1. אקורד סיום

זה היה השבוע החגיגי ביותר של הנגידה קרנית פלוג בחמש שנות כהונתה. היא כבר השתתפה בכנסים יוקרתיים בכל העולם עם שועים ורוזנים, אבל פסטיבל כזה מעולם לא נערך לכבודה. השתתפו בו נגידי בנקים מחו"ל, הנגידים לשעבר סטנלי פישר ויעקב פרנקל, בנקאים, כלכלנים וגם נשיא המדינה רובי ריבלין שהתייצב בכבודו ובעצמו כדי להחמיא. שר האוצר משה כחלון הגיע באיחור. נתניהו נעדר בגלל יום ההולדת לשרה, אבל שלח ברכה מצולמת.

בניגוד לטענות בתחילת הדרך על היותה נגידה "אפרורית" שלא יודעת "לדפוק על השולחן" כשצריך, פלוג מסיימת את תפקידה כנגידה מוערכת, שהשיגה בדרכה השקטה את מטרותיה. וכמו בתחום ההשקעות, לפעמים ההחלטה האמיצה היא זו שלא התקבלה. זה בולט בהחלטתה להשאיר את הריבית ברמתה האפסית ללא שינוי כארבע שנים. גם ההחלטה להפסיק להתערב באופן אקטיבי בשוק המטבע ולעצור את הרכישות שניפחו את היתרות - ראויה להערכה.

האתגר הגדול ביותר שלה היה יכולתה לבלום את "בנקאות הצרכנות" שהגיעה מהמערכת הפוליטית, בראשות שר האוצר. הפוליטיקאים דרשו רפורמות בכל מחיר, והנגידה הייתה חייבת להתנגד כלוליין המתנדנד בין יציבות הבנקים ליציבות הפוליטיקאים. בתחום הבנקאות היא סמכה על חדוה בר, המפקחת הדומיננטית, שקיבלה ממנה קרדיט משמעותי לקידום האג'נדה.

כעת אתאר את עמדות פלוג בחמישה נושאים שעליהם דיברה השבוע. בהמשך הטור אביא את תוכן השיחה שקיימנו בינינו.

תפקיד בנק ישראל: קודמה, סטנלי פישר (שכונה על ידה "איש ענק"), חשב שתפקיד הנגיד כיועץ הכלכלי לממשלה מעמיד את הבנק המרכזי במתח מתמיד עם הממשלה, ועלול לערער את עצמאותו. פלוג מאידך תמכה בהשארת תפקיד היועץ הכלכלי.

הנגידה חשפה: "כשפגשתי את סטנלי אחרי אחד העימותים הסוערים שהיו לי עם הממשלה, אמרתי לו: 'עכשיו אני מבינה טוב יותר את השקפתך הראשונית נגד השארת תפקיד היועץ'. סטנלי הפתיע אותי כשאמר ש'בהסתכלות מבחוץ אני דווקא משוכנע עוד יותר בחשיבות הייעוץ".

על הלחצים הפוליטיים: החתירה להגברת התחרות בבנקאות הובילה לוויכוח ער לגבי הקצב, ההיקף והפרטים של הרפורמות. "התעקשנו להבטיח שהרפורמה לא תערער את היציבות הפיננסית, שלעתים נתפסת כמובנת מאליה", אומרת פלוג. "עלינו להיות מסוגלים לעמוד בחיכוכים ולספק את המלצות המדיניות בשקט ומאחורי דלתיים סגורות. מאידך, בשאלות המרכזיות עלינו לתרום גם לדיון ציבורי מושכל. יש שחושבים שהמלצותינו נשארו על הנייר. ובכן, הם טועים. לא תמיד כל ההמלצות זכו לתשואות מהדרג הפוליטי. עם זאת הן תרמו לכך שהגירעונות לא חרגו מרמה סבירה, בפרט כשהוחלט שלא להפחית מסים".

