1. גמל או גמילות חסדים

דוח התעסוקה בארה"ב, שיתפרסם היום בצהריים, קשור קשר הדוק למתרחש אצלנו ולתשואות קופות הגמל והפנסיה. אם יתברר שהביקוש למשרות גדל והכלכלה חזקה, הסיכוי להעלאת ריבית נוספת בארה"ב יגדל. הריבית תעלה למרות מטח העלבונות של הנשיא טראמפ בנגיד הפד, שבחר להעלות אותה דווקא לקראת בחירות אמצע הקדנציה ב־6 בנובמבר ולזעזע את השווקים.

ההעלאה הצפויה כבר הגדילה את מדדי הפחד ועלולה לגרור את הבורסות למכת ירידות נוספת מלבד מה שכבר ספגו באוקטובר. מדד נאסד"ק צנח ב־9% והשיג את התשואה החודשית הנמוכה ביותר בעשור האחרון.

הריבית העולה אינה הסיבה היחידה למכה בשווקים. מלחמות הסחר של טראמפ, במיוחד מול הסינים, מגבילות את תאבון הסיכון ומשפיעות לרעה על שוקי הסחר. נוסף לכך, דוחות הרבעון השלישי של ענקיות טכנולוגיה שפורסמו עד כה כמו אמזון או אלפאבית (בעלת גוגל), לא היו משהו.

השבוע שמעתי תובנות מעניינות על המצב משניים מבכירי שוק ההון, במסגרת פאנל של חברת שירותי המחשוב הפיננסי דנאל. גלעד אלטשולר, מייסד בית ההשקעות אלטשולר שחם: "עידן הריבית האפסית שהיה נוח לשווקים הפיננסיים מגיע לסופו. מה שהיה הוא לא מה שיהיה והשוק אינו מאוזן. למתרחש בסין יש השפעה עצומה".

אמיר אייל, מייסד בית ההשקעות אינפיניטי, טוען: "אחרי הרבה שנים של עולם גלובלי ונפילת חומות, אנחנו נכנסים לעידן חדש של 'אמריקה פירסט', וזה לא רע בהכרח. בחירות האמצע לקונגרס, נאום נגיד הבנק המרכזי הנמצא במסלול עימות עם נשיא ארה"ב וביקור הנשיא הסיני הם אירועים בעלי משמעות מרחיקת לכת. אם הרפובליקנים ישמרו על הרוב, יגבר הלחץ על הבנק המרכזי להשאיר את הריבית בלא שינוי".

גופי הניהול בגמל ובפנסיה סיימו חודש שחור משחור. מדובר בתשואות שליליות הנאמדות ב־1.5%, שמחקו מחצית מהתשואות החיוביות שמתחילת 2018 (שעמדו על ממוצע של 3%). לקוח סולידי שירפרף היום בדף החשבון ויגלה שמיתרת החיסכון התנדפו מאות או אלפי שקלים, יהיה בטוח שזאת טעות.

מנהלי ההשקעות מאותגרים יותר מתמיד. ההצלחה נמדדת לא רק בתשואות, אלא גם בהישרדות ובשמירה על הקיים. ההוריקן שפקד את השווקים באוקטובר הפך את המשימה לקשה עד בלתי אפשרית. הדילמה עכשיו: מה עושים עם הכסף?

אז זהו, שהרבה אין מה לעשות. את כספי הפנסיה לא כדאי למשוך בגלל הקנס הגבוה שכרוך בכך. את החסכונות בגמל ניתן אומנם לנייד, אבל לאן בדיוק? בקרן ההשתלמות, האפיק היחיד הפטור ממס, מומלץ שלא לגעת. רק אלה מהמשקיעים הנמצאים במגע יומיומי עם השוק מסוגלים להגיב ולנתב את ההשקעות לתחומים סולידיים.

