אני לא יודע לומר מי האיש אביב כוכבי ואיך ינהל את צה”ל, אבל יש לי מושג כלשהו איך הצבא אמור להתנהל. כמו מתעניינים רבים, עקבתי פה ושם אחרי התקדמותו ואמירותיו, והרושם היה שמדובר בחייל שהוא איש מקצוע יעיל ואדם סביר. אולי אפילו סביר פלוס, בהתחשב בנסיבות. החשוב ביותר הוא שברור שכוכבי הוא לא גלנט או יפתח רון־טל או וינטר. 
 
אין צורך להדביק לו עלילות גבורה וששון קרב מיותר, ולא משום שאינו כזה. כל אלה נכונים כשמדובר בחייל מסתער או מצביא בעת קרב. בימים האלה תפקיד הרמטכ”ל הוא להכין את הצבא למלחמה, כולל רוח קרב, אבל בעיקר להימנע מקרבות מיותרים שהם פרי פוליטיקה עקומה ואידיאולוגיה מעוותת. בבניין הכוח אני לא מתיימר להבין, אבל הבעיה היא שצה”ל לא נלחם מאז לבנון 2006. ציד מחבלים וז’נדרמריה אלימה בשטחים הם לא מלחמה, והמציאות כיום לא שונה מאז 2006. בנוסף, יש בעייתיות של ממש במוטיבציה להילחם בקרב של מי שאיננו מסכים עם מדיניות הממשלה.

מצד שני, זו מדינה דמוקרטית וכו’, והתוצאה היא המב”מ, המלחמות הקטנות שלהן אנו עדים בינתיים. חוכמת המלחמות הקטנות היא ההימנעות מהיגררות למלחמה גדולה ומיותרת בצפון ובדרום (בגדה יש גלי אינתיפאדה), שהיא הצלחתו הגדולה של איזנקוט. הרמטכ”ל אמור להיות מפקד הצבא, מפורום מטכ”ל ועד אחרון הטוראים, אבל גם פוליטיקאי כדי להתמודד עם קבינט מסורס, מבוהל ותוקפני, ואפילו מדינאי, כדי לכלכל את מעשיו כך שהפעילות הצבאית לא תזיק למעמדה המדיני של ישראל בעולם.

וכמובן ראוי שהרמטכ”ל יהיה איש מוסר, או כמו שאמר כוכבי עצמו בראיון לפני כעשר שנים: “צבא מוסרי, כמו אדם, זה ארגון שמתאמץ כל הזמן להיות מוסרי. אבל גם אנשים מוסריים יכולים לחטוא. השאלה היא מה הרוח הכללית. מהניסיון שלי, מדובר בצבא שהסוגיה הזו כל הזמן על סדר יומו. האם לאורך כל חמש השנים האחרונות שאלות המוסר היו כל הזמן באותה עוצמה? לא בטוח”. 
 

ד”ר ניב גורדון, מרצה לפילוסופיה שהיה מורהו של כוכבי, האשים אותו בעבר בפשעי מלחמה משום שניהל פעולת חיסול מחבלים במחנה הפליטים בלאטה שבשכם. בתגובה כתב לו כוכבי: “עלי לממש את חובתי כלפי שלושה ציוויי מוסר: חובתי המוסרית כלפי חייליי, חובתי המוסרית כבן אנוש וחובתי המוסרית כלפי אזרחי מדינת ישראל! כל עוד אני אדם ומונחות על כתפי דרגות קצין בצה”ל, אמשיך לעמוד במרכז המשולש, לא אוותר על אף צלע ואפעל ללא לאות לחיבור שלוש הצלעות. בסופו של יום נישאר לבד, אני, חובותיי ומצפוני”. כוכבי צודק באבחנה שלו, אבל הג’וב שלו הוא לא ללהטט בפילוסופיה מעשית, כפי שכתב לגורדון, אלא לעצור לפני המדרון החלקלק, שם הפילוסופיה המעשית מיוצגת על ידי אלאור אזריה ורבני ההדתה.