שירו המופתי, אפילו האלוהי, של לאונרד כהן, "everybody knows", ישנן שתי שורות שמהרגע ששמעתי אותן לראשונה לא יוצאות לי מהראש. בתרגום חופשי: לכולם יש ההרגשה הקורעת הזו שאביהם מת והרופא שלהם גם. אבא שלי מת לפני ארבע שנים. השבוע הרופא שלי הצטרף למועדון. ועכשיו אני בעצם צמד שורות של לאונרד כהן. 
 

גיליתי את זה השבוע לאחר שהשתטחתי. לא על קברי צדיקים אלא על מדרכת אספלט בראשון לציון. זה קרה במהלך הפסקת הפרסומות בתוכנית הרדיו שאני משדר. הייתי צריך להזיז את האוטו מהמקום שבו חניתי, ומקבץ הפרסומות נתן לי ארבע דקות בלבד לביצוע המשימה. 


עוד לפני שבכלל הגעתי לרדיו הרגשתי נימה של ספורטיביות, שגרמה לי להחליט שעלי להגיע לראשונה לשדר בתחנה עם טרנינג, אף על פי שזה נראה לי קצת חצוף מכיוון שאני עדיין טירון שם, שבוע וחצי. 


בכל אופן, יצאתי מהתחנה בריצה ומיד אחרי היציאה מהדלת הראשית נתתי זינוק מעל מדרגה. אלא שבמהלך הזינוק פתאום מצאתי את עצמי תוהה אם
משהו קרה לכוח המשיכה, משום שאני באוויר יותר מדי זמן. ואז הבטתי מטה וקלטתי שלמעשה מדובר בארבע מדרגות. מיד התרסקתי על הרצפה ונזרקתי קדימה בתנוחת שכיבה. למזלי היה רק אדם אחד שראה את האירוע המביש הזה - קשישה שהלכה לאטה בקצה הרחוב. די שמחתי שאם כבר מישהו קלט אותי בשעת השפל הזו, זרוק על הרצפה בראשון לציון, זה קשישה. יש סיכוי טוב שיש לה אלצהיימר והיא לא תזכור את זה עוד שעה.
 

לאחר מכן חזרתי לשידור אבל הכאבים, בעיקר בצלעות שחטפו את המכה העיקרית, הלכו וגברו. מיד בסיום השידור הרמתי טלפון למוקד הקופה הרפואית שלי והסברתי שאני חייב תור דחוף לרופא המשפחה. 


״אין יותר תורים אליו״, אמרה לי האישה במוקד. שאלתי אותה מה זאת אומרת, והיא הסבירה שרופא המשפחה הלך לעולמו. ״אז מה אני עושה עכשיו?״, שאלתי בפאניקה. ״אתה תצטרך לבחור רופא חדש״, היא השיבה. ״אבל איך אדע במי לבחור?״, שאלתי עוד.
 

לאונרד כהן. צילום: רויטרסלאונרד כהן. צילום: רויטרס


הפקידה הסבירה לי שעלי לגשת למוקד לרפואה דחופה של הקופה. חשבתי לעצמי שממש לפני שבוע נודע לי שסוגרים את סניף הבנק שבו מתנהל חשבוני, ועכשיו זה. העולם סוגר עלי. הרגשתי אבוד. 


המוקד לרפואה דחופה הוא מקום שבו הזמן עומד מלכת והחושים שלך מתערערים. אדם צריך להיות מאוד חזק בשביל להחזיק מעמד במקום הזה. החלטתי לנצל את הזמן בשביל להרחיב את ההיכרות שלי עם עולם תוכניות הבוקר ברדיו שאני עכשיו חלק ממנו. עד כה הכרתי רק את טל ואביעד, שלהם אני מאזין בקביעות. מה יותר מושלם מאשר להיתקע במקום כמו מוקד לרפואה דחופה בשביל לשים אוזניות ולהשלים פערים? 


החלטתי להתמקד בתוכנית הבוקר של מיה דגן ודפנה לוסטיג, אבל לא הייתי מוכן למה שפגשתי. אני מחשיב את עצמי לאדם חנפן. פעם אפילו כתבתי על חנפנותי הפתולוגית. אולם באמת שאיש אינו יכול לדעת מהי חנפנות אמיתית בלי להאזין לתוכנית הזו. 


השתיים מראיינות סלבריטאים שונים, ואז המפץ הגדול מתרחש. נתחיל בעברי לידר שהגיע לקדם תערוכת צילום חדשה. מיה דגן: ״תגיד, עברי, יש משהו שאתה לא עושה טוב? אתה קם בבוקר ומה?״. נמשיך בעדי אשכנזי לקראת העונה החדשה של ״מה זה השטויות האלה?״. מיה: ״עדי, את גאון, גאון שמהלך בינינו. את פשוט יותר מדי לעולם הזה״. דפנה: ״הפרק הראשון של ׳מה זה השטויות האלה?׳, אתה מסתכל עליו ואומר: זה פשוט לא יכול להיות שאת אפילו יותר טובה ממה שאת״. 


נעבור לאניה בוקשטיין. מיה: ״אניוש, די כבר להיות מושלמת, די כבר, אני כבר לא יכולה איתך״. דפנה: ״יש לנו אובססיה אליך, כל תמונה שלך שמתפרסמת אנחנו אומרות אחת לשנייה: ׳זה מקומם להיות כזו מושלמת׳״. הלאה, משה אדרי. מיה: ״משה, אתה איש יקר עם האישה הכי יפה בעולם״.

מאוחר יותר חזרתי הביתה וסיפרתי לאשתי על הציטוטים הלא ייאמנו. ״אל תתעסק בזה״, היא אמרה לי, ״לך מהר לכתוב את הטור, כבר יום ראשון״. אז התיישבתי לכתוב והחלטתי לספר על היום שהתחיל בהשתטחות על מדרכה בראשון לציון ונגמר במוקד הרפואי עם מופע חנפנות מבעד לאוזניות. 


והנה הגעתי לכאן, רגע לפני שליחת הטור למערכת. שנייה לפני השליחה חיפשתי את המילים של השיר של לאונרד כהן באינטרנט בשביל לוודא שהאיות שלי נכון. פתאום גיליתי שבכלל לא מדובר ברופא אלא בכלב. והכלב שלי, שיהיה בריא, מצבו נהדר, בריאות מקסימלית. הוא אנרגטי, פעיל וחיוני. הבעיה היחידה שלו, בחיי, ויעיד על כך כל מי שאי־פעם הגיע לביתי, היא שהוא מלקק כל הזמן. לא מפסיק ללקק.