שתיפול עליה אפוקליפסה אקלימית.

במילים אחרות: אם אתם בגילי ואפילו צעירים יותר בכמה שנים, לא מדובר בשואה שלנו אלא בזו של ילדינו וילדיהם אחריהם. הדוח מבטיח שעדיין בחיינו נזיע כהוגן, כולל בחריץ של הישבן ובעיניים; שהמזגנים יעבדו כה קשה והרבה, שהם יפלטו לאוויר גז הרסני ומחורר אוזון או משהו כזה, פחות מנפיחות של פרות אבל מסוכן; שבחורף יהיה לנו נורא קר ויהיו מי שיסיקו את ביתם ברהיטים שלהם (אני למשל); שבערים כמו תל אביב, ניו יורק, מיאמי ולוס אנג'לס, ישחקו הים והאוקיינוס את רצועות החוף, ובשכונות כמו פלורנטין וטרייבקה ילכו במגפיים וייסעו בגונדולות של אובר. כאילו מחיר סביר בשביל לא לעשות דבר למנוע את הקטסטרופה. אבל זה תופס רק אצל מי שהעניין שלהם בעתיד ילדיהם משני ואופציונלי לחלוטין.

לא בחדווה אני כותב את הדברים. זה נושא רציני ומאיים מאין כמותו וביחס ישיר, מאוד לא סקסי. שואה, במקום כמו ישראל ולא רק בה, היא משהו שנהוג לטפח ולפמפם בתודעה כזיכרון קדוש שאחריו נאמרת קריאת הקרב Never Again! כתירוץ ליחסנו המחפיר לאחר וליריב, ולסחף התודעתי והאידיאולוגי לימין: מי ששרדו את השואה חייבים לזכור אותה והיא משמשת להם מסתור שמאחוריו אפשר להתגולל על העולם ואחותו, לבנות קירות מגן ולהתנהג כקלגסים באופן כללי.

מהשנים הרבות שקדמו למלחמת העולם השנייה ולשואה, לעליית הנאצים ולהתבוננות סקרנית בפיהרר מקציף שפתיו ומחציף פניו מול המונים משולהבים - אנחנו מעדיפים להתעלם. כי אם היה כוח פוליטי וצבאי אמיתי שהיה עושה את המתבקש בזמן אמת, כמו לברוח על נפשנו בטרם אסון או לא להשאיר את ניסיון ההתנקשות בידי פון שטאופנברג הנכה והפוטש הכושל, היה אפשר להציל.

אנחנו ניצבים בפני שואה אקלימית שאינה פחות מסכנה ברורה ומיידית, שהתחמקות מהתמודדות מיידית איתה היא הפקרת גורל ילדינו לאלמנטים האכזריים ביותר של הטבע. הדוח החדש שונה מקודמיו בזאת שהוא ממתיק את המסר המריר ונותן בידינו את הכלים הנחוצים להעביר את רוע הגזירה. מחבריו לא המציאו פתרונות לא קיימים, אלא ציירו נתיב, תוכנית עבודה, כיצד ניתן להציל. בזה כוחו. כדי להסיר ספק: 700 דפי הדוח כמעט בלתי עבירים להדיוטות, והקורא יורק שיניים וחלקי פנים, אבל השורה התחתונה היא לא פחות מהכפור הלופת את הקיבה כאשר אומרים שנותרה לך שנה לחיות.

זה מסמך מרתק אך מרעיש, אפוקליפטי, החוצה את ארמגדון בדרכו לדיסטופיה שאינה משאת נפשו של איש. מה שקראנו לו פעם, הים התייבש והדגים מתו (אבל לא רק הדגים). דוח האקלים מתאר עולם של מחסור במזון ושריפות שאינן בשליטה, מוות המוני של שוניות האלמוגים, בצורת של שנים, מיליוני פליטים הנסים על נפשם מאזורים שאינם ראויים יותר למחיה ומחוללים מהפכות ומלחמות, כל אלה עד שנת 2040.

