חצי מהחיים שלי אני מחפש. מעשית. ואם נכנסתם לעצבים ששוב מדובר בטור דיכאון ואובדנות על מכאובי החיים, הירגעו. זו גם אינה רשימה שבה הכותב מפציר בקורא להפליג למסע למציאת ייעודו המסתורי כנגד כל הסיכויים. להפך, אני רוצה להתמקד בדברים הקטנים. אלו שיכולים לערער את שפיותו של האדם הממוצע.
ברגע שנמצא החסר, הכל נשכח. ההבטחות וההלקאה העצמית מתאדות, ואני ממשיך קדימה נטול משקעים, עד למשבר הבא. בפנקסנות הנחשפת לעיל אבקש להתעלם באלגנטיות מהפעמים שבהן שכחתי היכן חניתי את הרכב ונעתי ברחובות העיר כאדם אבוד הכמה למנת סם, היות שגם לחשיפת ההשפלה האישית שלי בפומבי צריך להציב גבול.
***
מסקנה טיפשית ופשוטה: צריך לנסות לא לאבד מידע ולפנות מרווח לפרטים הקריטיים. אבל לעזאזל, עם כל כך הרבה דברים שצריך לאגור בשכל, למי יש מקום אפילו לזכור את מה צריך לשכוח?
התרעות פיקוד העורף