פלוג סוגרת חשבון עם כחלון: "בתוך ההקשר הפוליטי הנוכחי, המדיניות בניגוד לעבר נוטה להתמקד בתועלות של הטווח הקצר ולהתעלם מסיכונים ועלויות לטווח הארוך. המכנה המשותף של הנושאים שלא קודמו הוא שקשה לראות בהם את התועלת המיידית. אין להם תשואה פוליטית, למרות החשיבות הרבה לביסוס היציבות. לא הצלחנו למשל לשכנע להעלות את גיל הפרישה לפנסיה לנשים, וגם החוק להקמת ועדה ליציבות פיננסית עדיין לא נחקק".

עצמאות בנק ישראל: הנגידה מדגישה שחיוני שהמוסד יהיה עצמאי ובעל מוניטין, שיספק ניתוח מדיניות וייעוץ ויסייע בהסברת הסוגיות לציבור. "ניהול המדיניות המוניטרית בחמש השנים האחרונות, שנראה אולי משעמם לפעמים לצופים מהצד, היה למעשה מסע מרתק למעורבים בעשיית המדיניות. בתחילת הדרך הפחתנו את הריבית לרמה הנמוכה אי־פעם בישראל. המהלך זיכה אותי בתואר 'הנגידה המפתיעה בעולם'".

סודות מאחורי הקלעים: "נערכנו לאפשרות להשתמש בכלי מדיניות לא קונבנציונליים (המעבר לריבית שלילית ורכישות איגרות חוב - י"ש). בסופו של דבר הוחלט שלא להשתמש באופציה זו". לדבריה, "במסגרת התדרוכים לתקשורת התחלנו להשתמש במונח 'הכוונה לעתיד' ולא להסתפק רק בפרסום החלטות הריבית".

צופה פני עתיד: הנגידה מרגישה קצת כמו משה רבנו: "הגעתי כמעט לשם וקיוויתי שאספיק לבצע את הצעד הראשון בתהליך (העלאת הריבית - י"ש), אבל על השלב הבא בהיסטוריה המוניטרית אצטרך להשקיף מהצד".

"לאחר כמעט ארבע שנים שבהן הותרנו את הריבית על 0.1%, מסתמן שאנו מתקרבים לעידן של נורמליזציה. אני כבר יכולה לדמיין את הוויכוחים הלוהטים שיתרחשו בוועדה המוניטרית לגבי התוואי והקצב של התהליך. האתגר יהיה לא לפעול מהר מדי, כדי לא לפגוע בהתבססות האינפלציה בטווח היעד ולא לפעול לאט מדי, כדי שלא להישאר מאחור".




"אם ההוצאות יגדלו יותר מההכנסות, החוב עלול לגדול". קרנית פלוג. צילום: פלאש 90

2. דבר הנגידה

"אני חושבת שנדין טרכטנברג הייתה יכולה להיות נגידה טובה מאוד", אמרה לי פלוג, כששאלתי אותה אם הייתה מעוניינת לראות את סגניתה מחליפה אותה בתפקיד, "אבל הנגיד נבחר על ידי שר האוצר וראש הממשלה, ואני מכבדת את הבחירה. אני מעריכה שנדין תהיה נגידה בפועל עד למינוי הנגיד החדש ותעשה את זה טוב".

מה הממשלה צריכה לעשות לנוכח החריגה מהגירעון? האם את מודאגת?
"את היקף החריגה הסופי מיעד הגירעון נצטרך להמתין לראות בסוף השנה. חריגה קטנה בשנה מסוימת פחות מדאיגה, כי יצאנו לדרך עם גירעון גבוה יחסית. אבל בהינתן המקום שבו נמצא המשק מבחינת מחזור עסקים, תעסוקה מלאה וצמיחה, לא רצוי להיות עם גירעון כזה. כרגע יש לחצים להגדלת ההוצאות, ובצנרת יש גידול נוסף בהוצאות. אם הן יגדלו, חשוב יהיה לממן אותן באיזושהי דרך. בסופו של דבר צריך להגדיל הכנסות. אז או שיצמצמו את ההוצאות או שיעלו מסים ויבטלו פטורים. אני מודאגת מכך שהמגמה הזו תימשך. אם ההוצאות יגדלו יותר מההכנסות, החוב עלול לגדול, וזה לא רצוי".