מהמצב הכאוטי הנוכחי צמח לפחות דבר חיובי אחד. הדולר היציג, שלפני ארבעה חודשים היה נמוך מ־3.5 שקלים, התחזק מאז ב־6.5% וחצה את רף ה־3.7 שקלים. נכון שזה רע ליבואנים ולנופשים בחו"ל, אבל זו בשורה מצוינת לתעשייה ולייצור המקומי וזה מה שחשוב.




אייל מליס. למנכ"ל תנובה אין פריווליגיה להיות פופוליסט כמו כחלון. צילום: תמר מצפי

2. עוד רפורמה וירטואלית

תגידו מזל טוב לשר האוצר משה כחלון, שהשיק השבוע רפורמה נוספת, והפעם במשק החלב. היא מתווספת לסדרת ה"רפורמות" שדבר לא ייצא מהן לצרכן. כהרגלו, הובטחו הרים וגבעות: חיסכון של 350 שקל לשנה למשפחה בהוצאות על מוצרי חלב, ייעול משק החלב ושמירה על החקלאות - אבל ססמאות לחוד ומציאות לחוד.

אפשר להצדיע לכחלון על הדרך שבה הוא משווק את המאבק ביוקר המחיה, אבל אפשר לתמוה איך הוא לא מתעייף מהססמאות. אותן ססמאות חזרו על עצמן בתחומי הרפורמה בבנקאות, כרטיסי האשראי, מחירי הדיור ועוד. ססמאות חינם אינן כרוכות בהוצאה תקציבית, אז מדוע שלא להפריחן למרות התוצאות העלובות בשטח. על כך נאמר: ססמאות בזול ואין מה לאכול.

מאז כניסתו של כחלון למשרד האוצר לפני שלוש וחצי שנים, לא הוקם אף בנק חדש, למרות ההבטחות. לגבי הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, כל מילה מיותרת. יוצא שבשם הסגידה למילים "רפורמות", "תחרות" ו"ריכוזיות" אנחנו כבר משלמים הרבה יותר עבור כרטיסי הפלסטיק. השיא הוא בעניין יוקר המחיה בדיור. לאחר שכחלון הכריז על סיום משבר הדיור, אף על פי שכדי לקנות דירה צריך להיפרד מ־145־140 משכורות חודשיות - כל מילה מיותרת.

כאמור, השבוע עמד בסימן חגיגות ה"רפורמה" במשק החלב. היא הואצה בגלל עתירה של תנובה לבג"ץ על כך שכחלון סירב לעדכן את המוצרים שבפיקוח. בתנובה, שצברה עד כה הפסד הכנסות של 150 מיליון שקל, הגיעו למסקנה שכחלון מבין רק את השפה המשפטית. בעקבות כך הגיב שר האוצר בהפחתת מחיר החלב הגולמי, הפחתת מכסים על גבינות והתייעלות ברפתות. באותה הזדמנות, כחלון לא היסס לעקוץ את תנובה כשאמר: "יש גורמים שמבחינתם מחירי החלב הם נוסחה. לקחו אותנו לבג"ץ, אבל אף אחד לא יוריד את הממשלה על הברכיים".

וחוץ מזה, באוצר מבהירים שאם תנובה לא תמשוך את העתירה לבג"ץ, קצב הפחתת מחיר החלב הגולמי יהיה נמוך יותר. זאת לא רפורמה, אלא סחיטה באיומים. מה רוצה כחלון מאייל מליס, מנכ"ל תנובה? מליס כמנכ"ל חייב להתבונן על ניהול התשלובת במספרי רווח והפסד, ואם לא, בעלי הבית הסינים יעיפו אותו. אין לו הפריווילגיה להיות פופוליסט כמו כחלון, לזרוק ססמאות באוויר ולא לשלם את המחיר. וחוץ מזה, גם בתנובה למדו את הלקח. למשל, מחיר הקוטג' האהוב, שהפך לדבר היציב ביותר במזרח התיכון ונמכר מאז המחאה החברתית ב־6 שקלים לגביע.

