ב־14 בינואר 1993 חפז בנימין נתניהו לאולפן “מבט” של הערוץ הראשון כדי להתוודות בפני עם ישראל שבגד באשתו וניהל רומן מחוץ לנישואים עם אישה אחרת (נשואה אף היא). הסיבה למהלך הלא שגרתי הזה הייתה אמונתו של נתניהו שאויביו הפוליטיים מחזיקים קלטת שבה מונצחים ביצועיו בחברת אותה מאהבת. בשיחת טלפון שהתקבלה בבית משפחת נתניהו ערב קודם, נאמר לרעייה הצעירה שאם ביבי לא יפרוש מהפריימריז לראשות הליכוד תיכף ומיד, הקלטת תופץ בציבור. היו כאלה שניסו להניא את נתניהו מהריצה המיוזעת לטלוויזיה. ראית את הקלטת? שאלו. התשובה הייתה לא. מישהו שאתה מכיר ראה את הקלטת? לא. אז בשביל מה טלוויזיה? תירגע, תספור עד עשר, תבדוק אם יש ממש בדברים.
 

נתניהו שמע, אבל לא הקשיב. בלוטות הפרנויה המוגדלות שלו איימו להתפוצץ. הוא היה בטרנס. בדבריו באותו שידור בלתי נשכח, יעקב אחימאיר באולפן ולידו הכתב לענייני משטרה אורי כהן־אהרונוב, רמז נתניהו כי אחד מיריביו בפריימריז על ראשות הליכוד, המוקף “חבורה של עבריינים”, הוא העומד מאחורי המעשה. הכוונה הייתה לדוד לוי. 25 שנים אחר כך, אחד מאותה חבורה שהקיפה אז את לוי שינה פוזיציה ונמנה עם החבורה שהפיצה השבוע את המזימה החדשה, הפוטש־בננה שרקמו הנשיא ריבלין והשר לשעבר גדעון סער, להדחת ראש ממשלה מכהן וגו’.

נתניהו: "שר בכיר לשעבר בליכוד רקח תרגיל חתרני נגדי"


שתי המזימות לא היו ולא נבראו. בדיעבד התברר שלא הייתה קלטת לוהטת. חלום ליל קיץ, הזיה מוחלטת, מתיחה שגרמה לנתניהו להשפיל את אשתו מול אומה שלמה (הערוץ הראשון היה אז ערוץ הטלוויזיה היחיד) ולייצר מהומת אדירים עסיסית ורבת־נפגעים על כלום ושום דבר. מתברר שב־25 שנים שחלפו מאז, לא השתנו הרבה דברים. ההזיה אותה הזיה, הפרנויה הפכה מנוירוטית לפסיכוטית, האיומים תפחו לממדי ענק והשליטה במצב אבדה לנצח. ראש ממשלת ישראל מפיץ תיאוריית קונספירציה נגד נשיא מדינה וחבר במפלגתו, על לא עוול כלשהו בכפם, רק מפני שמישהו לחץ על הכפתורים הלא נכונים ולחש באוזניו כמה מעשיות משומשות.

ריבלין וסער. צילום: יקי צימרמןריבלין וסער. צילום: יקי צימרמן


רגע קומי אירע אתמול אתמול במהלך מסיבת יום ההולדת של נתניהו בלשכת ראש הממשלה. הוא “נשא דברים”, כמובן, והנה ציטוט מדויק: “אני בא עכשיו מ... פשוט משהו מדהים. אני עדיין מרוגש ממפגש עם סגן נשיא סין, רק האיש השני הכי חזק בסין, והוא נמצא פה כמה ימים, וראיתי שהתקשורת לא מעניין אותה בכלל כלום, לא מעניין אותם”, קולו של נתניהו עלה כאן, באופן חריג, שתיים־שלוש אוקטבות, לכמעט־זעקה. “הדבר היחיד שמעניין אותם”, הוסיף, “זו ‘מזימת המאה’, זה הכל”.


צריך לראות את הווידיאו הזה כדי להאמין. נתניהו, הוא האיש שהפיץ את המזימה הזו, באמצעות שופרו נתן אשל. הבחור לא רק צלם מוכשר, אלא גם מ”פ (מפמפם פרנויות) ידוע. ימים ארוכים הזיע אשל עד שמצא קונים לסחורה הרקובה שבאמתחתו. אף עיתונאי מקצועי לא פרסם את הסיפור, כי אי אפשר היה להצליב אף אחד מפרטיו. בסוף, בלית ברירה, הלכו לעיתון הבית, שם אין עריכה, צנזורה או מעצור כלשהו בין התעמולה לבית הדפוס. ואחרי שזה סוף סוף
פורסם והכה גלים, הדבר הראשון שנתניהו עושה זה בא בטענות לתקשורת, שלא מסקרת את הביקור של הסיני.


במה רצית שהתקשורת תתעניין, אדוני ראש הממשלה? כשנשיא ושר לשעבר רוקחים תרגיל להדחת ראש ממשלה, זה סיפור ענק. רעידת אדמה. אתה הפצת את הסיפור הזה. עכשיו אתה מתלונן שהיינו פתאים מספיק לקנות את הסחורה המשומשת הזו ממך? ואם אתם חושבים שזה נגמר, אתם טועים. כי מיד אחרי התלונה על התקשורת, המשיך ראש הממשלה ותיאר, בקולו, בפרטי פרטים, את אותה “מזימת מאה” שרקח ה”שר לשעבר בליכוד”. איך מנסים לפעול נגד רצון בוחרי הליכוד, רצון הציבור, להדיח ראש ממשלה מכהן וגו’.


למרבה הפלצות, אין ליד ראש הממשלה מי שייקח אחריות, ייגש אליו רגע, יניח יד על כתפו וילחש באוזנו: “לא, ביבי. אל תגיד את זה בקולך. כשאתה אומר את זה בקולך, אתה מצדיק את הסערה התקשורתית, מבטל את כל מה שאמרת עד עכשיו ומעלה את רף ההוכחה לגבהים שלא תוכל לעמוד בהם. זכור את
ינואר 93. לא כל מלמול שמישהו ממלמל צריך להפוך לתיאוריית קונספירציה”.


הסיפור המלא מחר ב"מעריב־סופהשבוע".