עד כמה לחצי התקשורת והאנליסטים השפיעו על קבלת ההחלטות שלך?
"כל ההחלטות המוניטריות התקבלו על בסיס עבודה מקצועית, ונשקלה תמונת המצב מבחינת האינפלציה והסביבה והפעילות והתעסוקה. בכל השאר מדובר ברעשי רקע ולא בלחצים. תוצאות המדיניות מדברות בעד עצמן".

מה ההישג העיקרי בתקופתך ומה לא הספקת לעשות?
"שלושה הישגים מרכזיים: ניהול מוצלח של המדיניות המוניטרית. מצב המשק מוכיח שהיא שירתה אותו היטב. הישג נוסף הוא השינויים במערכת הבנקאית שחיזקו את היציבות והפכו אותה ליעילה יותר בסביבה תחרותית יותר. פעלנו להגדלת ההוגנות מול הלקוחות והתחלנו לראות את הפירות. נושאים שלא הספקתי מספיק לקדם הם חקיקת ועדה ליציבות פיננסית, שנתקעה לא בגלל ויכוחים בליבת העניין אלא על סוגיית הדיווח ליו"ר הוועדה. חבל גם שהעלאת גיל הפרישה לנשים לא יצאה לפועל. המהלך יקרה בעתיד בצורה לא מסודרת, ואז התשלום יהיה גבוה יותר".

האם מעורבות המערכת הפוליטית הייתה בתקופתך גבוהה מהרצוי?
"היו לנו ויכוחים, אבל בנושא המדיניות המוניטרית נשמרה העצמאות. בשעתו היו הבדלי גישות על הרפורמה להגברת התחרות בבנקאות. היו גם חילוקי דעות על מסגרות פיסקליות, אבל אלה ויכוחים שהיו גם בעבר".

מה התוכניות שלך לעתיד?
"האמת שהן ממש עדיין לא מגובשות. במיידי לצאת לחופשה - והרווחתי את זה ביושר. לאחר מכן אתחיל לחשוב. על הפרק כל מיני כיוונים ושילובים. לא רוצה להגיד שום דבר מוחלט, גם לא לגבי השוק הפרטי".

3. איש החלומות

משהו לא שגרתי עובר על משק האנרגיה. באוויר ניכרת פעלתנות שלא הייתה מאז המאבק על אישור מתווה הגז. את רוח העשייה, שאינה מוצאת חן בעיני כולם, מוביל השר האנרגטי יובל שטייניץ. הוא משרי הממשלה הבודדים שלא הגיעו רק כדי להחתים שעון. בניגוד לפופוליסטים הרואים בעיניים רק את הטווח הקצר, שטייניץ מתחיל ריצת מרתון שתסתיים ב־2030, השנה שבה הוא מתכנן להעביר את המשק לשימוש מלא בגז.

קדחת העשייה מסביב בעיצומה. שיכון ובינוי הודיעה על הקמת שישה מתקנים סולאריים (גם על גגות) שיספקו לרשת החשמל 60 מגה ואט. את ההשקעה בפרויקטים בסך 220 מיליון שקל מוביל המנכ"ל משה לחמני. קבוצת האנרגיה EDF חנכה בשבוע שעבר את השדה הסולארי ה־17 שלה, בהספק של 101 מגה ואט ובהשקעה של 300 מיליון שקל. והשבוע נחשפה התוכנית למתן זיכיונות לחיפושי גז ונפט טבעי בים, הכוללת הפקת לקחים מתוכנית דומה שהוצגה לפני שנה ונכשלה.