כחלון רוצה להוכיח בססמאות שהוא קשוב לצרכנים ולמשפחות קשות יום, אלא שעל הדרך הוא מטעה אותם. בגלל הפסדי העבר שנצברו, גם אם מחיר החלב הגולמי יירד בתחילת 2019, מחיר מוצרי החלב לא יירד. גם אם בעוד שנתיים־שלוש ייפתח שוק מוצרי החלב ליבוא והמכס יופחת, לא בטוח שהמחירים יירדו. אף שאושרו מכסות ליבוא מחו"ל, המחירים לא זזו. בעוד כחלון מתלבט לגבי הסיוע לעצמאים ולעסקים קטנים, הוא אינו מתלבט ופותח את הברז התקציבי להוצאה נוספת של 450 מיליון שקל.

נכון שמחירי החלב בישראל יקרים ב־25% ויותר בהשוואה לאירופה ונכון שאחת הסיבות היא חוסר יעילות ברפתות, אבל יש מיליון סיבות נוספות. העיקרית שבהן היא שלא ניתן להשוות את כלכלת האי בישראל לשווקים הפתוחים במדינות האיחוד.

אני מהפרנואידים החרדים לעתיד החקלאות. מטרידות אותי שאלות כמו מי ימכור לנו מוצרי חלב ועגבניות אם אחד הברקים יגרום בטעות להפעלה טוטלית של מערך הטילים של חיזבאללה. לא ברור אילו אוניות יגיעו לנמלים בזמני חירום ומי יהיה מוכן לבטח אותן. וחוץ מזה, אם היבוא כל כך טוב וזול, בואו נחסל את מחלבת תנובה בתל יוסף ואת מפעל הבשר בבית שאן ונתחיל לייבא. וישאל השואל, מה עם העובדים והחקלאים? אין בעיה. נעביר אותם הכשרה מזורזת ונהפוך אותם ליבואנים.

3. הוועדה לחיסול הסודיות

"ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים" נמצאת בעיצומם של הדיונים. מטעמי נוחות נקצר ונכנה אותה "ועדת האשראי לטייקונים", "ועדת פישמן" או "ועדת כבל".

השבוע היא אירחה את מנהלי בנק לאומי. שבוע קודם לכן הגיעו אליה מנהלי בנק הפועלים. השחקנים הראשיים בתיאטרון האבסורד העניקו את השואו המתבקש, אבל לא את הסחורה. השיא נמצא מאחורינו, אלא אם כן ישלוף כבל טריק או שטיק של הרגע האחרון.

יו"ר "ועדת הטייקונים" וחברי הוועדה האחרים הכינו שיעורי בית. יועצי הוועדה, פרופ' ניתאי ברגמן, פרופ' אשר בלאס ורמי תמם, בכיר לשעבר בבנק ישראל, לעסו את החומר ואפשרו לחברי הכנסת לשגר לבנקאים שאלות מביכות ועוקצניות. למרות זאת ובניגוד לחששות המוקדמות, הדיונים התנהלו באווירה "נוחה" ולא מתלהמת. צעקות וקריאות ביניים מביכות לא נשמעו. ח"כ כבל ניסה והצליח לשוות לדיונים אופי של חקירה המתנהלת בקונגרס האמריקאי. עד כאן מחמאות.

מראש היה ברור ששום דבר מעשי לא יצמח מדיוני "ועדת פישמן". מתחילת הדרך היה ברור שהבנקאים לא יתנדבו לספק לחברי הכנסת מידע פנימי על לקוחותיהם ויפרו את הוראות הסודיות הבנקאית. מנהלים כמו רקפת רוסק־עמינח, שאינם מורגלים בחקירות פומביות, התחמקו מתשובות כמו תלמידים שזומנו לשיחת נזיפה אצל מנהלת בית הספר. אחרים, כמו דוד ברודט המשופשף, ענו בצורה עניינית וגייסו את מיטב קור הרוח, הסבלנות והאיפוק לתשובות.