למרות חוסני הגופני הידוע, נדמה לי שכבר לא אזכה בכל הטוב הזה, כמו רבים מהמדענים שחיברו את הדוח. לי יש הפריבילגיה להתחבא מממצאיו, זכות שבתום לב האמנתי שאין לטראמפ, פוטין ונתניהו אך טעיתי. טראמפ, למשל, אוחז במנטרה שאין "התחממות גלובלית" ועבורו שונה שמה ל"שינויי אקלים" אכילים יותר. אבל טראמפ גורס שזו מזימה של השמאל והדמוקרטים לדכא את פריחת אמריקה והרפובליקנים. כמו שאמר באסיפת בחירות אחת: "איזו התחממות גלובלית? היה צריך להיות היום נורא חם ואני מת מקור, לא?".

יש חשש מנקר שהעיניים הנשואות אל אמריקה כמנהיגת מאבק ההישרדות הגלובלי ומכתיבת הקצב, שגוי וטרגי. עד שמים לא ילחכו את טראמפ טאואר במנהטן, לא יקרה דבר.

***

הממצא והפרמטר העיקרי הדרמטי בדוח הוא קביעת החוקרים שבקצב הנוכחי של פליטת גזי חממה תתחמם האטמוספירה בקצב של 1.5 מעלות צלזיוס עד 2040. זהו נתון מעודד יחסית בהשוואה להערכה קודמת של ההתחממות ב־2 מעלות. הוא מעודד משום שניתן לעצור אותו. הדוח מעריך כי הנזק הכספי מההתחממות יהיה כ־54 טריליון דולר, אבל אף שתיאורטית ניתן לבלום את ההתחממות, ההיתכנות הפוליטית של מאמץ כזה אינה ריאלית במציאות הפוליטית בעולם. כדי להרתיע את המזהמים העיקריים, יהיה צורך במיסוי של 27 אלף דולר על טונה (דלק או פחם) עד 2100, אבל זו דרישה בלתי אפשרית מהאחראיות הגדולות לזיהום שהן אמריקה וסין.

הדוח חובר בידי 91 מדענים מ־40 מדינות שבחנו 6,000 מחקרים. המשימה שעליה הוסכם בהסכם פריז - זה שאמריקה של טראמפ הכריזה על הסתלקותה ממנו - היא למנוע עלייה של יותר מ־3.6 מעלות ממזג האוויר ששרר לפני המהפכה התעשייתית. כדי להשיג את המטרה הזאת חייבת האנושות לצמצם עד 2030 את פליטת גזי החממה ב־45% מרמת 2010, ו־%100 נוספים עד 2050. עד 2050 צריכה להצטמצם צריכת הפחם כמקור לחשמל מ־40% כיום ל־1%־%7. אנרגיית שמש ורוח תיאלץ להגיע לתפוקה של %67 מהצריכה הכללית.

בקצב ההתחממות הנוכחי תשפיע גאות האוקיינוסים - בשל כמויות הקרח הנמסות בקוטב - על אמריקה, בנגלדש, סין, מצרים, הודו, אינדונזיה, יפן, וייטנאם והפיליפינים עד 2040. התחממות מהירה יותר, הזהה למה שקרה בפועל בשנים האחרונות, תזרז את התהליך ותגרום לפינוי מזורז של אוכלוסייה מהמקומות המועדים לפורענות.

"בחלקים רבים בעולם" כתוב בדוח, "גבולות בין מדינות וריבונות לא יהיו רלוונטיים. אפשר לבנות חומה ולמנוע תנועה של 10,000 או מיליון בני אדם, אבל אי אפשר למנוע הגירה מבוהלת של 10 מיליון". מחברי הדוח חוששים כי שינויים דרמטיים באקלים יערערו ממשלים, יפילו ממשלות, יניידו גלי פליטים, יכחידו צמחייה ובעלי חיים המסדירים את המחזור האקולוגי ויגרמו להצפה של ערי חוף רבות.

כדי לטעום מהצפוי לילדינו, כל מה שעלינו לעשות הוא להרים עינינו מהדוח, לצפות בטלוויזיה או לצאת לרחוב. תלונות על החום הגובר הן יותר מקלישאות של זקני העיר שנמאס להם להזיע בקיץ. המעלות עולות בקצב העולה על התחזית והופכות את החיים במקומות רבים לבלתי נסבלים. רעידות האדמה המתרבות, סדרת ההוריקנים שהחלה מכה באמריקה בשנים האחרונות, השריפות המשתוללות במדינות כקליפורניה, ושאר פגעי טבע - שוברים שיאים. טרם השתלטו על הנזק שגרמה "פלורנס", חבט "מייקל" בפלורידה.