המשרד פרסם באחרונה מכרז לפריסת עמדות לטעינת רכב חשמלי. מדובר במהלך המתכתב עם התוכנית הגדולה שתושלם עד 2030 למעבר לגז על חשבון מזהמים. שטייניץ מכנה את המהלך "התוכנית להצלת עם ישראל, שאם לא תיושם, תהיה קטסטרופה". הוא מדבר על הפחתת חלקו של הפחם המזהם בייצור החשמל, סגירה סופית של תחנות הפחם בחדרה ובאשקלון ומעבר לשימוש בגז.

החלום של שר האנרגיה הוא ש"95% מהאנרגיה והקיטור הנדרשים בתעשייה ייוצרו החל מ־2030 בגז טבעי. יהיה מעבר הדרגתי למכוניות חשמליות ומשאיות גז טבעי, ואיסור מוחלט על יבוא מכוניות המונעות באמצעות דלק מזהם". אם יוגשם החלום, התוצאה תהיה הפחתת נזקי זיהום האוויר ב־60%, והתועלת המצטברת למשק תסתכם עד 2040 ב־78.4 מיליארד שקל. בשנה זו יחיו בישראל 13 מיליון איש, ובכבישים ייסעו 6.4 מיליון מכוניות.

במשק האנרגיה תוהים מה הסיבה לכך ששטייניץ ממהר לפרסם תוכנית יומרנית וארוכת טווח כזאת. גורמים שאיתם שוחחתי טוענים שהתוכנית נעשתה ללא עבודת מטה מסודרת מול המשרדים, שהיא כרוכה באובדן הכנסות ממיסוי דלק של מיליארדי שקלים, ולא בטוח שיהיה מספיק גז כדי להגשימה.

אז מדוע אצה הדרך לשטייניץ? ייתכן שהוא מתכונן ליום שאחרי, כי האפשרות שבממשלה הבאה הוא לא יכהן כשר ריאלית בהחלט. בסתר לבו היה מעוניין לקבל את תיק החוץ, ואם ימשיך באנרגיה אז לספח גם את המשרד לאיכות הסביבה. איש חלומות, אמרנו?

סיבה אפשרית נוספת היא שמדובר בפעלתן בלתי נלאה, שרוצה ששמו יונצח כמי שהוביל את מהפכת האנרגיה בישראל. תהיה הסיבה אשר תהיה, שטייניץ אינו שר שגרתי. תראו לי עוד חבר ממשלה שאכפת לו כיצד תיראה ישראל ב־2030. איזה שר, חוץ משטייניץ, לא חושב על הפריימריז בעוד חודש, חצי שנה או שנה מהיום?




בלאק פריידיי בארה"ב. מי שיטפל בחבילות שיגיעו יהיה דואר ישראל. צילום: רויטרס

4. קדחת נובמבר

כמו בכל שנה, גם השנה הפך חודש נובמבר לאורגיית קניות גדולה. למכורים לקניות ניתן חודש שלם לספק את תאוותם. בדצמבר, החודש האחרון של השנה, הם הולכים לישון בחיוך מלא סיפוק על הפנים. ההסתערות החלה באמצע השבוע במבצעים מכל הסוגים בהובלת אתר הקניות שופינג IL. ביום ראשון נחגוג יחד עם הסינים את יום הרווקים שלהם (אגב, מה עם יום הרווקות?). לאומללים שלא הספיקו להצטרף תהיה הזדמנות לתיקון המעוות ב"סייבר מאנדיי" או ב"בלק פריידיי".

אם לא די בכל אלה, יש לנו הזדמנויות קנייה באתרים כחול־לבן. מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן חנך בתחילת השבוע את אתר הקניות הבינלאומי אמריקן אאוטלטס, המציע למכירה 2.5 מיליון פריטים, יותר מכפול ממספר תושבי קפריסין. האטרקציות הן לא רק במחירים התחרותיים אלא גם בפטור ממע"מ בקניות של עד 75 דולר ופטור ממסי קנייה עד ל־500 דולר. בג"ץ דחה את עתירת איגוד לשכות המסחר על אפליה לרעה בעניין המע"מ של הקמעונאים המקומיים. אגב, גם המבקרים באילת נמשכים לעיר הדרומית בזכות הפטור הבלתי מוגבל במע"מ (שמנוצל לעתים לרעה). וכמובן שישנו הדיוטי פרי בנתב"ג, שהפך בשנים האחרונות לבית המקדש לקונים, שם הפטור ממע"מ מזנק ל־200 דולר למוצר.

