שני האסונות בשבועיים האחרונים בכביש 90 התבטאו באובדן של שתי משפחות ו־11 קורבנות. בעשר השנים האחרונות נספו 128 בני אדם בכביש הארוך ביותר במדינת ישראל. במדינה שמתרגמת כל אסון לממדים צבאיים, זה מקביל לסד"כ של שתי פלוגות של לוחמי חי"ר ועוד מחלקה. אבל כמו בכל אסון, הציבור נבהל ביממה הראשונה, ובתוך 48 שעות הופך האסון לנתון בכרוניקה ולפרט סטטיסטי. אם היו נהרגים 11 בני אדם, מתוכם שבעה ילדים בפעילות חבלנית בתוך שבוע, צה"ל היה כובש את כל פלסטין, כולל רצועת עזה. 
 
יש בממשלות ישראל קבינט ביטחוני־מדיני, קבינט כלכלי וקבינט דיור. על אף שנהרגים כאן כ־350 בני אדם בממוצע בשנה וכ־32 אלף קורבנות מאז תחילת הספירה בשנות ה־50', אין שום סיעור מוחות ממשלתי לעצירת הקטל בכבישים. רק הכלכלנים ודוחות האקסל עובדים במטרה לייצר כסף מהמציאות באמצעות דוחות לעברייני תנועה. שום גורם אינו משקיע את הכסף בתשתיות או בהדרכת הנהגים כיצד לשלוט במפלצות הכביש בהספק של 300 כ"ס ומעלה.


כל ממשלות ישראל מקום המדינה לא הקדישו שום מחשבה לעצירת הקטל בכבישים באמצעים בסיסיים ויעילים, כגון גדר הפרדה בין הנתיבים וסלילת כבישים בין עירוניים שלהם שני נתיבים לפחות בכל כיוון. כל המומחים מאשימים כמובן את הגורם האנושי, האחראי לסטייה מנתיב הנסיעה והגורם העיקרי לתאונות חזיתיות.
 
האסון הקודם בכביש, שבו נהרגה משפחה בת שלוש נפשות, קרה בגלל תקר בצמיג שמאל קדמי של אוטובוס, שבעטיו סטה לנתיב הקדמי. לגורם האנושי הייתה השפעה שולית בעת הנסיעה. אתמול זה קרה במפגש בין ג'יפ לטנדר. שתי התאונות היו לבטח נמנעות אם הייתה גדר הפרדה שסופחת את האנרגיה כתוצאה מסטייה של הרכב הפוגע. 

זירת התאונה בה נהרגה משפחת אביטן. צילום: דוברות המשטרה

 
בכביש 90 השקיעו כסף בסלילה מחודשת של חלק מהנתיבים. זה לא הפתרון לסטייה של רכב. לרשת את כל נתיבי התחבורה בארץ בגדרות הפרדה ולהרחיב אותן, עולה מיליארדי שקלים. כל ממשלות ישראל מודעות לבעייתיות של דרכים אלה, אף אחת מהן לא מצאה את הכסף כדי לתקן את העיוות. תמיד היו הוצאות בוערות יותר - ביטחון, איו"ש, צרכים פוליטיים, ובכל שנה אוספים גופות מהכבישים. 
 
248 קורבנות נרשמו בעשרת החודשים הראשונים השנה, חודשיים לפני סיומה. אם היא תסתיים בפחות מ־300 קורבנות, לא כולל אלפי פצועים קשה, שיישארו נכים לצמיתות, יציגו במשרד התחבורה נתוני הצלחה לעומת שנים קודמות, והמעורבים ימחאו לעצמם כפיים. 
 
עלות יום השבתון אתמול מוערכת בכ־1.8 מיליארד שקל. השבתון לא גרם לציבור לרוץ לקלפיות, כך שאפשר היה להסתדר גם בלי שבתון ולהשתמש בכסף הזה לפיתוח תשתיות מצילות חיים. יש כמובן שומן נוסף בתקציב המדינה, שניתן להשתמש בו כאשר רשות המסים מצהירה על גביית יתר, אבל זה לא קורה וגם לא יקרה.
 
לכבישים, בטח לכביש 90, אין לובי פרלמנטרי חזק ומאיים, מעולם לא היה. הטופוגרפיה של חלק ניכר מהכביש משתנה ומסכנת את הציבור בגלל בולענים ואבנים שמידרדרות לכביש, וכמובן שיטפונות שמותירים בוץ חלקלק, את אף אחד זה לא מעניין וזו עובדה. אמש קיבלה הטרגדיה של אובדן משפחה מקום גבוה בליין־אפ של המבזקים ומהדורות החדשות. ביום חמישי כבר לא ידברו על האירוע. ההתייחסות הצינית שלנו לחיי אדם, תמשיך להתבטא בכבישים אדומים, אבל מדם.