אתה יושב בבית ותוהה כיצד לא מתחברים הדיווחים הפרטניים מהשטח, הנראה כמו דרזדן אחרי הפצצתה מהאוויר, לכדי ישות הגיונית ומדעית בעיני המתבונן. ערים שלמות בפלורידה נמחקו. מספר החללים בפורטו ריקו עומד על 3,000. כמו בגניבה, נסגר קו הרכבת התחתית המחבר את ברוקלין למנהטן לשנה שלמה של שיפוצים בשל נזקי "סנדי". אלטרנטיבות התחבורה הציבורית שמציעה העירייה אינן מספקות. בפלורידה נבנים הכבישים מעל למפלס הבתים, ועוצמתו של "מייקל" תפסה את כוחות ההצלה בלתי מוכנים בעליל ובהתרעה קצרה מדי. "סנדי" עקרה 83 אלף מתושבים מבתיהם בניו יורק ובניו ג'רזי, ועשרות אלפי אנשים ברחבי העולם מתים מחום.

***

החדשות הרעות הן שאם יתחמם העולם ביותר מ־1.5 מעלות, 10 מיליון בני אדם ייחשפו להשפעה ישירה של החום ומאות מיליונים נוספים יחיו ב"תנאי סכנה צמודי־אקלים כמו עוני". יבול האורז, התירס והחיטה יפחת משמעותית, בעיקר באזורים שתלויים בהם למחייתם כמו אפריקה, דרום־מזרח אסיה ומרכז ודרום אמריקה.

כדי לא לחצות את אתגר ה־1.5, ייאלצו מדינות לעשות מהפך משמעותי בקנה מידה גלובלי בגישתן למקורות אנרגיה, ניהול קרקעות, בנייה יעילה, מפעלים תעשייתיים, הובלה ימית ותעבורה אווירית. בינתיים בעולמנו, כ־1,600 מפעלי פחם עומדים להתניע את הכבשנים, חלקם הגדול בידי חברות סיניות. טראמפ ביטל את כל ההגבלות שהטיל אובמה על מזהמי האוויר העיקריים, וכעת הוא עלה בדהירה על נתיב האתנול, דלק מזהם במיוחד. מה שנראה כחיסכון וככסף קל בטווח הקצר, מסמן את סופנו בטווח הארוך.

אם ההתחממות תגיע ל־2 מעלות, יגיעו שדות הקרח הארקטי להתמוטטות והמסה והאוקיינוסים יציפו ערים רבות. התוצר הלאומי יתכווץ ב־13%. 400 מיליון אנשים יסבלו ממחסור במים וגם בקווי הרוחב הצפוניים יהרגו גלי חום אלפי אנשים בקיץ. כבר כעת נוגס הים נתחים גדולים בערים כמו ג'קרטה ומיאמי, והנזק מצטבר עם שיטפונות מסופות המכות בתדירות גבוהה. אם יחלו ערים הנמצאות בסכנת הצפה בבניית סכרים וחומות מגן, עדיין יידרשו להן עשרות שנים להשלים אותם, מאוחר מדי מכדי להציל חלקים גדולים מברוקלין, קווינס והווארד ביץ'.

ההתפתחות העירונית מתאימה עצמה לתנאי השטח, ואין תנופת בנייה באזורים שיהיו בעתיד הקרוב מתחת למים. זו מציאות המצמצמת את אפשרויות הבנייה וגורמת לעלייה גדולה בשכר דירה ומחיר בתים. בדרכו המנומסת אומר הדוח כי המציאות העתידית דומה למה שראינו בסרטי "מקס הזועם" וסדרות על מתים אוכלי אדם. במקומות שלא יהיו בהם דלק, אדמה פורייה ומים, תהיה דיסטופיה. גם כאשר מוטל על מומחים לדבר להתכונן למציאות הקשה, לוקה ההסתכלות בנתונים בראייה אופטימית דרך עדשות ורודות שבה מנצחת חצי הכוס מלאה את חצי הכוס הריקה. זו נטייה טבעית של מדענים לצמצם את הדיון בממדי האסון, משום שעיני פוליטיקאים מתגלגלות לאחור כאשר מעמתים אותם עם נבואות זעם המוציאות את החשק להתמודד איתן.