מי שיטפל ב־15.5 מיליון חבילות שייערמו מחו"ל - כמעט פי שניים ממספר אזרחי המדינה - יהיה דואר ישראל. מנכ"ל הדואר דני גולדשטיין ייאלץ להתכונן לכך שגם אם העיכובים בהגעת החבילות הם באשמת הסינים או האמריקאים, האשמה תיפול בכל מקרה על הדואר. אז מה עושים? משדרגים עוד יותר את מרכז המיון במודיעין ומתפללים לטוב.

4. למי צלצלו הפעמונים?

את קדחת הקניות של נובמבר אמורים איכשהו גם לממן. העניין קריטי לגבי צעירים ובני נוער המבזבזים את הכסף שאין להם. הפטנט של פריסת התשלומים מקהה את תחושת הבזבוז, אף שעם הזמן ההוצאות מתנפחות כמו בלון שסופו להתפוצץ.

דודי קוכמייסטר, תושב אפרת בן 61, נמצא שם כדי לעזור למכורים. תחילה התנדב לארגון פעמונים, ובתחילת 2018 החליף כמנכ"ל את המייסד אוריאל לדרברג. הוא מהנדס תעשייה שעסק בתחום המים והיה חבר הוועדה באוצר לטיפול ביוקר המחיה.

מיזם פעמונים הוקם כדי לסייע להתנהלות כלכלית נבונה, לחלץ אנשים מהמינוס במידת האפשר, ולחנך לכך שלא ייקלעו אליו בעתיד. תהליך הגמילה מהאוברדרפט כואב לא פחות מגמילה מסמים. המכורים לקניות, ואני מכיר אישית כאלה, יעשו הכל כדי לגייס את הכסף הנדרש אם חשקה נפשם בכורסה או באייפון. גם אם יינקטו נגדם טקסי השפלה פומביים של גזירת כרטיס הפלסטיק המכונה כרטיס אשראי, הם יחזרו לזירת הקניות בדלת האחורית. הם מאתרים נתיבי מילוט כמו שבירת קרן ההשתלמות, הלוואה על חשבון קרן הפנסיה או משכנתה על חשבון הדירה. במקרים אפלים יגיעו גם לשוק האפור, שם יושבים הדילרים של עולם הפיננסים. את הבורות הפיננסיים שייצרו יכסו באמצעות מקור מימון חלופי, תמיד יקר יותר.

בפעמונים 3,000 צדיקים מתנדבים להעביר את סדנאות הגמילה מאוברדרפט. מדובר בניהול נבון של תקציב המשפחה, קביעת סדר העדיפויות להוצאות ופריסה נבונה של החובות. כ־60 עובדים מקבלים משכורת כולל המנכ"ל, המרוויח ברוטו קצת יותר מ־20 אלף שקל לחודש, והוא בעל השכר הגבוה.

מה מקורות ההכנסה של פעמונים אם השירות חינם?
"נכון שמשפחה שנמצאת מתאימה לטיפול לא משלמת כסף גם אם מדובר בקורסים ובהשתלמויות. מקורות המימון הם בעיקר תרומות שמגיעות גם מבנקים, אולי כדי להשקיט את המצפון, אבל אני לא יודע. אנחנו גם שותפים לפעילויות עם גופים כמו משרד הרווחה, משרד הקליטה וארגון הג'וינט ומקבלים תשלום".