כבל נקלע למבוי סתום. הבנקאים, בצדק מבחינתם, ניצלו פסיקה תקדימית של העליון, שקבע שהפיקוח על הבנקים אינו חייב להעביר את דוחות הביקורת על האשראי שנתן הפועלים לקבוצת אי.די.בי. הבנקאים נאחזו בפסיקה כמו בגלגל הצלה וסירבו להרפות. כשהתברר שתשובות לשאלות כמו מדוע בנק לאומי לא עצר עוד ב־2006 אשראי נוסף לאליעזר פישמן, או מה היו השיקולים האמיתיים של בנק הפועלים להעניק אשראי בלתי מוגבל לנוחי דנקנר, עברו חברי הכנסת המתוסכלים לשלב העקיצות. הם ניצלו את הסתבכות בנק לאומי בפרשת ייעוץ המס בארה"ב להטחת עלבונות. בהמשך העלו באוב את התופעה המכונה "הדלת המסתובבת" שבין הרגולציה למערכת הבנקאית כדי להצביע על ניגודי האינטרסים. זאת לא הייתה מטרתה המקורית של הוועדה.

אפשר להתחבר לתסכול חברי הכנסת. ועדת חקירה פרלמנטרית, בניגוד לוועדת חקיקה ממלכתית, חסרת שיניים אופרטיביות. בתחילת הדרך נשקלה הקמת ועדה עם סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית, אבל האפשרות נפסלה בהתנגדות משרד המשפטים. ספק אם חברי הכנסת עצמם מעוניינים בוועדה ממלכתית שדיוניה חסויים ונטולי כותרות בעיתונים. ועדה כזאת לא תוקם. ייתכן שתוקם בכנסת ועדת משנה בדומה לוועדת החוץ והביטחון שתוכן דיוניה חסוי. רק אז ניתן יהיה לרדת לחקר האמת ולקבל מידע על הקשר בין פישמן לרוסק־עמינח, או מדוע היה דנקנר בן בית בבנק הפועלים. חובת הסודיות הבנקאית מעוגנת בחקיקה. אם חברי הכנסת להוטים כל כך להסיר את מעטה הסודיות, הם מוזמנים ליזום תיקון חקיקה.

לחלופין, איתן כבל, יואב קיש, איילת נחמיאס ורבין ואחרים מוזמנים להוכיח שמבחינתם הסודיות הבנקאית מיותרת. כדי להוכיח את זה הם רשאים להתנדב ולהיות הראשונים לחשוף את מצב העו"ש הפרטי והאוברדרפט האישי, אבל ברור שזה לא יקרה.

גם אם חברי הכנסת יקבלו את המידע הסודי ביותר, לא ברור מה ניתן לעשות בו ומה עוד נשאר להפיק. הרי הבנקאים כבר חשפו במצגות כיצד צלל חלקם של הטייקונים באשראי הבנקאי, מדוע החובות הבעייתיים נמצאים בצניחה, ומדוע חלקם של משקי הבית במחיקות החובות גדול מזה של הטייקונים. אז מה עוד אפשר לתקן?

לזכותם של חברי הכנסת ייאמר שהם הבינו את הפרינציפ וחישבו מסלול מחדש. הבנקאים אאוט, הרגולטורים אין. ליום ראשון הקרוב זומן ד"ר משה ברקת, הממונה החדש על שוק ההון. מוזר שההופעה הפומבית הראשונה של ד"ר ברקת האומלל תהיה דווקא בוועדת חקירה. שבועיים מאוחר יותר תחמם את הכיסא ד"ר חדוה בר, המפקחת על הבנקים, שפליטת פה שלה בטלוויזיה הביאה להקמת ועדת החקירה. אם חברי הכנסת תאבי הכותרות לא הצליחו לסחוט כותרות, אולי הרגולטורים יספקו את הסחורה.

