חקירת המשטרה בפרשת הצוללות והספינות הסתיימה, אבל הפרשה הבאושה הזו לא פוענחה, לא נפתרה ולא נבדקה באמת. למשטרה היה מנדט ברור, ממוקד, והיא האירה את המספנה הרקובה מתוך חור מנעול צר באלומה ממוקדת: מחולל השוחד מיקי גנור, קשריו ומשוחדיו. 


המשטרה לא עסקה בכל מה שמוגדר כ"היבט ציבורי". למשל, מי נתן לגרמנים את האישור הישראלי למכור צוללות מתוחכמות למצרים? מדוע עו"ד יצחק מלכו ניצל את מעמדו כשליח מדיני של ראש הממשלה כדי לפתוח חסמים מול הגרמנים? איך מתקבלות החלטות רכש במיליארדים? מי מקבל אותן ואיזה פיקוח יש עליו? מה לגבי השקיפות? מדוע נזקקה המדינה לתרגיל ההלוואה בסך מאות מיליונים מבנק פרטי כדי לממן את הצוללות (ע"ע החשבת הכללית דאז מיכל עבאדי־בויאנג'ו)? לכל השאלות האלה, ולרבות נוספות, המשטרה לא נדרשה.


למרות זאת, גורמי אכיפת חוק בכירים אמרו ל"מעריב" בסוף השבוע: "הגענו לחקר האמת גם בשאלת האישור לגרמנים למכור צוללות למצרים". מדוע האמת הזו לא מתפרסמת, נשאלו הגורמים, וענו: "זה עניין ציבורי ולא פלילי. זה לא במנדט שלנו".


ל"מעריב" נודע כי ההוראה לאשר לגרמנים למכור צוללות למצרים הגיעה מראש הממשלה בנימין נתניהו. זה גם מה שעולה מחקירת המשטרה, אם כי במשטרה מסרבים בתוקף להתייחס לידיעה הזו. את האישור למכור צוללות למצרים קיבלה אנגלה מרקל מראש הממשלה בנימין נתניהו באמצעות שליח. ההוראה הזו ניתנה בלי לקיים דיון בקבינט, בלי לשתף את שר הביטחון, בלי להשאיר חותם, מסמך, פרוטוקול או הצבעה בפורום כלשהו. סתם ככה. אני לא יודע אם זה פלילי. זה ציבורי. ישפוט הציבור.


חומר החקירה של תיק הצוללות מעורר צמרמורת. מיקי גנור מוזמן ללשכת ראש הממשלה לפגוש את ראש הסגל של ראש הממשלה, כדי לטפל בענייני העסקאות שלו עם הגרמנים ואולי לסכל מתחרים פוטנציאליים (תכף נגיע אליהם), אבל ראש הממשלה לא ידע. חבר קרוב של נתניהו, שלומי פוגל, הבעלים של "מספנות ישראל", רוצה לבנות את הספינות שישראל מזמינה מגרמניה (דרך גנור ודוד שמרון) במחיר יותר טוב. הוא מפציר בנתניהו שיבוא לבקר במספנות. נתניהו מבטיח שיבוא. מישהו מסכל את הביקור הזה. אנחנו צריכים להאמין שפוגל לא אמר לנתניהו לאורך כל הזמן הזה ש"העורך דין שלך בוחש כאן לטובת הגרמנים".


על פי המשטרה, לא נמצא "בדל ראיה" לכך שנתניהו ידע. אם תלחצו על אנשי המשטרה, גם להם זה יישמע מוזר. אבל זה המצב. ועוד לא הגענו לעורך הדין השני והבן־דוד השלישי, יצחק מלכו. הוא נחלץ מהתיק הזה בעור שיניו. לא בגלל חוסר אשמה, חלילה. בגלל חוסר ראיות. 


המפגש של מלכו עם מיקי גנור מתואר על ידי אנשי משטרה כ"חמור מבחינה ציבורית". מלכו מחזיק בתפקיד מאוד רגיש, הוא משמש עובד ציבור ושליח
ראש הממשלה במקביל לניהול משרד עורכי דין שידיו בכל. כפי שהגדיר זאת גורם אכיפה בכיר, "צריך לבנות חומות סיניות" בין מלכו לבין פעילות עסקית פרטית. החומות הללו, מודים גם במשטרה, נפלו באותו מפגש שבו משגר גנור את מלכו לפעול לטובתו אצל הגרמנים. "כיוון שזה היה מפגש אחד בודד שבו גנור מפעיל את מלכו", אומרים במשטרה, "זה הפך לתיק גבולי". כך הוא החליק החוצה, בדקה ה־90.


בינתיים, כפי שנחשף אתמול על ידי אורי ברייטמן בפייסבוק, עבר משרד שמרון־מלכו מתיחת פנים מהירה: באתר האינטרנט של המשרד היו לפנים התייחסויות רבות, מצולמות ומתועדות, על הקשר הצמוד של ראש הממשלה עם בעלי המשרד, עורכי דינו, ועם פעילותם המסועפת. והנה, יוק: הקשר נעלם. הכל נמחק. נתניהו לא קיים. מה לו ולמשרד הזה. נתניהו מי?


המשטרה, על פי עדותה, לא חקרה את הצורך הביטחוני בשלוש צוללות נוספות, בעיתוי שבו ניסתה ישראל לחתום על רכישתן. היא לא בדקה שיקולים אסטרטגיים, תהליך קבלת החלטות ומדיניות פיקוח על רכש ביטחוני. מי יחקור את כל זה? מי יביא סוף־סוף הצעת חוק שתאסור כליל את השתתפותם של מתווכים או מאכערים (בדרך כלל קצינים בכירים לשעבר) בעסקאות רכש, למעט במקרים חריגים שיקבלו אישור מראש בהליך שקוף? 


נדמה לי שהחוק הזה נחוץ הרבה־הרבה יותר מחוק נאמנות בתרבות, אפילו יותר מחוק היועמ"שים. ואם כבר הגענו לחוק היועמ"שים, הרי שמדובר באחד מאותם חוקים שמתחוקקים להם בחודשים האחרונים במהירות הבזק, שיהפכו את האפשרות לחשוף את פרשת הצוללות הבאה לקשה הרבה יותר. לא רק שאנחנו לא מבערים את השחיתות, נבחרינו מקימים סביבה חומת מגן.


"גם אנחנו אזרחים במדינה הזו", אמר בסוף השבוע גורם אכיפה שמצוי בפרטי חקירת הצוללות, "אחרי שראינו את התהליכים השונים הקשורים ברכש אסטרטגי ביטחוני חשוב כל כך, אחרי שבדקנו וחקרנו את עבודת המטה שהייתה או לא, את המאכערים ואת התהליכים, מצאנו את עצמנו מוטרדים מאוד כאזרחים. 


"אתה גדל על אתוס של ביטחון המדינה המקודש, על זה ש'תדע כל אם עבריה', אתה חי בתחושה שכל זה נעשה על ידי שיקול מוקפד ועבודת מטה מסודרת, והנה אתה מגיע למאות מיליונים שעוברים ונסגרים בדרך כזו, בגלל נייר כזה שעובר מיד ליד. אין ספק שמערכת הביטחון תצטרך לגזור על עצמה בדק בית. אנחנו חוקרים ותיקים, חשבנו שהתרגלנו לכל, איבדנו את הנאיביות שלנו מזמן, אבל דבר כזה עוד לא ראינו".