חמשת הקיצים החמים ביותר באירופה מאז 1500 היו החל משנת 2002. הדוח קובע כי בקרוב לא יהיה אפשר לשהות מחוץ לבית. יהיה חם ומסוכן מדי. גם אם ניתן יהיה לעמוד בתנאים המינימליים הדרושים, ערים מסוימות בעולם כבר אי אפשר להציל. ערים כמו קראצ'י וכלכותה קרובות להיות בלתי ניתנות למחיה אחרי סדרה של גלי חום משתקים כמו ב־2015.

גל החום שתקף את אירופה ב־2003 והפיל 2,000 חללים, יהיה קיץ נורמלי. את החאג' במכה לא יהיה אפשר לקיים לפי המסורת, ושני מיליון מוסלמים ייאלצו להישאר בבית. אפשר לנחש כיצד תשפיע המציאות החדשה הזאת על המורל.

החדשות הרעות באמת נשגבות מיכולתנו המוגבלת להבין. בעיקר אם אנחנו חבורה אופטימית המאמינה שיהיה טוב. האיוולת האינטלקטואלית הזאת היא שמאחדת אותנו בהתעלמות מופקרת ופושעת מעתיד ילדינו ונכדינו; אנחנו הנחנו לפרות להפליץ כאוות נפשן, ולהם לא יהיה איפה לחיות.

מתחת לקרח הנמס באלסקה, בשכבה הנקראת פרמפרוסט, גילו מדענים את נגיפי השפעת הקפואים מ־1918 שבה חלו 500 מיליון בני אדם ומאה מיליון מהם מתו. מדענים חושדים שנגיפי מחלות כמו דבר ואבעבועות שחורות, שנחשבו כמגיפות שחלפו מן העולם, לכודים בקרח בסיביר ומחלות אלה יכולות לשוב ולהשתולל כאשר הקרח יימס.

לא פחות מדאיגה היא השפעת האקלים על מצב הרוח הלאומי. עם כל חצי מעלה של התחממות מזג האוויר, תתרחש באוכלוסייה הסלמה אלימה של %10 עד %20. אלה חומרי הבעירה המובילים למלחמות ולסכסוכים מזוינים. בעולם שיהיה חם יותר ב־5 מעלות, יהיו פי שניים מלחמות, ולא יהיה להן קשר הכרחי לשאיפות הלאומיות הלגיטימיות של עם זה או לעקשנות של העומד בראשו של אחר.

הדוח מגדיר את האוקיינוס כקילר גלובלי. ללא הפחתה משמעותית של זיהום האוויר, יעלו פני הים בכשלושה מטרים עד סוף המאה. שליש מהערים בעולם הן ערי חוף, וכמובן מפעלים רבים, נמלים, בסיסים צבאיים, אדמות חקלאיות, מדגים ושדות אורז. אלה יכוסו מים ואיתם כ־600 מיליון אנשים. מים חמים מדי הורגים את הדגה. דגים טריים וטעימים עולים ממים קרים ולא מאוקיינוס בטמפרטורה של ג'קוזי.

הסופר ההודי אמיטב גוש תהה בספר שכתב מדוע לא מככבות סכנות האקלים וההתחממות הגלובלית בספרות העכשווית. גוש מנסה לענות בטענה כי קשה להטמיע בחיינו את מה שטרם התרחש, חוץ מאשר במדע בדיוני. אנחנו שומרים מרחק עצירה בטוח מהבלתי נתפס, ואיננו פנויים נפשית עדיין לדיון אמיתי וממצה בעתיד. אנחנו מקווים שממשלות מממנות מחקרים רציניים, קוראות ברוב קשב את הממצאים וממהרות להפיק לקחים.

אם יש נושא אחד שאני בטוח בו: איננו חיים בעולם שבו מפיקים מנהיגים לקחים. בעיקר משום שאנחנו שבים ובוחרים באותם מנהיגים עצמם או בשכמותם להמשיך להוביל אותנו אל התהום.