לח"כ כבל נותר מספיק זמן לטפל בנושאים הרלוונטיים באמת. אם הוא מוטרד מהאשראי הבנקאי ללווים גדולים מומלץ לבדוק את מה שקורה בחצר האחורית, שם פעילים "גופים מוסדיים". מדובר בגופי החיסכון המנהלים לנו את הפנסיה, הגמל, פוליסות הביטוח וקרנות ההשתלמות.

ח"כ כבל יופתע לגלות שהאשראי הישיר (בהלוואות) והעקיף (בקניית איגרות החוב שלהם), שניתן לטייקונים כמו לב לבייב, נוחי דנקנר ואליעזר פישמן, גבוה יותר מהאשראי הבנקאי. מחיקות והסדרי האשראי בגופים אלה משמעותיים יותר מבחינת החוסכים ומשפיעים על גובה הפנסיה.

לסיום נזכיר שהנהלת דיסקונט תתייצב בוועדה ביום ראשון, 11 בנובמבר. תהיה זו הזדמנות חריגה לשמוע את תובנותיו של היו"ר ד"ר יוסי בכר מהוועדה שבראשה עמד כשהיה מנכ"ל משרד האוצר. הוועדה אילצה את המערכת הבנקאית להיפרד מניהול ההשקעות בפנסיה ובגמל ולהעביר לגופים החוץ־בנקאיים. היום, ערב פרישתו מתפקיד יו"ר דיסקונט, יש לו הזדמנות לומר אם מסקנות הוועדה שבראשה עמד היו מוטעות ואיך עדיין אפשר לתקן.

איתן כבל. עדיין נותר מספיק זמן לטפל בנושאים הרלוונטיים באמת. צילום: מרק ישראל סלם

4. ה"שיק" הנשי

זה היה השבוע של הנשים בפוליטיקה. עינת קליש־רותם הביסה את יונה יהב בחיפה. ד"ר עליזה בלוך רשמה ניצחון דרמטי בבית שמש והדיחה את ראש העיר החרדי. מספר חריג של תשע נשים נבחרו לעמוד בראש הרשויות. לאחר התפטרותו של ז'קי לוי, זינק מספר חברות הכנסת ל־35 - שיא של כל הזמנים. מרענן לדעת שנשים רלוונטיות לא רק בנושאי הדרת נשים, MeToo# או "מדוע לא התלוננתי", החשובים כשלעצמם.

כטור המתמקד בנושאי בכלכלה, אספר כאן גם על נשים ועסקים. כ־250 אורחים, מרביתם המוחלטת נשים, הגיעו שלשום לבניין הבורסה בת"א להשתתף במיזם "השיק של השוק", שהופק ביוזמת הבורסה, בית ההשקעות IBI ו־SUPERSONAS. חמש מנהלות נידבו את תובנותיהן על הקשר בין תרבות הפנאי לכיס ועל עולם ההשקעות בבורסה ובעצמן. זה לא היה מפגש חתרני, וקיומו פורסם ברשתות החברתיות ומפה לאוזן.

אלה אלקלעי, מיוזמות האירוע, החלה לפני מספר שנים במסע להעלאת המודעות הנשית לעולם הכלכלה. לבד מתפקידה כסמנכ"לית פיתוח עסקי בבית ההשקעות IBI, היא משמשת כיו"ר שדולת הנשים ופעילה בתחומי העצמת הנשים, כמו הפורום "תשקיעי בעצמך". נעניתי להזמנתה להגיע לאירוע ולא התאכזבתי. חלק מהתובנות רלוונטיות לגברים, וחוץ מזה ומבלי להתיימר להפוך ליועץ זוגיות, מומלץ שגם הגברים יתאימו מדי פעם את העדפותיהם לנשים.

אביה מזרחי־מגן, מנכ"לית רשת מלונות פתאל, החלה את הקריירה כפקידת הזמנות. היא גילתה ש־60% מהמבקרים באתר הרשת הן נשים, וחשפה פרטים פיקנטיים על פעילותה. הידעתם שבכל שנה נסחטים במלונות פתאל 512,047 תפוזים, נחלצים 568,923 פקקי בקבוקי שמפניה, ו־144,208 מבקרים נהנים מטיפולי ספא?

