כל ראשי העיריות נבחרים כדי לדאוג לרווחת תושביהן. לפתח ולשפר את מערכות החינוך, לדאוג לניקיון הרחובות ותקינות המדרכות, התאורה והגינון, המים והביוב, פינוי האשפה, הפיתוח והטיפוח, התכנון והבנייה ורישוי העסקים וחיי החברה והתרבות והדת. על ראשי העירייה של ערי הבירה בעולם נופלים גם תיקים לא קטנים מהיותם אכסניה למוסדות המדינה, לאורחיה הרשמיים ולמפגיניה הזועמים.
 
אבל ראש העיר ירושלים הוא הרבה יותר מזה. אולי לכן כתב המשורר הירושלמי יהודה עמיחי: עָצוּב הוּא לִהְיוֹת/רֹאש הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, נוֹרָא הוּא./אֵיךְ יִהְיֶה אָדָם רֹאשׁ עִיר כָּזֹאת?/מַה יַּעֲשֶׂה בָּהּ? יִבְנֶה וְיִבְנֶה וְיִבְנֶה./וּבַלַּילָה יִקְרְבוּ אַבְנֵי הֶהָרִים מִסָּבִיב אֶל הַבָּתִּים,/כּמוֹ זְאֵבִים הַבָּאִים לְיַלֵּל עַל כְּלָבִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְעַבְדֵי בְּנֵי הָאָדָם.
 
כבר קדמונינו טענו כי שמה נגזר מצירוף המילים עיר ושלום. אבל כל מי שלמד את תולדותיה יודע כי מיום שעוצבו פני הקרקע שלה, בהשפעת השבר הסורי־אפריקאי לפני מיליוני שנים ועד היום - לא הייתה בה מעולם תקופת שלום אמיתי. בכל אשר תחפור בעיר, לנטוע עץ או לעשות רכבת - תמצא בה את עקבותיהם של חורבנות ושריפות, מלחמות והתנגשויות.

על כל דבר נלחמו בירושלים. על השם ועל המים, על אלוהים ועל השלטון. זו היא העיר הקדושה מכל לעם היהודי, וגם נוצרים ומוסלמים מצביעים על מקומות קדושים להם בתוכה. מקצות עולם באו מלכים וקיסרים לכבוש אותה ולצרפה לנחלותיהם, אימפריות שמו אותה למטרה, היא אינה נזכרת בקוראן, אך מטעמים מדיניים ניסו גם המוסלמים לנכס אותה, והכנסייה הנוצרית גייסה מאות אלפים למסעי צלב לכבוש אותה מידיהם. 
 
אבל רק לעם היהודי היא הייתה מקדש ועיר מלוכה, הבירה. לא לשום עם אחר. גם יהודי המתחתן בקצה העולם מעלה את זכר חורבנה על ראש שמחתו, ומאות דורות התאבלו בט' באב ויצקו לתוכה נהרות דמעות וכיסופי גאולה. גם עולי רגל זרים באים בשעריה לנשק את אבניה או לבטא בה את תסמיני סינדרום ירושלים שלהם ולהשתגע. כל אבן שנבנית או מוסעת ממקומה בעיר הזאת עלולה לגרום סערה בלבבות רבים. לחשוף עבר קדום ומפואר, לחלל קדושה או לחולל מלחמת דת.
 
ולכן ראש העיר ירושלים, גם כשהוא מתכנן קו ביוב חדש, יודע כי לתוואי החפירה עלולות להיות השלכות בינלאומיות. כביש בירושלים אינו רק תוואי תחבורה. הוא קו פוליטי בעיר הנמצאת במוקד התעניינות עולמית. תיקון גשר מרחבת הכותל להר הבית, תיקון גשר שקרס בסופת שלגים לפני 15 שנה, הוא הזמנה לירדן, סעודיה טורקיה וכל זב ומצורע להתערב בעניינינו.

התקנת מגנומטרים בשערי הר הבית - תירוץ למהומות וכניעה ממשלתית, ובניית שכונה היא מהלך המשפיע על נקודת האיזון הדמוגרפית. כשם שמדינת ישראל היא מדינה אנומלית, ואינה כשאר המדינות בעולם בהיותה המדינה היחידה הקיימת לא רק למען אזרחיה אלא למען כל היהודים בעולם, כך ירושלים שונה משאר הערים בארץ כי היא נמצאת בעין המאבק בין יהודים וערבים על ארץ ישראל, במלחמות הדת העתיקות ביותר וגלגוליהן העכשוויים. והיא בירת כל בני העם היהודי בכל פזוריו.
 
ולכן, כשבאים תושבי ירושלים לבחור ראש עיר, עליהם לזכור כי אינם בוחרים רק קבלן ביצוע לעניינים המוניציפליים, אלא גם כוח מניע פוליטי במאבקים המרכזיים של מדינת ישראל על דמותה כמדינה יהודית. למעשים או למחדלים של ראש העיר ירושלים יש השלכות מדיניות ולאומיות הרות־גורל. וכבר ראינו הישגים ואסונות בגלל נטיותיהם הפוליטיות של ראשי העיר בעבר.

בירושלים אסור לבוחרים להסתפק רק בהבטחות לשיפור החינוך, התברואה והתאורה. הם חייבים לבחון גם את עמדות המתמודדים ביחס למעמדה של ירושלים במאבק הלאומי שלנו. ירושלים זכתה מאז קום המדינה לכמה ראשי עיר שהיו אנשי חזון וביצוע בפיתוח העיר, וגם לכאלו שרצו לחלקה או לתת בה מעמד לאויבינו. אבל העיר לא זכתה עדיין לראש עיר שישים בראש מעייניו את תפקידיה הלאומיים של ירושלים. 

אני מקווה כי זאב אלקין יהיה ראש העיר הבא של ירושלים כי הוא היחיד מכל המתמודדים שידע להיאבק כהלכה על ירושלים לעם היהודי כולו, לא רק למען משלמי הארנונה, וידע גם להילחם בכל מגמות ההשתלטות הזרות על העיר. כי רבים בתוכה, וגם בעולם, לא השלימו עדיין עם ריבונות ישראל בעיר המאוחדת.