אילו מקרים מיוחדים מגיעים אליכם, והאם זה קורה אחרי שהבנק סגר את הברז?
"לאנשים המגיעים אלינו באופן יזום שני מאפיינים: אלה שנקלעו ללופ של הוצאות הגבוהות מההכנסות, והמינוס שלהם הולך ותופח. הם לוקחים הלוואות יקרות כדי לסתום חורים. לאחר שקיבלו התראות מהבנק, לא נותרה ברירה אלא לקחת הלוואות מחברים. חלקם על סף פשיטת רגל. יש גם קבוצה קטנה יותר שמבינה שהיא מתחילה לאבד שליטה על ההוצאות ורגע לפני כניסתם ללופ הם מנסים לתקן. חלקם כבר נמצאים במינוס שלושה־ארבעה חודשים, וזה משגע אותם. אותם אני מכנה 'מקרים רכים'".

מהן ההצלחות שלכם? האם אתה עוקבים אחרי ההתקדמות הפיננסית של הפציינטים?
"ברור שאנחנו עוקבים. משפחה שנכנסת לליווי מקבלת תמיכה, ויש מערכת שדרכה מזרימים נתונים שוטפים, והמלווה האישי כותב את סיכומי הפגישות. מדי חודש הם מעדכנים את המערכת בתוצאות, וזה כלי עבודה מבחינתם. יש גם מקרים אבודים אבל הם אינם הרוב. ב־2017 רשמנו 63% הצלחה אצל לקוחות שסיימו את הטיפול באיזון או בפלוס קטן בחשבון. 10% היו בכיוון הנכון וביקשו להשלים את התהליך בכוחות עצמם. ב־27% מהמקרים טיפול הסתיים מבלי שראינו את האור בקצה המנהרה. אנחנו לא קוסמים אלא עובדים קשה ומבקשים גם מהמשפחות לעבוד קשה ולקחת אחריות על המצב. זה המינימום. יש שמעדיפים להגיע לחדלות פירעון, ולמרות הקושי לפעמים גם למכור את הדירה. לפעמים זה פתרון שאין מנוס ממנו. חוץ מההדרכות אנחנו כמעט ולא מעניקים תמיכות כספיות, בטח לא לאלה שאינם לוקחים אחריות. לפעמים אנחנו נותנים הלוואות גישור ללא ריבית. פעמונים היא לא בנק ולא קרן צדקה".

האם צריך להגביל ברגולציה את האפשרות להיכנס לאוברדרפט?
"אני לא חסיד גדול של התערבות שתמנע מאנשים זכויות, אבל אני חושב שצריך לחנך גם את פקידי הבנק שנותנים אשראי ולהדריך אותם לפעילות אחראית. אני לא אוהב את המודל העסקי שלפיו לווה בסיכון מקבל אשראי בריבית גבוהה. זה מפיל על החייב עומס נוסף. הייתי רוצה לראות את המערכת הפיננסית מקילה דווקא על מי שלוקח על עצמו את האחריות ולא מכבידה עליו עד שהוא קורס".

האם בישראל אנשים נכנסים לאוברדרפט מתוך קלות דעת, בלי לחשוב?
"אכן מדובר בבעיה מהותית של הציבור בישראל. אי־לקיחת אחריות היא אחד הדברים המרכזיים שבהם אנחנו מטפלים. מדובר בגורם מספר אחת להנצחת המצב. אנחנו מסרבים לשמוע תירוצים על כך שפיתו את הלקוחות. מי שלקח הלוואה הוא אדם בוגר שחייב לקבל אחריות. בחברה הישראלית אין לקיחת אחריות לא רק על האוברדרפט, אלא גם על דברים נוספים בחיים. זה קורה בנהיגה בכבישים או בהיעדר תרבות עמידה בתור. בעיה נוספת נוגעת לאשראי הזמין בעולם הצרכנות. כשמגהצים כרטיס, הקונים לא רואים בעין איך הכסף יורד. זאת סיבת נוספת המשפיעה לרעה על מצב העו"ש, אבל כאמור הסיבה המרכזית היא אי־לקיחת האחריות".

yehudasharoni10@gmail.com