דיברו שם גם דפנה כהן, מנהלת קשרי משקיעים באל־על, סיגל יושע, מנהלת המיזם מלכת המדבר, וחני שטרית בך, מנהלת המחלקה הכלכלית בבורסה. שטרית בך סיפרה שפעילות הפנאי של מרבית האנשים היא צפייה בטלוויזיה.

בישראל, בניגוד לארה"ב, אין בבורסה "מדד פנאי" שבאמצעותו ניתן להשקיע, אף שרבות מהחברות הנסחרות בבורסה, ובהן רשת פתאל, מתמחות בתחום. בתשובה לשאלה שהפניתי על האינטרס בארגון הכנס ומדוע הוא מיועד בעיקר לנשים, השיבה אלקלעי: "המטרה הראשונה היא הקניית ידע וכלים פיננסיים. חשוב שנשים תדענה לפחות משהו לגבי ההשקעות בקרן ההשתלמות והסיכון בפנסיה ושיתעניינו בנעשה בתיק ההשקעות. לגבי IBI אין לי תשובה מוחלטת, אבל זאת לא המטרה העיקרית. אנחנו מפנים נשים לאתר שלנו ויש עלייה במספר הנשים שמבקשות שנחזור אליהם.

"הציבור בישראל לא שונה מהעולם המערבי. אנשים באופן כללי לא יודעים להשקיע ולא יודעים לשאול את השאלות הנכונות. חשוב שיקראו עיתונים כלכליים ויגיעו לפורומים המנגישים את עולם ההשקעות. במפגשים אנחנו מתמקדות בנושא מסוים ומנסות להסביר את הרב־ממדיות שלו. המפגש בנושא תרבות הפנאי רלוונטי מבחינתי גם כצרכנית וגם כמשקיעה".


עולם הפיננסים וההשקעות מלא בנשים. האם גברים באמת מבינים בהשקעות פיננסיות יותר מנשים?
"כשעשו סקר בארה"ב ושאלו נשים אם הן עוסקות בפיננסים, 90% אמרו שכן. בין החברות שלי והנשים שאני מכירה אישית, רובן מעורבות בנושאים פיננסיים ביומיום. הן מנהלות את תקציב המשפחה, בוחרות חוגים לילדים ומטפלות בחופשות. הגבר מאידך, מטפל בפנסיה, בביטוחים או בתיקי ההשקעות. תחשוב מה היה קורה בחברה עסקית כשמישהו אחד מטפל בדוח הרווח וההפסד ומישהו אחר במאזן, והם לא מדברים ביניהם. החברה הייתה פושטת רגל בתוך יום. רוב משקי הבית נמצאים באוברדרפט ומשלמים ריבית של 10%. גם אם הגבר אשף פיננסי המייצר תשואה של 5%, זה לא יספיק. לכן הטיפול בתיק ההשקעות חייב להיות משימה משפחתית. הגבר אוהב סיכון ואתגרים והאישה יותר סולידית, ומומלץ להגיע לאיזון".

אילו פידבקים קיבלת מהמשתתפות בכנסים?
"יש לי שני מדדים: כמה נשים מבקשות להצטרף למפגשים, משאירות פרטים ומבקשות שניידע אותן לגבי ההמשך. רשימת התפוצה שלנו כוללת עשרת אלפים נשים, וכל זה מפה לאוזן ובלי פרסום. המדד השני הוא כמה מתוכן חוזרות למפגשים. אין לי מספרים מדויקים, אבל בתשובה לשאלות מחצית אומרות שזה לא המפגש הראשון שלהן, וזה מוכיח שהתכנים שלנו רלוונטיים. הגיל הממוצע של הנשים הוא 50 פלוס, אבל גם צעירות מגיעות. יש אפילו קבוצות שמגיעות בפורמט של שלושה דורות - סבתא, בת ונכדה".

yehudasharoni10@gmail.com